האמת הכואבת שמקרבת אותנו לעוד מלחמה אחרי שכבר "ניצחנו"

בסוף חודש דצמבר עתיד להסתיים האולטימטום האמריקני ללבנון. על פי האולטימטום, לכאורה אם חיזבאללה ממשיך לשמור על כוחו, ואם תימשך המגמה הנוכחית של התחזקות חיזבאללה, אז תתחדש המלחמה בלבנון. איך הגענו למצב הזה, לאחר הניצחון החד-משמעי שהושג על חיזבאללה אשתקד (גם אם לא הכרעה)? הרי היו פה שורה של התפתחויות חיוביות מיידיות: בסוריה נשבר הגשר הקרקעי בין חיזבאללה לאיראן, ובלבנון הצהירה הממשלה בגלוי על רצונה בפירוק חיזבאללה. אז איך למרות כל זאת אנו ערב חזרה אפשרית למלחמה?

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

בכדי לענות ראוי להבין את הסיבות שהביאונו למצב הזה, ולחשוב מה אנו למדים מכך לגבי פעולה אחרת בעתיד. על פי המצב בשטח, אפשר להניח כי השינוי במגמת התחזקות חיזבאללה נובע מהסיבות הבאות:

1. חיזבאללה ככל הנראה הבין שממשלת לבנון לא ממש רצינית בכוונתה לפרק אותו מנשקו. את ההוכחה לכך הוא קיבל כאשר ממשלת לבנון לא אישרה את תוכנית צבא לבנון לפירוק חיזבאללה, ככל הנראה מחשש שהתוכנית עלולה להוביל למלחמת אזרחים.

   

2. מצטברות עדויות לכך שחיזבאללה מצליח להשתלב טוב יותר במסגרות צבא לבנון. בין אם הדבר נעשה בכוונה, או בין שזו תוצאה של תפרוסת עדתית טבעית או בין שזה מהלך מתוחכם של חיזבאללה, התוצאה היא ש-30% מצבא לבנון הם שיעים תומכי חיזבאללה, ויש עדויות לשיתוף פעולה בין צבא לבנון לחיזבאללה. אומנם יש מקרים שבהם צבא לבנון מפנה תשתיות לחימה נטושות של חיזבאללה, בעיקר בדרום לבנון, אך המעט מעיד על המרובה: המקרים המועטים האלו דומים יותר לתצוגה מאשר לפעולה צבאית.
3. איראן התאוששה ממלחמת 12 הימים, ומאחר ואיבדה (זמנית) את הרכיב הגרעיני, היא ממקדת את מאמציה בשיקום מערך השלוחים והטילים. כך מצאה איראן דרכים להעביר כסף לחיזבאללה (דרך טורקיה או דרך איחוד האמירויות). כיום יש לחיזבאללה מספיק כסף לשלם משכורות ולתמוך בעדה השיעית.
4. חיזבאללה הסתגל למדיניות האכיפה של ישראל: קצב התקיפות, סוג המטרות והפעולה השגרתית מייצרת הסתגלות ושרידות בקרב האויב. אומנם התקיפות משמעותיות - מאז הפסקת האש נהרגו בין 350 ל-400 פעילי חיזבאללה - אך הן הופכות להיות צפויות. חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה עלי טבטבאי בביירות הייתה חריגה מבורכת מהשגרה ש"העירה" את ממשלת לבנון ואת ארה"ב, אך ספק אם רק הסלמה הדרגתית תועיל בעצירת המגמה השלילית.

אם המגמה השלילית תימשך, נצטרך לפעול שוב. אבל מכיוון שאנחנו כבר אחרי מלחמה אחת עם חיזבאללה, בהשוואה למלחמה הקודמת, לפעולה זו יהיו אתגרים מבצעיים חדשים: "בנק המטרות" הקודם נשחק, והמצב מחייב מחקר מודיעני ייחודי חדש. מינוי מפקדים חדשים בחיזבאללה מחייב למידה והעמקה. נסיגת חיזבאללה מקו הגבול מקטין את אפקטיביות התמרון (אלא אם כן התמרון יהיה בעומק של עשרות קילומטרים). יהיו גם אתגרים אסטרטגיים חדשים שיש לקחת בחשבון לפני הפעולה: לא תהיה לגיטימציה בין-לאומית לפעולה יזומה מול לבנון ללא התגרות מוקדמת של חיזבאללה. וגם הלגיטימציה הפנימית תהיה נמוכה, בעיקר בקרב ישראלים שיראו בהסלמה כ"מלחמה מטעמים פוליטיים", בואך שנת בחירות.

