יומיים אחרי ההכרזה על הפסקת האש, שפתחה את ההפוגה הנוכחית בעימות המתמשך בין ישראל לבין חמאס, ניתן לדון כעת בשני עימותים אחרים שהתרחשו ברקע - במהלך ימי מבצע "עמוד ענן".
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
הראשון מביניהם הוא זה שמתנהל בין בנימין נתניהו הראשון - ראש הממשלה - לעומת נתניהו השני, זה שחובש את כובע האופוזיציונר. כראש הממשלה, דיבר נתניהו מתוך אחריות, שיקול דעת ומידתיות. הוא הסביר את ההחלטה המושכלת להגיע להפסקת אש עם חמאס כשהכריז: "אנחנו ערוכים לפעול במקרה שהשקט יופר, המטרות שהצבנו למבצע הושגו". באשר למתנגדיו, אמר כי הוא מבין שישנם אזרחים שמצפים לפעולה חריפה יותר והרגיע: "אנחנו ערוכים גם לזה".
נתניהו האופוזיציונר היה אומר לזה הראשון שההכרזה על הפסקת האש מהווה החמצה, שנבעה מפחד ומשיקול דעת מוטעה. הוא היה מתלונן על כך ש"לא הלכו עד הסוף" ונרתעו מעימות ישיר עם המחבלים שמאיימים על יותר ממיליון אזרחים ויורים רקטות לתל אביב. נתניהו האופוזיציונר היה קורא להמשיך את המבצע עד להפלת השלטון הדיקטטורי של חמאס.
אלא שבנימין נתניהו - בכובע האופוזיציונר - הוא לא זה שמאייש את לשכת ראש הממשלה. גם הוא עצמו כבר יודע ש"דברים שרואים מכאן - לא רואים משם". את תפקיד האופוזיציונר ממלא כעת מי ששימש בעבר ראש לשכתו של נתניהו וקיבל לאחרונה את מושכות הנהגת המפד"ל - נפתלי בנט.
גם ליברמן החדש שונה מהישן
בדומה לעימות בין נתניהו בשני כובעיו, בלטה בהכרזה על הפסקת האש גם המערכה בין אביגדור ליברמן האופוזיציונר שקרא "להוריד את חמאס על הברכיים" לבין זה שמאייש את לשכת שר החוץ בירושלים. האחרון, כך נראה, הספיק להפנים את המציאות שהתהוותה באזור - מה שבא לידי ביטוי, בין היתר, כשנאלץ להודות לנשיא מצרים החדש ואיש "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי - זאת, אחרי שבעבר שלח את מובארק "ללכת לעזאזל".
ליברמן השני, זה שחובש את כובע שר החוץ, הפך לאסטרטג צבאי. הוא הודיע שאין צורך לכניסה קרקעית לרצועה, בעוד שראש הממשלה ושר הביטחון הבהירו שמדובר דווקא באיום צבאי אמין שאף עשוי להתממש. כך גם היה כשטען שלא ניתן לפתוח במבצע צבאי מבלי שיסתיים בכיבוש עזה, זאת - חרף העובדה שאלופים רבים, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה ודפי ההיסטוריה כבר הוכיחו שאפשר לקיים מבצע חלקי - ואף יעיל בהרבה.
העימותים בין זהויות שני האישים הם נקודת אור שמלמדת על התפקחות ועל הבנה שיש צורך להבחין בין הרטוריקה לבין המציאות. נתניהו וליברמן הפנימו כי מעמדת הצופה מבחוץ, אפשר להבטיח ולהמליץ לעשות כל דבר - אבל המציאות מאלצת את מקבלי ההחלטות להתמודד עם מה שיש. לא נכיר בחמאס? זה שייך למחלקה הראשונה. במציאות, נתניהו וליברמן נאלצים לדבר עם הארגון אחרי שאמרו שאבו מאזן לא רלוונטי. זו הייתה הבחירה שהם קיבלו.