"הייתה תקווה שאולי זה ייגמר אחרת": עוז דניאל הושב לקבורה בישראל, המשפחה תנסה להתחיל בשיקום

מבין כל קרבות הגבורה של 7 באוקטובר, ישנו גם הסיפור הכואב של טנק מספר 3. התמונות של הטנק הבוער ועליו מחבלים צוהלים, הפכו לאחד הסמלים של מחדל 7 באוקטובר: אותו טנק מנה ארבעה חברים - המפקד עומר נאוטרה מלונג איילנד, התותחן נמרוד כהן מרחובות, הטען עוז דניאל מכפר סבא והנהג שקד דהן מעפולה. אמש הוחזרו לישראל החללים החטופים - נאוטרה ודניאל, וכעת כל אנשי צוות הטנק בישראל, שלושה חללים ונמרוד כהן ששב בחיים.

• עדויות אישיות, הקלטות קשר ותיעודים: סיפורם של 13 הטנקים שנלחמו ב-7 באוקטובר

מירב, אימו של סמ"ר עוז דניאל, התראיינה הבוקר (שני) ל"חדשות הבוקר", וסיפרה על ההקלה שהיא מרגישה בעקבות חזרת בנה החלל: "יש הקלה, אבל כמובן שאני מרגישה שזו הקלה חלקית עד שנחזיר את שמונת החטופים שנותרו שם. זו לא תהיה סגירת מעגל עד אז. זה בוקר עם רגשות מאוד מעורבים, זה לסגור את מעגל הספק". את הבשורה על כך שעוז לא בחיים, המשפחה קיבלה כבר ב-25 בפברואר 2024. "לא פקפקתי בהחלטה. קיבלתי באמונה שלמה שזה מה שעלה בגורלו, אבל תמיד היה שביב קטן של תקווה שאולי זה ייגמר אחרת", סיפרה בריאיון. "עכשיו השביב כבר לא קיים".

ב-7 באוקטובר, צוות הטנק מגדוד 77 תפס קו בגבול רצועת עזה, באזור מוצב שנקרא "הבית הלבן", שנמצא בין הקיבוצים ניר עוז ונירים. סביב השעה שש וחצי בבוקר התחילו להגיע ידיעות על חדירות מהגדר. הם וטנק זפולסקי היו ערים ומוכנים לתנועה. זפולסקי נסע לכיוון צפון, בעוד שטנק מספר 3 פנה דרומה. כעבור 20 דקות דיווח מפקד הטנק הצפוני אייל זפולסקי לטנק הדרומי שהוא נפגע. נאוטרה השיב שהוא מסתובב ומתקדם לכיוון צפון לעבר הקיבוצים כדי לסייע לטנק השני.

הטנק, שיכול לנסוע במהירות של עשרות קמ"ש, בקושי סחב. המהירות האיטית הפכה אותו למטרה קלה, והוא נפגע מטיל נ"ט שהבעיר את הטנק ופגע בצוות שבתוכו. אמיר דניאל, אביו של עוז, סיפר שבנוסף לטיל שפגע בטנק, מחבלים הצליחו להצמיד לטנק המקרטע שני מטענים - מאחור ומלפנים. בעקבות הפיצוץ, הטנק החל לבעור. בתיעוד החטיפה ניתן לראות את המחבלים גוררים מהטנק את עוז כשהוא בחיים. אימו של עוז, מירב, סיפרה בעבר בריאיון לחדשות 12, שנודע להם שעוז נאבק במחבלים וניסה לחטוף מהם רימון - עד שירו בו למוות, חצי שעה לאחר שנחטף.

אימו של עוז ציינה היום ב"חדשות הבוקר", כי כעת עם חזרתו של בנה החלל, היא מרגישה הקלה שיוכלו לקבור אותו קבורה ראויה: "אני רוצה שהגוף והנשמה שלו ינוחו סוף-סוף". היא גם שיתפה בשעות מורטות העצבים אתמול, לאחר שהתקבלה אינדיקציה שבנה צפוי להיכלל בין החללים שישובו בלילה. "מאתמול בצוהריים זה היה משהו שלא יכולתי לתאר, שעות שנראות כמו נצח. יש הקלה מסוימת לנפש, אבל עדיין לא מעכלת את זה. עכשיו מתחיל המסע האמיתי של האובדן, אצטרך להתמודד עם זה עד נשימתי האחרונה".

"בחרנו כמשפחה בחיים, אנחנו יודעים שזה מה שעוז היה רוצה"

עכשיו המשפחה מגיעה לשלב קשה ביותר, וזה השיקום שאחרי האסון שחוו. "בסופו של דבר, לאורך כל השנתיים בחרנו כמשפחה בחיים. אנחנו יודעים שזה מה שעוז היה רוצה וזו הצוואה שלו", אמרה מירב. "יחד עם זאת, אלו היו שנתיים של טירוף הדעת. ניסינו ליצור שגרה בשביל השפיות, אבל החיים סבבו סביב המשימה להשיב את עוז וכל החטופים. נישאר במשימה עד החטוף האחרון. אני מקווה שנתמודד עם התהליך הזה בצורה של בחירה בחיים. כמה שחיכיתי לרגע הזה, אני לא יודעת איך אתמודד. זו סערת רגשות עד שנבצע את הקבורה, נתחיל את תהליך העיכול בימים הקרובים".

במהלך הריאיון ל"חדשות הבוקר", נשאלה מירב אם שוחחה עם נמרוד כהן, ששרד את התקיפה בטנק והושב בחיים לישראל: "בדיוק לפני שבוע ביצענו אזכרה ונמרוד כיבד אותנו בנוכחותו. הוא צריך את ההתאקלמות שלו אחרי שיצא מהתופת. אם זה היה משנה את התוצאה של עוז, היינו סקרנים יותר, אבל אנחנו נותנים לנמרוד את הזמן שהוא צריך. כשהוא יוכל, נפגוש אותו".