משפחות החטופים ואזרחים השתתפו במחאה השבועית בכיכר החטופים

מפגינים רבים הגיעו הערב (שבת) לעצרת השבועית הקוראת לשחרור החטופים. המחאה התקיימה בכיכר החטופים בתל אביב. על הבמה הוקרן סרטון ובו ילדי חטופים שמבקשים שאביהם יחזור.

שורד השבי אור יעקב תיאר: "הייתי בן 16 כשנחטפתי. ביום הראשון חשבו שאני חייל ולכן אזקו וכלאו אותי. בכיתי. חשבתי על אימא, על אבא, על הבית. שאלתי את עצמי: מה אם אבא שלי בשבי? מה אם הוא לא בחיים? כל כך קיוויתי שיחזור בחיים. רק חודשיים אחרי שהחזירו אותנו גילינו שהוא נרצח".

אור הודה: "אני מתגעגע אליו. וצריך לדעת שהוא כאן כדי לחזור לחיים שלי. למה אנחנו מחכים מעל 600 ימים רק כדי לקבור אותו כאן? איך הגענו למצב שמשפחות מחכות כל כך הרבה זמן לילד, לאימא, לאבא שלהם?".

לדבריו, "החטופים הם לא סיסמא או תמונה. גם מי שלא בחיים – מגיע לו לשוב ולהיקבר כאן. אני אור, הייתי בשבי, ואני כאן – לבקש שתחזירו לי את אבא שלי".

יניב יעקב, אחיו של יאיר יעקב שנחטף ונרצח בשבת השחורה, תיאר: "ביום רביעי האחרון ציינו 600 ימים מאז אותו בוקר נורא. 600 ימים שאנחנו חיים בין תקווה לייאוש, בין זיכרון לחוסר ודאות. אין לנו קבר ללכת אליו, אין לנו סיום – רק חור אינסופי בלב. וכשהעולם ממשיך כאילו כלום – אנחנו תקועים".

הוא סיפר: "אין שיקום. אי אפשר להשתקם כשאח שלך עדיין מוחזק בשבי, אחרי שנרצח. הנרצחים וגופותיהם לא פחות חשובים מהחיים. כולם חשובים. אין היגיון, ואין אנושיות, במציאות שבה גם במותם – יקירינו ממשיכים להיות שבויים".

אלון נמרודי, אביו של תמיר נמרודי, שיתף: "ב-7 באוקטובר לא ידעתי כמה שהסיוט הנורא של חיי, חיינו, יהיה ארוך כל כך, מתיש, סזיפי, פיזית ונפשית. שאנו , המשפחות, נעבור התעללות קשה ככ על ידי המדינה שלנו, שרים, חברי כנסת וראש ממשלה אחד שהוא המחליט הבלעדי, מי חשוב ומי חשוב פחות".

הוא הודה: "מתחשק לי לוותר על תעודת הזהות שלי. בני נחטף על משמרתו כחייל בצה"ל, מבסיסו שבו הוא הוצב, לא מבחירה. המדינה עושה סלקציה בין אזרחיה וחייליה החטופים, מקריבה את חייהם של חטופים שעדיין מוגדרים בחיים ושל חטופים וחטופות המוגדרים חללים ודינם נחרץ להיעלם לעולם בשם קידוש אדמה ופוליטיקה זולה".

שרון אלוני קוניו: "הניצחון הוא עסקת חטופים"

"יולי ואמה היו חטופות בעזה, 52 ימים ולילות בידי החמאס, עד שחזרנו, יחד, בעסקת החטופים הראשונה", אמרה שרון אלוני קוניו, אשתו של דוד קוניו שחטוף ברצועה. "הן חזרו בלי אבא שלהן, בלי דוד אהובי. הוא נשאר שם".

"יותר מ-600 ימים הסיוט הזה נמשך. עוד רגע עשרים חודשים", היא המשיכה. "כשיצאנו מהתופת, אמרתי לילדות, עוד קצת סבלנות, רק עוד רגע, וגם אבא דוד חוזר. הוא כבר מצטרף אלינו. יש רק ניצחון אחד, רק דרך אחת לתקומה: עסקה שתחזיר לנו את כל החטופים".

יהודה כהן, אביו של החייל החטוף נמרוד כהן, אמר: "נמרוד עדיין חי ומה שהכי חשוב זה לשחרר אותו. אני רוצה דווקא לדבר על פוליטיקה. אני יודע שנהוג לומר שהחטופים זה לא עניין של פוליטיקה. אבל יש מיעוט שהפך את זה במכוון ובזדון לדבר פוליטי. מי קבע זאת? בנימין נתניהו, זה שטוען שהטנק של הבן שלי נמרוד הוכרע ע"י קלצ'ניקובים וכפכפים".

כהן הוסיף: "האדם שמרכז בידיו את כל הסמכויות בנושא שחרור החטופים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. האדם שמונה על ידי נתניהו לנהל (לכאורה) את המו"מ הוא גם כן דמות פוליטית, רון דרמר".

הוא חתם: "מכיוון שהנושא פוליטי, צריך להתייחס אליו כפוליטי ולהפעיל כל לחץ על נתניהו וממשלתו לחתום על עסקה לשחרור כל החטופים, חיים וחללים, או לפנות את המקום לממשלה יותר אחראית ומוסרית שתבצע את חובה לשחרר ולהציל אזרחים וחיילים ישראלים".

שמעון בוסקילה, ששכל את בנו ירדן במסיבת הנובה, אמר: "ירדן היה בננו הצעיר, הלב הפועם במשפחה. ירדן היה ילד של אור. תלתלי זהב, חיוך תמידי, שובבות בעיניים. הוא חונך על אהבת הארץ והאדם".

שמעון תיאר: "היום ירדן הוא המצפן שלי, שלנו. כמה כוח טמון בילדים האלה, שגידלנו על ערכים, והיום, בלכתם, הם מלמדים אותנו שיעור על איך להיות אנשים טובים יותר. למרות האובדן, הכאב העמוק והמחיר היקר ששילמנו, אני עומד כאן בשליחות כנה: לזעוק את זעקת התקווה".

מוקדם יותר היום נערכה בשער בגין בתל אביב הצהרה של משפחות חטופים. עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר, ציטטה בנאומה דברים שאמר עדי, אביו של שורד השבי עידן אלכסנדר, שהוחזק יחד עם בנה בשבי. "נחרדתי לגלות שמתן ניצל בנס כמה פעמים מהפצצות ובמקרה אחד, כמעט ונחנק למוות מגזים רעילים במנהרה שהופגזה וקרסה", אמרה.

עינב הדגישה: "מתן ושאר החטופים החיים לא ישרדו את המשך הלחץ הצבאי", ופנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו: "אתה גוזר מוות על החטופים שתשאיר מאחור. במקום להחזיר את כולם, אתה מבצע סלקציה בין דם יהודים".