600 ימים למלחמה: ההצלחות והכישלונות בכל החזיתות

מערכת הביטחון, ניצן שפירא

הצלחות בולטות

• פגיעה קשה בארגוני הטרור בעזה: חיסול אלפי פעילי טרור ומרבית שדרת הפיקוד של חמאס. פעילי שטח, מפקדי שטח והמנהיגים יחיא ומוחמד סינוואר, מוחמד דף. כן חוסל באיראן ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמאעיל הנייה. רובה של רצועת עזה כבר אינה מתפקדת תחת שלטון מסודר: המערכות האזרחיות, הכלכליות והביטחוניות של חמאס קרסו.

• שכבת הגנה: מערכות ההגנה האווירית - כיפת ברזל, שרביט קסמים והחץ, בתגבור מערכות אמריקניות, הצליחו ליירט רקטות, טילים וכלי טיס בשיעורי הצלחה גבוהים מאוד. בכך ניצלו חיים של ישראלים רבים.

• פגיעה קשה בחיזבאללה: ארגון הטרור הלבנוני הוכה קשות וחתם על הסכם הפסקת אש אחרי שרוב צמרת הפיקוד שלו חוסלה, ובראשה המנהיג חסן נסראללה. יכולות צבאיות רבות של הארגון נגרעו.

• מזרח תיכון חדש: אחרי הפגיעה הקשה בחמאס ובחיזבאללה, גם המשטר הסורי קרס. רוב זרועות התמנון של האיראנים במזרח התיכון כבר לא מתפקדות.

• מערכת הביטחון שקרסה ב-7.10 הצליחה לשקם בחזרה את יכולת ההרתעה האזורית שלה.

כישלונות בולטים

• החטופים שעדיין בעזה: למרות מספר פעולות חילוץ הרואיות ומוצלחות, הלחץ הצבאי לא הצליח להשלים במשך 600 יום את המשימה - החזרת כל החטופים הישראלים. 58 חטופים עדיין בשבי בעזה.

• קריסת הקונספציה: מערכת הביטחון הופתעה ב-7 באוקטובר בעיקר בגלל תפיסת ביטחון שגויה. הכישלון הזה אפשר את החדירה העמוקה והקטלנית של העזתים ליישובים בעוטף עזה ולביצוע הטבח והחטיפות.

• פגיעה באמון: פועל יוצא של קריסת הקונספציה והכישלון בהגנה על תושבי ישראל הביאה לפגיעה קשה באמון של האזרחים בצה"ל ובשב"כ. הגופים שמטרתם להתריע ולהגן לא היו שם בזמן אמת עבורם.

• אין ניצחון מוחלט: על אף כל ההצלחות בשטח, הכוחות נשחקים בלחימה ללא הצלחה להביא למצב שמסיים את המלחמה - חמאס עדיין לא הוכרע, למרות שזו אחת משתי מטרות המלחמה המרכזיות.

• שחיקת הכוחות: 600 ימים של מלחמה, מאות ימים של שירות מילואים בסבבים ארוכים - חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים חווים שחיקה. אומנם שיעורי ההתייצבות למילואים עדיין גבוהים ומאפשרים עמידה במשימות, אבל הם בירידה לעומת תחילת המלחמה. הנטל הוא לא רק על החיילים אלא גם על בני משפחותיהם. ובמקביל - צה"ל, ללא גיבוי מהממשלה, לא מצליח לגייס מספיק חרדים כדי למלא את השירות.

ישראל והעולם הערבי, ספיר ליפקין

הצלחות בולטות

• חמאס החל לאבד אחיזה בציבור העזתי: ארגון הטרור מתמודד לראשונה עם סדקים גלויים ומאבד מהלגיטימציה הציבורית. בעקבות המלחמה הממושכת, המשבר ההומניטרי והפינוי ההמוני לדרום הרצועה - התעורר גל של ביקורת ציבורית שהולך ומתרחב. עם זאת, נכון לעכשיו ההפגנות נגד חמאס לא מובילות לשינוי בשטח.

• שמירה על שקט יחסי ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים: אחת המטרות המרכזיות של חמאס ב־7 באוקטובר הייתה להבעיר את הגדה ואת מזרח ירושלים, ובכך לגרור את הפלסטינים למערכה כוללת ולפתוח חזית פנימית נגד ישראל. אך בפועל, למרות המלחמה והיקפי ההרס ברצועה, הגדה נותרה יחסית שקט ומזרח ירושלים לא התלקחה. זהו הישג אסטרטגי לישראל, שקרה כתוצאה משילוב של סיכול תשתיות טרור בידי צה"ל ברחבי הגדה.

