הקצין הבכיר שנכח במחדל בלבנון מנסה להסביר: הסיבה שאישרתי כניסת אזרח בן 71 לשטח מלחמה

הוא עומד בליבו של המחדל בלבנון שבו נהרגו סמל גור קהתי ז"ל וזאב ז'אבו ארליך. אירוע שייזכר כנקודת שבר בין צה"ל לבין ההורים ששולחים את הילדים שלהם לצבא. המפקד הכי בכיר שהיה שם, אלוף משנה יואב ירום, שתק, עד עכשיו. בראיון לחן ליברמן הוא עונה לשאלות הקשות בדרך שלו ומציג הודאה ברורה מאוד בכישלון, כזו שלא שומעים כל יום.

לאלוף משנה במילואים יואב ירום היה ברור שגם במלחמה הזו הוא לא נשאר בבית. כבר בגיל 20 החיים הוציאו לו כרטיס צהוב, כשעלה על מוקש ברצועות הביטחון ואיבד רגל, אך הוא חזר לצבא - והפך ל"לוחם עם הפרוטזה". לפני שש שנים השתחרר בדרגת אלוף משנה אחרי ששירת בין היתר כמח"ט שומרון, מאוחר יותר גם התמודד על תפקיד מח"ט גולני. באזרחות פתח עסק לסחר בעתיקות, אבל בשנה האחרונה שם את החיים החדשים בצד ועלה על מדים כראש מטה החטיבה שזורמת אצלו בדם, גולני.

אחרי לחימה עצימה בעזה, לוחמי גולני עוברים צפונה, וירום, חוזר ללבנון - בפעם השלישית. בנובמבר האחרון לוחמי גדוד 13 כובשים את המצודה העתיקה בכפר שמע, שנמצאת במרחק שישה קילומטרים מהגבול, בתיעוד מהשבוע שלפני התקרית, נראים לוחמי הגדוד מטהרים את המקום ממחבלים. אחרי הלילה הראשון גם ירום מצטרף. במסגד של המצודה מתפתח קרב וסמל אורי ניסנוביץ', אחד מלוחמי הגדוד, נהרג.

במהלך הקרב ההוא מזהה אחד החיילים מחבל נוסף שברח, כך לפי קצין בכיר בחטיבה. בגדוד עשו בדיקות נוספות כדי לאתרו: העלו רחפנים וגם זרקו רימונים לתוך הפירים, אבל המחבל לא נמצא, והשטח מוגדר כמטוהר ממחבלים. לא ברור מה עמד מאחורי הביטחון המלא בהגדרת השטח כמטוהר, אבל אפילו הקצין הבכיר ביותר בגזרה, אלוף פיקוד צפון אורי גורדין, מגיע לסיור.

בשר מבשרו של צה"ל

שלושה ימים אחרי סיור האלוף, ב-20 בנובמבר בצהרי היום, יוצא סיור מצומצם של חיילים לכיוון המצודה. את הסיור הזה מוביל מפקד פלוגה בגדוד 13 ובין הלוחמים נמצא גם החובש גור קהתי. לדברי ירום, מטרת הסיור הייתה: "לנסות להבין את ההיתקלות של יום שישי שהייתה בו". הוא מתכנן להצטרף למשימה ולהביא איתו אורח – זאב ז'אבו ארליך.
 
ארליך היה תערובת של ארכיאולוג וחוקר, ובשר מבשרו של הצבא. בשבעה שלו, תתאר השרה אורית סטרוק כיצד הסביר הרטמכ"ל בקבינט כי "אין פה אחד מכל האלופים שלא זחל איתו באיזו מערה או שלא עלה איתו על איזה הר". באחת התמונות, בשטח כינוס, הוא אף מצולם עם מי שהיום הוא סגן הרמטכ"ל, האלוף תמיר ידעי, יממה בלבד לפני התקרית. "הוא נכנס כל שבוע, שולח הודעות בקבוצות. כל הפיקוד הבכיר מכיר אותו, היה איתו, כולל בלבנון. אם כולם הלכו איתו שבוע אחרי שבוע, לא בקטע של להסיר מעצמי אחריות, כנראה שהארגון הזה והמערכת מצאו בו תועלת".
 
חלק מהחיילים שהיו שם בשטח, יספרו אחר כך למשפחת קהתי על מה שראו בסיור. מעדותם עולה תמונה של טיול שנתי, יותר מסיור מבצעי. "ביקור האלוף שהיה שם יומיים לפני - זה היה סיור מבצעי. בשלב הזה היו לך במצודה כבר ביקורים. המצב המבצעי שם היה כזה, שההכנות שהתבצעו, כמו שאנחנו הבנו, בדיעבד טעינו, היו אמורות להיות מספיקות. האם אפשר לעשות יותר טוב? כן".