ועל אף כל האתגרים האלו, ייתכן שנצטרך לפעול שוב. בטרם נעשה זאת, אנו חייבים לשאול מה צריך לעשות אחרת בכדי להבטיח תוצאה שונה. כלומר להבטיח הישג ביטחוני – מדיני יציב יותר. דרך טובה היא לתכנן פעולה הנותנת מענה לאותן סיבות כשל שפורטו לעיל.

התכלית היא מבצע צבאי משולב במעשה מדיני, אשר מונע מציאות שבה חיזבאללה יכול לחזור להתעצמות בקצב מסוכן. ולצורך השגת זאת ישנם ארבעה עקרונות:

1. לבנון צריכה לחזור להיות מדינה ריבונית אפקטיבית המחזירה לעצמה שליטה מתוך אינטרס קיומי לבנוני - זו לא מערכה נגד חיזבאללה
   הגורם המרכזי שיש לו אינטרס בפירוק חיזבאללה, וגם יש לו לגיטימציה בין-לאומית ופנימית ובאופן עקרוני ניתן לבנות לו את היכולת לבצע זאת, הוא מדינת לבנון. אך המשימה לא פשוטה: כיום ממשלת לבנון תעדיף לחיות עם חיזבאללה מאשר להסתכן במלחמת אזרחים נוספת. צבא לבנון הוא צבא חלש יותר מחיזבאללה (גם כיום), ולפיכך מקיים דטנט פנימי עם הארגון. כלכלת לבנון כושלת ואובדן "הכלכלה השחורה" של משטר אסד (כלכלת האוליגרכים הסורים) העמיק את הבור הכלכלי. זוהי מציאות שדורשת שינוי על ידי כוח חיצוני משמעותי – ממשל טראמפ יעשה זאת רק בתנאי שזה כדאי עסקית, וכמו שנראה מיד, יש על מה לדבר.
   לבנון יכולה להיות מעצמה של תיירות ובנקאות - "שווייץ של המזרח התיכון": זוהי מדינה הרוסה בעלת פוטנציאל להיות אטרקטיבית מבחינה עסקית. ולכן לפני כל פעולה צבאית יש לבסס עם ממשל טראמפ תוכנית רפורמה כפויה על ממשלת לבנון המטפלת בכל הרכיבים הנ"ל. התמריץ כאמור הוא כסף, ולחץ בין-לאומי הוא המאפשר. התוצאה יכולה להיות שלבנון תהפוך למעין מדינת חסות אמריקנית משגשגת. במסגרת זאת יש לתכנן רפורמה בצבא לבנון, החל מהכשרות הבסיס דרך אמצעי לחימה וכלה במערכת הפיקוד והשליטה. יש להכין את הצבא הזה למשימת פירוק חיזבאללה מנשקו.

   

2. המרכיב האיראני - כל עוד איראן נחושה לבנות את חיזבאללה ודבר לא מונע זאת, לא יהיה שינוי.
   תפיסת השלוחים היא חלק מתפיסת הביטחון הלאומי האיראני: כל עוד משטר איראן לא משתנה, התקומה של חיזבאללה היא רק עניין של זמן. הלקח של איראן מהמלחמה הוא שאין מחיר לתוקפנות השלוחים שלה: החות'ים חסמו נתיב סחר ימי בין-לאומי, חיזבאללה גרם לחורבן דרום לבנון וחלק מביירות, איראן משתתפת באופן פעיל במלחמה כנגד אוקראינה לצד פוטין, ועל כל זאת איראן לא משלמת דבר.
   מציאות זו חייבת להשתנות - ראשית על ידי מימוש ההחלטה שכבר התקבלה על ידי הקהילה הבין-לאומית - סנקציות משתקות. שנית, יש לבלום את מסלול הכסף מאיראן ללבנון, וכדאי להתחיל מעצירת נתיב המימון העובר דרך אנשי עסקים באיחוד האמירויות ובטורקיה. שלישית, יש לגרש את מפקד הגיס הלבנוני של כוח קודס היושב דרך קבע בלבנון ובונה את כוחו של חיזבאללה. ולבסוף יש לפתח כלי ענישה חסויים באיראן. כלים שיאפשרו גביית מחיר באיראן על פעולות של חיזבאללה.