• המכה של חיזבאללה: ארגון הטרור הלבנוני, שהצטרף ללחימה לצד חמאס ב־8 באוקטובר 2023, שילם על כך מחיר יקר וספג מישראל מהלומה כבדה. את הלקח, בינתיים, הוא למד: לאחר שהלחימה בעזה חודשה במרץ 2025, ארגון חיזבאללה החליט הפעם שלא להילחם לצידה ואף חתם על הפסקת אש עם ישראל.

• סוריה החדשה: ההתרחשויות במזרח התיכון הביאו לנפילתו של משטר אסד וסוריה הפכה לזירה שישראל פועלת בה בחופשיות. המרחב שהחזיק במשך שנים נוכחות של חיזבאללה, משמרות המהפכה ומיליציות שיעיות - עבר לשליטתו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני שפיקד על הארגון הג'יהאדיסטי היאת תחריר א-שאם. ההתפתחות הזו אומנם ניתקה באופן ניכר את אחיזת טהראן באזור, אך עדיין לא הוסרו האיומים האחרים בגזרה.

• חיל האוויר תקף ישירות באיראן והעביר מסר לציר השיעי: במהלך המלחמה ישראל תקפה פעמיים ישירות בשטח איראן, מה שהיה מהלך חסר תקדים באזור. ב-19 באפריל 2024, חיל האוויר תקף בסיס צבאי ליד אספהאן בתגובה למתקפה האיראנית נגד ישראל וב-26 באוקטובר 2024 הוא תקף מטרות של משמרות המהפכה במערב איראן. המסר לציר השיעי היה ברור: לישראל יש את היכולת להכות ישירות גם בראש התמנון האיראני.

כישלונות בולטים

• קלפי המיקוח עדיין בידי חמאס: למרות המכה הקשה שספג הארגון, גם אחרי 600 ימים הוא עדיין מחזיק ב-58 חטופים ישראלים, חיים וחללים. חמאס מבין היטב את העוצמה ואת ההשפעה של הנושא על החברה הישראלית ומנצל זאת היטב במשא ומתן, כשיש משא ומתן. החטופים מאפשרים לו להציב דרישות לסיום המלחמה ולערבויות, מכתיב את הקצב ומשתמש בהם כקלף אסטרטגי.

• אין חזון ברור ל"יום שאחרי" בעזה: גם היום לישראל עוד אין תשובה לשאלה מי ישלוט בעזה ובאיזה אופן. כך ההישגים הצבאיים נבלעים בתוך שגרה של חזרה לאותם מוקדי לחימה וישראל נראית כמי שמנהלת מלחמת התשה ללא סוף ברור.

• חמאס פועל להשתקם: למרות המכה הקשה שספג והיחלשותו, ארגון הטרור ממשיך לתפקד, פועל לשקם את מערכי הפיקוד והשליטה, מגייס פעילים חדשים ומנצל את היתרונות שלו - להסתגל מהר, לנוע מתחת לאדמה ולפעול מתוך אוכלוסייה אזרחית. במקביל הוא ממשיך לקבל חיזוק מהארגון היחיד שתומך בו במעשים צבאיים - החות'ים שממשיכים לשגר טילים לישראל מתימן ומשבשים את שגרת החיים של הישראלים וחברות התעופה.

• הידרדרות המצב ההומניטרי בעזה והפגיעה בדעת הקהל הבין-לאומית: התמונות הקשות שמגיעות מעזה ומעידות על המצב ההומניטרי המורכב, הפכו לזירת קרב תודעתית. ברצועה מדווחים על מחסור במזון, במים ובתרופות, ובכך גובר הלחץ הבין-לאומי על ישראל לסיים את המלחמה.

• התרחקות ממדינות ערב המתונות: המלחמה לא רק קטעה את מהלך הנורמליזציה עם סעודיה, אלא הרחיקה אותו. מריאד הגיע מסר ברור – כל עוד הלחימה נמשכת, אין מקום לנרמול היחסים עם ישראל. מדינות ערביות נוספות שמקיימות קשרים עם ישראל, שומרות עליהם במישור הרשמי - אבל מתרחקות פומבית ומבקרות אותה יותר בגלוי.