"אני טוען שהתרשלתי, במבחן התוצאה זה לא היה נכון"

לדבריו של ירום, עם הגעתו של ארליך על מדים, עם קסדה ונשק, הוא סבר שהיה במילואים. "40 שנה אנחנו הולכים איתו. אפילו לא בדקנו. אני טוען שהתרשלתי. אם הייתי חושב שהוא אזרח, הייתי מוצא את הדרך להכניס אותו. אני אומר לך שחרגתי מסמכות לא ביודעין. אם הייתי יודע, הייתי מסדיר את זה. והדבר היותר חשוב – ההיתקלות לא נבעה מזה שהוא אזרח. ולא הוא ולא גור מתו בגלל שהוא אזרח. הם מתו מהיתקלות עם אויב בתוך שטח אחזקה של הפלוגה. בסוף נהרג בסיור שאני הייתי הקצין הכי בכיר בו, הכי מנוסה, סמל גור קהתי וזאב ז'אבו. זה הרבה יותר כבד לי".

 
בצהרי אותו יום רביעי, ארליך כבר בסיור עם ירום ועם הלוחמים של גדוד 13 כשהם סורקים את המסגד שבלב המצודה. לדבריו של ירום, ובניגוד לטענות שהועלו – לארליך לא היו שאיפות הנוגעות לחקר התרבות היהודית במקום. "אין לז'אבו לגלות שם שום דבר חדש בלי להביא את רשות העתיקות ולעשות שם חודשיים של חפירות". אך בעיקר, ירום מתנגד לטענה כי שיתף פעולה עם מוטיבציות של ארליך שאינן קשורות בצורך המבצעי:"מעניין אותי התועלת שלי וכל הסיורים שעשיתי עם ז'אבו בעבר, הם סיורים שמהם אתה לומד על המקום, על ההיסטוריה, על מאיפה מגיע אויב – ושאתה גוזר ממנו משמעויות מבצעיות. אחרי שאתה מסייר אתה יכול להבין איפה יש עוד חללים ופתחים ואני חשבתי שיש בזה תועלת מבצעית. באותו שלב וביחס למצב המבצעי שהיה במצודה, חשבתי שזה נכון. במבחן התוצאה, זה לא היה נכון. ברור".
 
הכח השלים את הסריקה במסגד וסביב 15:00 ירום, ארליך והלוחמים מתכוננים לחזור אל בית הסמג"ד. ביציאה מן המסגד, הם נעצרים בצומת. "כשאני מסתכל שמאלה אני רואה שני פתחים ענקיים בחומה ואני מבקש מהמ"פ לרדת ולבדוק את הפתח הזה. למה אני מבקש לרדת לבדוק את הפתח הזה? לא בגלל הגביע האבוד של אינדיאנה ג'ונס ולא בגלל שום דבר. בגלל שזה המקום מבצעית שהרגשתי, שאני חייב להיות בו". הלוחמים מצידם, סיפרו למשפחת קהתי שרגע לפני אותה פניה גורלית ירום אמר משהו על "כתובת", שרצה לבדוק – מנגד ירום טוען כי אכן התייחס לכתובת אך לא לזו שנמצאת בפנייה שמאלה: "ראיתי אותה, לא חיפשתי אותה".

"הם חושבים שהרגתי להם את הבן, אני צריך לחיות עם זה לכל החיים"

"אני יורד במדרגות, ופתאום נפתחת אש", שיחזר. מתוך אותם שני פתחים בדיוק, יוצאים המחבלים ומפתיעים את הכח. זאב, ז'אבו ארליך נפגע מהירי ונהרג, ככל הנראה במקום. ירום עצמו נפגע משני קליעים ברגליים.
 
"כשאתה בתוך שטח בגזרת ההגנה שלך ושטח מטוהר, והמצב התודעתי שלך שאין אויב ואז פותחים עליך באש – אתה בשוק. 40, 45 שניות שהייתי ב'פריז'". לאחר מכן לדבריו, התגלגל להתרחק משטח ההשמדה וחבר לחובש. מפקד הפלוגה נפצע קשה והקשר שלו, קורא לעזרה. זה הרגע שבו גור, החובש, שמחכה במרחק כמה מטרים מההיתקלות, שומע את הקריאה ומסתער קדימה, בלי היסוס. בדרך, הוא נכנס לשטח ההשמדה, נפגע מאש המחבלים, ונופל. "חייל שרץ לחלץ את המ"פ שלו תחת אש, הוא גיבור. אני חושב שהוא גיבור. והם חושבים שהרגתי להם את הבן ורוצים לעקור לי את הלב מהמקום. אני מבין אותם. אני צריך לחיות עם זה כל החיים".

 
תגובת דובר צה"ל: "בעקבות המקרה נפתחה חקירה של המשטרה הצבאית החוקרת אשר עודנה מתנהלת. במסגרת החקירה מתבצעות פעולות רבות ובסיומה יועברו הממצאים לבחינת הפרקליטות הצבאית. צה״ל ומפקדיו משתתפים בצערן של המשפחות של סמל גור קהתי ז"ל ורב-סרן זאב (ז׳אבו) ארליך ז״ל, וימשיכו ללוותן".