המילואימניקים ממשיכים להתייצב - אך מסרבים לוותר: "לא מחפש כבוד, רק שהממשלה שבחרתי בה תגיד 'עד כאן'"

אחרי חודשים ארוכים של מלחמה בכמה חזיתות במקביל, אנשי המילואים מוצאים את עצמם בחזית נוספת – חזית המאבק על הצדק והשוויון בנטל. העומס על המילואים צפוי לשנה הבאה, ונראה שגם בני המשפחות ששילמו את המחיר במשך שנתיים – ימשיכו לשלם. אמש ב"מהדורה המרכזית" שמענו מהם עד כמה הם מאוכזבים וכואבים מההחלטה. חוק שנוי במחלוקת שעליו נלחם אותו דרג מדיני ששלח אותם אל הקרב.

איתמר ציפורי

לוחם חוד בחטיבת הצנחנים

בן 45, נשוי+4

400 ימי מילואים 

"אני לא מחפש להיות מיוחד ולא שטיח אדום ברחוב. אני מחפש את הממשלה שאני בחרתי בה, שתגיד: 'עד כאן'"

"יצאתי בשתיים בלילה מהרצועה, לקחתי את הרכב שלי משטחי הכינוס ורציתי להגיע הביתה", מספר איתמר ציפורי. בחייו מפיק אירועי ספורט מוטורי – ובמלחמה, לוחם ששירת יותר מ-400 ימי מילואים. לא התקלחתי חודש, לא ראיתי את המשפחה, הייתי מותש נפשית מהיתקלויות ומהרוגים. רציתי את הבית שלי".

הוא הגיע לתחנת הדלק ליד בארי, אבל הוויזה שלו לא עברה. "הייתי מלוכלך ומבויש", הוא נזכר. פתחתי הודעות ורואה שאשתי לא הצליחה לקנות מהמכולת. שהוויזה לא עברה. אין בושה יותר גדולה מרגע כזה. חמישה חודשים שהעסק שלך קורס כי אתה לא נמצא".

אבל תחושת השליחות שלו לא אבדה. "עם ישראל צריך לדעת שלא משנה מתי ומה יקראו לנו, אנחנו נבוא תמיד. גם אם בעוד עשר דקות אם המג"ד שלי מצלצל, אני אורז ציוד ונוסע". עם זאת, הוא מבקש לפנות למקבלי ההחלטות: "יש פה הזדמנות לפנות גם לעם ישראל וגם לראש הממשלה, כאיש ימין, ולומר: אתם טועים.

נתנאל בן שושן

משרת מילואים בחטיבת הצנחנים

בן 39, נשוי+4

370 ימי מילואים 

"הסיפור של חוק הגיוס, יותר נכון חוק אי-הגיוס - זה ממש יריקה בפרצוף"

במרץ הוא בסוריה. לילדים הוא עדיין לא סיפר. לא רוצה שיתאכזבו שאביהם לא יהיה איתם בפסח. "אולי בשבילכם נגמרה המלחמה, בשבילי המלחמה עוד לא נגמרה", הבהיר. "אני הצבעתי לקואליציה הזאת בבחירות האחרונות. לליכוד, לממשלה הזאת. אבל הסיפור של חוק הגיוס, יותר נכון לומר חוק אי-הגיוס, זה ממש יריקה בפרצוף. יש אנשים בני גילי, הם לא עשו את מה שאני עושה בשנתיים האחרונות או בכלל".

"הם לא מבינים מה זה אומר לא להצליח להירדם בלילה", הוא מספר. "או לראות סרט עד מאוחר כדי להיות ממש-ממש עייף, כדי להירדם בלי לחשוב. אני כל הזמן עייף. חצי השנה הראשונה בעזה נכנסת לי לחלומות. האנשים שאיבדנו, דברים שראיתי, שהרחתי, שהרגשתי. יש אנשים שלא מרגישים את זה. מי יפצה אותי על התחושות שאני נאלץ לחיות איתן עד סוף ימי"?

רותם לוי

יו"ר פורום נשות המילואימניקים

נשואה למאור, לוחם בסיירת כרמלי

בן זוגה אחרי 350 ימי מילואים

"הילדים חושבים על מוות, לא יודעים מתי אבא יחזור. איך אפשר לדבר על שיקום כשאין מי שמחליף אותנו?"

רותם, שנשואה ללוחם בסיירת כרמלי, נשאה במשך כל תקופת המלחמה את הבית על גבה. כדי לאפשר לבעלה להילחם למען מדינת ישראל. הוא שילם על כך מחיר אישי כבד, אך גם היא וילדיהם. "חיילי מילואים חוזרים הביתה יותר כעוסים. קשה להם להכיל את הבית ואת העבודה". על הילדים – היא מספרת: "הם חושבים ומתעסקים יותר במוות. הם לא יודעים מתי אבא שלהם יחזור ומה יהיה מצבו כשהוא יחזור".

"איך אפשר בכלל להתחיל לדבר על שיקום כשאין מי שמחליף אותנו?", היא זועמת על חוק הפטור. "אין חיילים שיבואו ויגידו לנו "אתם משוחררים הפעם, אתם לא צריכים להגיע לסבב השביעי. כי אנחנו פה בשבילכם. אין לנו את הגב הזה".

"הבטיחו לנו שבשנת 2025 הוא יעשה רק 70 ימי מילואים בשנה", היא מספרת. "בפועל, אנחנו אחרי 150 ימי מילואים. תדמיינו לכם שעכשיו חייל מילואים ניגש למעסיק ואומר: "אני יוצא כל שנה לחופשת לידה". הייתם רוצים להעסיק חייל מילואים כזה?"

עוז בן נון

לוחם מילואים ביחידה מיוחדת

שירת מאות ימי מילואים מאז 7.10

"הציונות הדתית זועמת, היא רואה מי יוצא איתה לקרב - ומי מעביר חוק השתמטות"

במהלך המלחמה עוז מצא את עצמו עובד בין חתונה ללוויה של חברו מהצוות שנפל בקרב. "חזרתי לחתונה כדי שלא ישימו לב שעזבתי", הוא נזכר. "עשיתי את זה כי המציאות שאנחנו חיים בה היום היא מציאות בלתי נסבלת, אבל אנחנו מוכנים לסבול אותה בשביל שהמדינה הזאת תשרוד ותשגשג", הוא מדגיש.

"אני מגיע מתוך הציונות הדתית", הוא ממשיך. "והציונות הדתית זועמת. היא זועמת כי היא רואה מי יוצא איתה לקרב והיא רואה מי מעביר חוק השתמטות – תוך כדי שאנחנו זועקים לעזרה. כל מי שהמדינה הזו יקרה לו, לא ייתן לדבר הזה לעבור בשקט".