ישראל והעולם, אסף רוזנצוייג

הצלחות בולטות

• שמירת התמיכה המדינית הרחבה של ארה"ב: לצד עליות ומורדות בתקופת ממשל ביידן, וגם על רקע דיווחים על חריקות ביחסי נתניהו-טראמפ, ישראל ממשיכה לקבל "אשראי" כמעט מלא מארה"ב ללא הפרעות. למעט עיכוב של משלוח נשק יחיד, שני הממשלים – מהרגע הראשון – לא הפסיקו לדאוג לצרכיה של ישראל בתחומי הביטחון והדיפלומטיה.

• הימנעות מהחלטות קשות נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם: בזכות התמיכה והגיבוי של ארה"ב, ישראל זוכה למטריית הגנה מדינית במוסד החשוב והמחייב ביותר.

• שמירה על יחסים תקינים עם מרבית מדינות המערב: גם בימים של ביקורת חריפה נגד ישראל, מדינות ביקורתיות ולעומתיות לישראל ממשיכות לנהל איתנו יחסים מדיניים ללא הפרעות גדולות. למרות הביקורת, רק כמה מדינות בודדות ניתקו יחסים עם ישראל, כמו קולומביה ובוליביה.

• תמיכה בישראל מול בתי הדין הבין-לאומיים: מדינות המערב ברובן תמכו בישראל, או לכל הפחות לא הביעו עמדה תקיפה מולה, בסוגיית התביעות נגדה בבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג. לדרום אפריקה שהגישה את העתירה הצטרפו או ביקשו להצטרף מדינות כמו צ'ילה, טורקיה ואירלנד, אך רוב רובן של מדינות המערב לא עשו מהלכים דומים. גם המהלכים של הונגריה, גרמניה ומדינות נוספות שלא להכיר בצו המעצר הבין-לאומי נגד נתניהו וגלנט, או לכל הפחות להטיל בכך ספק – מסמנות הצלחה חשובה של ישראל.

• התמודדות ההנהגה בארה"ב עם משבר האנטישמיות בקמפוסים: המכה האנושה שהנחית ממשל טראמפ על האוניברסיטאות שאפשרו לטפח את קיני האנטישמיות בקמפוסים קשורה בתמיכה של טראמפ בישראל וביחסים שלו עם מדינת וממשלת ישראל. גם בתקופת ממשל ביידן, בעיקר בהובלת חברי קונגרס רפובליקנים, נרשמה גישה תקיפה כלפי האוניברסיטאות.

כישלונות בולטים

• אובדן ההשפעה של נתניהו בבית הלבן: על פי דיווחים רבים, בשבועות האחרונים חל פיחות במעמדו של ראש הממשלה בסביבתו של נשיא ארה"ב, שמגדיר עצמו כנשיא שתומך בישראל יותר מכול קודמיו. משא ומתן להסכם גרעין עם איראן, משא ומתן ישיר עם חמאס, דיווח על אישור לסעודיה להעשיר אורניום ללא תנאי לנורמליזציה עם ישראל, הפסקת האש הדרמטית עם החות'ים, שיחות עם סעודיה על אפשרות להצטיידות במטוסי F-35, שחרור שורד השבי עידן אלכסנדר "מעל הראש" של ישראל ועוד מהלכים שהפתיעו את ישראל ועמדו בניגוד גמור למדיניות הרשמית שלה – כל אלה מתכתבים עם הדיווחים בנושא שמתרבים בתקופה האחרונה.

• כישלון מדיני והסברתי: בשבועות הראשונים שלאחר טבח 7 באוקטובר ישראל זכתה לתמיכה כמעט מקיר לקיר. עם התעצמות הלחימה, איבדה ישראל את דעת הקהל והתקשורת העולמיות ברובן הגדול. ממצב של קורבן – הפכה ישראל במהרה להיות התוקפן האכזר. התמונות שמגיעות לעולם מעזה בשבועות האחרונים מחריפות את המצב. כך למשל, בריטניה פרסמה גינויים חריפים נגד ישראל והודיעה על צעדים נגדה. בין היתר, הקפיאה השיחות לקידום הסכם סחר בין המדינות.

• הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית: 10 מדינות הכירו במדינה פלסטינית מאז תחילת המלחמה, ועוד כמה מדינות אירופיות הודיעו כי הן צפויות לעשות זאת בשבועות הקרובים. בהתחשב בעובדה שמדובר במהלך שמנוגד לעמדת ממשלת ישראל – היא מהווה עדות נוספת לכישלון ההסברתי והמדיני במלחמה.

• סגירת שגרירות ישראל באירלנד: דיפלומטים בעבר ובהווה מתחו ביקורת חריפה על החלטת שר החוץ גדעון סער לסגור את שגרירות ישראל בדבלין. השגרירה דנה ארליך וצוות השגרירות היו נתונים למתקפות אנטישמיות חריפות וקשות, אך המבקרים גורסים כי דווקא במקומות העוינים ביותר נחוצה הפעילות הדיפלומטית הענפה ביותר. הביקורת ממשיכה בכך שגם אם וכאשר תיפתח השגרירות מחדש – יהיה קשה מאוד לגשר על הפער שנוצר במשך הזמן שבו היא הייתה סגורה.

• אובדן האקדמיה: התפרצות האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה הגיעה לשיא בעקבות המלחמה בעזה, ומעידה כמאה עדים על הכישלון ההסברתי של מדינת ישראל. אלפי סטודנטים ישראלים לומדים באוניברסיטאות ברחבי העולם, וכעת יותר מאי פעם – הן הפכו למרחבים עוינים ולא בטוחים עבורן.

שיקום עוטף עזה, אלמוג בוקר

הצלחות בולטות

• 92% מהתושבים ביישובים שאפשר לחזור אליהם - חזרו הביתה: מדובר בשיעור כמעט בלתי נתפס - בחודשים הראשונים של המלחמה תושבים רבים לא האמינו שיחזרו אי פעם. הסיבה לחזרה נעוצה בין היתר בעובדה שצה"ל נמצא בכוחות גדולים בעזה והנוכחות משרה ביטחון רב על התושבים. כמובן, גם הגעגוע הביתה אחרי יותר משנה של נדודים עשה את שלו.

• תשתיות וחינוך שוקמו: מערכת החינוך חזרה לפעילות כמעט במלואה, כשמשרד החינוך, המועצות ובתי הספר משקיעים תקציבים רבים במענה הטיפולי, הרגשי והחינוכי בתלמידים. במקביל, מנהלת תקומה האיצה את העבודות לשיקום התשתיות גם בכבישים המובילים ליישובים וגם ביישובים עצמם. מתוך 1,850 מבני מגורים שנפגעו - 970 בהליכי שיפוץ מתקדמים. מתוך 420 בתים המיועדים לבנייה מחדש - 120 בתהליכי בנייה.

• תשלום מענקים למפונים: כבר מהחודשים הראשונים ולאורך המלחמה הממשלה העניקה מענקים ופיצויים שאפשרו לתושבים לעמוד על הרגליים. גם המענקים שנועדו להפעיל לחץ על התושבים לחזור הביתה סייעו להם. בנוסף, בתוך פרק זמן קצר יחסית הוקמו יישובים חלופיים לאלה שהיישובים שלהם נפגעו קשה כמו בארי, כפר עזה וניר עוז, כשהמדינה מספקת לתושבים את רוב צורכיהם.

• הרחקת האיום מבתי התושבים: צה"ל שיטח את המבנים בעזה שהיו ממוקמים סמוך לגדר הגבול והשמיד את המנהרות בטווח של כמה קילומטרים מהגדר. כל זאת בניסיון לייצר הגנה טובה יותר שתספק תחושת ביטחון לתושבים.

כישלונות בולטים

• שיקום החקלאים: התושבים שחזרו לעבד את האדמות הכי קרוב לגדר בזמן מלחמה עדיין נאבקים בבירוקרטיה כדי לקבל את המענקים שהם זכאים להם. בלעדיהם קשה יהיה להם להשתקם ולשרוד.

• קשיי ההסתגלות של שורדי השבי: יותר מדי ישראלים שחזרו מהשבי, רבים מהם תושבי העוטף, נאלצים לגייס כסף מהציבור בגיוס המונים כדי לשרוד. רק בימים אלה, 600 ימים אחרי המלחמה, החלו בכנסת בהליך לתיקון לחוק לשורדי שבי שיקנה להם אוטומטית דרגת נכות של 100% במקום 50% כפי שהיה עד עתה. זה יעניק להם את כל הזכויות הנלוות, כולל דיור ורכב. אבל גם זה לא מספיק. אם ראש הממשלה בנימין נתניהו הציע 5 מיליון דולר לכל עזתי שיחזיר חטוף - כל חטוף ששרד את הגיהנום חייב לקבל לפחות מיליון דולר.