   

3. שיטת אכיפה אחרת - טיפול אגרסיבי בלבנון גם של גורם שאינו ישראלי, לצד פעולה ישראלית משוכללת יותר
   שיטת האכיפה הישראלית התבססה עד כה בעיקר בהשמדת אתרי אחסון, ייצור והעברות של אמצעי לחימה, ובמקביל חיסולים ממוקדים של פעילי חיזבאללה. על אף האגרסיביות והפעלתנות המבורכת, המציאות מראה שזה לא מספיק. בנושא זה, מטעמים ברורים, כדאי להפחית במילים, אך ניתן לסמן כמה עקרונות וכיווני פעולה חדשים, כגון:
   "מחיר למארח" - הכוונה היא למאמץ הפועל מול ממשלת לבנון ומבהיר לה שהיעדר פעולה לפירוק חיזבאללה היא מחדל של ממשלת לבנון, ועל כך יש מחיר.
   מערכה חסויה וחשאית: שכלול ופיתוח יכולות המודיעין המשובחות של ישראל לביצוע פעולות של סיכול, שיבוש ומניעה של התעצמות. על כך רצוי להוסיף מעורבות אמריקנית אקטיבית באכיפה. שילוב של פיקוד הכוחות המיוחדים מארה"ב ויכולות נוספות של המודיעין האמריקני יכול להוביל שינוי משמעותי לחיוב.
   פיקוח אחר של האו"ם: יוניפ"יל נכשל, ולכן משימתו מבוטלת בסוף שנת 2026. זוהי הזדמנות מצוינת לבנות מחדש כוח פיקוח חדש הפועל לפי פרק 7 לאמנת האו"ם ולא פרק 6. הסמכה לפי פרק זה מקנה סמכות להפעיל כוח. לצד כוח מחודש זה יש להעצים את סמכות הפיקוח של כוח משקיפי האו"ם שממילא עובד שם, ה-untso.
4. תמורות ללבנון - סל של "גזרים" אפשרי שיש לשלבו באסטרטגיה
   לצד כל פעולות האכיפה האלימות, יש לשלב גם סל תמורות לממשלת לבנון, מעבר לתמורה הכלכלית שצוינה קודם. כך למשל ניתן לקבוע מסגרת עקרונית לתוכנית נסיגה של ישראל מלבנון, בתמורה לפירוז חיזבאללה על פי אמות מידה אובייקטיביות. מומלץ לאלץ צעדי נורמליזציה מלמטה למעלה, כגון שיתוף פעולה כלכלי, על כך יש לשבח את היוזמה לשלב דיפלומטים (כלכליים) לתוך שיח התיאום הביטחוני עם לבנון, ארה"ב ויוניפי"ל. ניתן גם לקדם דיון ב-11 נקודות המחלוקת לאורך הגבול. לגבי חלק מהן אין באמת בעיה להגיע לפשרה. ישנן מספר יוזמות לשיתוף פעולה כלכלי בתחום היזמות הדיגיטאלית המאפשרת שילוב כוח אדם לבנוני מוכשר (וזול) בתוך משק היזמות הישראלית בהיי-טק. יוזמות מסוג זה קיימות כבר כמה שנים, אך לא קודמו בעבר בשל חוזקו היחסי של חיזבאללה.

   

לסיכום, ישראל תתקשה להשלים עם חידוש כוחו של חיזבאללה שיביא לחידוש האיום מצידו. יש לקוות שחיזבאללה וממשלת לבנון למדו את הלקח הזה, וערים לקרח הדק עליו הם מהלכים. טעותו הגדולה של נסראללה, שהביאה למותו, הייתה אי ההבנה של השינוי העמוק שחל בתפיסת הביטחון הישראלית אחרי 7 באוקטובר. אם אכן מבינים בלבנון את השינוי הזה, אולי ניתן יהיה למנוע את ההסלמה לעבר מלחמה נוספת בלבנון, על ידי התעשתות של ממשלת לבנון, ומעורבות גבוהה יותר של ארה"ב שתשנה את המגמה המסוכנת. היה וזה לא יקרה, ישראל בדרך לסיבוב אלים נוסף.

ויתרה מזאת, ישראל חייבת לתכנן כבר עכשיו איך ייראה היום שאחרי הסיבוב הזה: יש לתכנן את הפעולה המדינית המשלימה, את החיבור עם ארה"ב, ואת סל הכלים המבצעיים החדש שיופעל מאיראן ועד ביירות. אסור להחליק למציאות שמזכירה את עזה לפני המלחמה - מציאות של סבבי לחימה בלתי פוסקים וחסרי תועלת אמיתית. ובלבנון זה אפשרי, כי להבדיל מעזה, יש שם מדינה וממשלה ופוטנציאל אדיר של כלכלה שגשוג ונורמליזציה עם ישראל שתיטיב לשתי המדינות - ועל זה שווה להילחם.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

>>> האלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)