• עוד לא שגרה: 600 ימים אחרי ומערכת הביטחון לא מרגישה שהיא יכולה לספק ביטחון אמיתי שיאפשר לתושבים בעוטף לבלות את החום בחוף זיקים. המקום שופץ ושודרג - אבל עדיין מוכרז כשטח צבאי סגור. קו הרכבת לשדרות נפתח, אבל רק לאחר שהוקמה חומה. מבחינת התושבים בעוטף, החוף חייב להיפתח והחומה צריכה לרדת. המסר חייב להיות פשוט: לא נאפשר שוב שום איומים על התושבים.

שיקום הצפון, גיא ורון

הצלחות בולטות

• איום הפלישה מלבנון הוסר: צה"ל חיסל את יכולות הפשיטה ליישובי הצפון של חיזבאללה וכוח רדואן לאורך גבול לבנון. ערב המלחמה היו מוצבים על גבול הצפון כ-2,400 לוחמי חיזבאללה בעשרות עמדות צבאיות, לצד אלפי מחסני אמל"ח, בונקרים וכפרי טרור שלמים. היום אין לכל אלה זכר. כל פעילות של חיזבאללה בשטח נתקלת בתקיפה צה"לית או פעילות של מנגנון האכיפה הבינלאומי שהוקם בתיאום עם ארה"ב וצבא לבנון.

• פיצוי כספי לתושבי הצפון המפונים: המדינה העניקה מענקים ופיצויים שענו על רוב צורכיהם של התושבים המפונים. היא התאמצה להפעיל מסגרות חינוך חלופיות, מימנה שירותים חברתיים ודמי אבטלה מוגדלים.

• איום הטרור בגבול הסורי נפגע משמעותית: קריסת סוריה ונפילת הסהר השיעי במזרח התיכון הן תוצר לוואי חיובי של המלחמה. צה"ל נכנס לסוריה וביסס שם את כוחותיו ובכך הרחיק את ארגוני הטרור והאמל"ח שהיו שם בעמדות קדמיות על הגדר ואיימו על תושבי הגולן.

כישלונות בולטים

• צה"ל ומדינת ישראל כשלו בהחזרת תחושת הביטחון לתושבים: נכון להיום רק 61% מהתושבים שפונו שבו לבתיהם ולא ברור גם עוד יחזרו עד תחילת שנת הלימודים הבאה. האזרחים יודעים שחיזבאללה נפגע קשה, אך גם שנותרו לו עדיין יכולות ואמל"ח. גם משבר האמון שמלווה את התושבים מקריסת ההגנה בעוטף עזה עדיין לא חלף.

• המדינה כשלה עד היום בהעמדת תוכנית שיקום לצפון: חלוקת סמכויות בין יותר מדי גופים, תקציב רזה ושלטון מקומי חלש – כל אלו הובילו למצב שבו לא ברור מתי תעלה להצבעה בממשלה תוכנית השיקום המלאה לתושבי הצפון. לא ברור מה יהיה תקציבה המדויק ולאילו אזורים תתייחס. גם הפרטים שכבר אושרו בוצעו בצורה חלקית.

• משבר כלכלי וחברתי של תושבים בצפון שלא פונו: התושבים שנותרו קו ראשון למלחמה אחרי פינוי השכנים מצפון להם הוזנחו. מערכות החינוך שבהם התקשו לתפקד והשירותים שניתנו להם על ידי המדינה היו חלקיים במקרה הטוב. חלק מהתושבים האלה מתלבטים האם להמשיך להישאר שם.

הכלכלה הישראלית, ליאור באקאלו

הצלחות בולטות

• תרחישי האימים לא התממשו: משבר כלכלי חמור, כמו זה שהיכה בישראל על רקע האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות ה-2,000 לא קרה. ישראל הצליחה להמשיך לממן את המלחמה ולגייס חוב בשווקים הגלובליים, בין היתר הודות למחויבות ארוכת השנים של המדינה לשלם את חובותיה.

• שיעור אבטלה נמוך ונתונים מאקרו-כלכליים סבירים: למרות עלייה ביחס חוב-תוצר והעמקת הגירעון, בפועל הם נותרו לא גבוהים יחסית, בהשוואה למשל למדינות אירופה. גם החשש מאבטלה רחבה התבדה ושיעורי האבטלה הצטמצמו.

• איתנות ענף ההייטק והשקעות ההון סיכון: למרות החששות מהיעלמות המשקיעים, סך ההון שהוזרם לחברות הסטארט-אפ הישראליות דווקא גדל ב-2024 בהשוואה לשנת 2023 - מה שמבהיר שהמשקיעים הגלובליים לא איבדו אמון בישראל ובחדשנות המקומית. לאיתנות החברות המקומיות סייעה תמיכה שהעניקה רשות החדשנות לסטארט-אפים שנקלעו לקשיים, ושהודות לה הוזרמו להם יותר ממיליארד שקלים תוך שלושה חודשים.

• אישור רפורמת הרווחים הכלואים: לצד תקציב 2025 אישרה הכנסת מהלך שאפשר למדינה לגבות מס על כ-150 מיליארד שקל שהיו "כלואים" בתוך חברות ארנק. מדובר בחברות שאפשרו לבעליהן לבצע תכנון מס ולשלם שיעורי מס נמוכים משמעותית ממשלמי ממס הכנסה.

כישלונות בולטים

• פגיעה בדירוג האשראי של ישראל: לאחר פרוץ המלחמה הורידו שלוש חברות דירוג האשראי הבין-לאומיות את הדירוג של מדינת ישראל לראשונה בהיסטוריה. הכישלון הוא מעבר להורדת הדירוג, אלא בעיקר בקביעת תחזית שלילית תוך הטחת ביקורת על מדיניות הממשלה, על היעדר אסטרטגיית יציאה, ניהול תקציבי לקוי ונקיטה במדיניות שמסתכנת בבידוד בין-לאומי. לצד אלו, פרמיית השיכון של המשק, שמשקפת את הריבית שמשלמת המדינה על הכספים שהיא לווה, נותרה גבוהה.

• התנהלות תקציבית בעייתית: חרף הצורך בהגדלת התקציב לתמיכה בהוצאות המלחמה, הממשלה לא התעלתה לגודל השעה וסירבה לבצע קיצוץ רציני בכספים הקואליציוניים או לסגור משרדי ממשלה שהדרג המקצועי הגדיר כמיותרים. התוצאה הייתה פריצה חוזרת ונשנית של יעד הגירעון בתקציב 2024 ובתקציב 2025 באופן שהגביר עוד יותר את חוסר האמון מצד השווקים. כל זאת במקביל להגברת נטל המס על הציבור העובד והמשרת.

• היעדר תכנון לעתיד: לצד הגדלת הכנסות המדינה ממיסים לצורך מימון המלחמה, הממשלה לא קידמה צעדים שיתרמו להתמודדות המשק עם הפגיעה שיצרה המלחמה או לעידוד פוטנציאל הצמיחה. הממשלה פספסה את ההזדמנות שיצר המשבר להגדיל את מעגל המשרתים והמשתתפים בשוק העבודה.

• זינוק מחירי הדיור: אחרי שנים של זינוק במחירי הדירות, 2023 ראתה סופסוף ירידה עקבית במחירי הדירות בעקבות העלאת הריבית במשק. אלא שב-2024 המגמה שוב התהפכה והמחירים חזרו לזנק, על רקע מחסור בעובדים בשל איסור כניסת הפועלים הפלסטינים שפגעה בקצב הבנייה. כדי למשוך חזרה את הקונים החלו הקבלנים בהצעת הלוואות מימון שזכו לכינוי 80-20 ועוררו את התערבות בנק ישראל מחשש לסיכון שהן יוצרות. המהלך המרכזי שמקדמת הממשלה בתחום הוא חיסול התוכנית היחידה שפעלה לסיוע לזוגות צעירים לרכוש דירה והפיכתה לאמצעי נוסף שמעביר כספי ציבור לחברה החרדית.

• עליית יוקר המחיה: לאחר פרוץ המלחמה חברות המזון והצריכה החלו בסדרה של העלאות מחירים מבלי שהממשלה תפעל בנידון. בשנה שעברה ניסה שר הכלכלה ניר ברקת מספר מהלכים ובהם ביוש פומבי באמצעות "רשימה שחורה" ואיום במדבקות שחורות, אך המהלכים השנויים במחלוקת נכשלו ומאז לא נעשה דבר.