הסכם? הגנרל האמריקני מזהיר מ"הסלמה בלתי מתוכננת עם ישראל"

הוא פיקד על טייסות קרב והוביל כוחות אמריקניים בעיראק ובאפגניסטן; צבר קרוב ל-3,000 שעות טיסה במטוסי F/A-18 הורנט ויותר מ-480 נחיתות על נושאות מטוסים. במשך יותר משלושה עשורים הוא השלים תשע פריסות מבצעיות מעבר לים - והגיע עד לתפקיד סגן מפקד חיל הנחתים האמריקני. אבל דווקא אחרי 35 שנות שירות, ארבע מלחמות ושנים בצמרת הפיקוד האמריקני, גנרל (שלושה כוכבים) ג'ון מ' ג'נסן לא ממהר להכריז על ניצחון.

הגנרל בדימוס, ששירת עד 2021 כסגן מפקד חיל הנחתים האמריקני לתוכניות ומשאבים ושימש גם נשיא בית הספר אייזנהאואר לביטחון לאומי ואסטרטגיית משאבים, פיקד לאורך הקריירה על חטיבת המשלוח השלישית של חיל הנחתים, קבוצת מטוסי הנחתים 11 וטייסת התקיפה 251. כיום הוא משמש יועץ בכיר לקרן הדיפנס-טק הישראלית קינטיקה. הוא המתין בכוונה עד לאחר הפסקת האש כדי להתראיין. הוא רצה לראות לאן נושבת הרוח, להבין מה באמת יצא מהמלחמה עם איראן, ובעיקר להימנע ממסקנות חפוזות.

כשהוא מתבונן על הסכם ההבנות המסתמן בין ארה"ב לאיראן, המסר שלו די ברור: המערכה הצבאית המשותפת הייתה הישג מרשים לישראל ולארה"ב, אבל היעדים האסטרטגיים הגדולים עדיין רחוקים מכלל הכרעה. "לחלוטין לא", משיב ג'נסן בלי היסוס כשנשאל אם ארה"ב וישראל השיגו את מטרותיהן העיקריות. "היעדים העיקריים לא הושגו, ונותר לראות מהו הנתיב להשגתם".

"תחרות של רצונות"

בעיני ג'נסן, הלקח החשוב ביותר מהמערכה אינו קשור למטוסים חמקנים, לטילים מדויקים או למבצעי עומק. הוא קשור להבנת האויב. "המלחמה הזו איננה תחרות רק של כוחות ויכולות צבאיים", הוא אומר בריאיון למגזין N12. "המלחמה הזו היא תחרות של רצונות".

לדבריו, רבים במערב עדיין מתקשים להבין את סדר העדיפויות של המשטר האיראני. "ההגנה על איראן היא לא יעד אסטרטגי של הרפובליקה האיסלאמית כיום", הוא מסביר. "אכפת להם יותר שימור חיזבאללה בלבנון כזרוע שלהם, מהביטחון או המצב הכלכלי של העם שלהם".

מבחינתו, מי שעדיין מנסה להעריך את איראן דרך הפריזמה הכלכלית בלבד מפספס את התמונה הגדולה. המשטר מוכן לשלם מחירים כבדים, לספוג עיצומים ואפילו להעמיק את מצוקת אזרחיו, אם הדבר משרת את יעדיו האידיאולוגיים והאזוריים. זו גם הסיבה שהוא מזהיר מפני אשליות שהסכם כזה או אחר יסיים את הסכסוך.

"ההסכם הזה לא מביא קץ למלחמה", אומר הגנרל בדימוס. "הוא מספק תקופה של 60 יום שבה יתקיימו דיונים עמוקים יותר על כמה סוגיות, ובהן גורלם של 440 הקילוגרמים של האורניום שהועשרו ל-60%".

"כמה קשה זה יהיה? הם כבר עשו כל כך הרבה"

ואכן, המספר שחוזר שוב ושוב בשיחה עם ג'נסן הוא 440. מבחינתו זהו הנתון שממחיש יותר מכול מדוע המלחמה רחוקה מסיום. לפי הערכות הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), בידי איראן כ-440 קילוגרמים של אורניום מועשר לרמה של 60%. משם הדרך ל-90%, הנדרשת לנשק גרעיני, נחשבת קצרה ומהירה יחסית. מדובר בכמות שמספיקה, על פי ההערכות, לכעשר פצצות גרעין.

חלק ניכר מהחומר הזה, מעריכים במערב, מוסתר כיום במעבה האדמה במתחם הגרעין באספהאן, שהותקף יחד עם המתקנים בנתנז ובפורדו במהלך מבצע "עם כלביא" לפני כשנה.

מבחינת ג'נסן, כל עוד גורלו של המאגר הזה אינו מוסדר באופן ברור וניתן לאימות, אי אפשר לדבר על השגת מטרות המלחמה. "כבר שנה אנחנו יודעים שיש 440 קילוגרמים של אורניום מועשר", הוא אומר. "בעוד שנה מהיום - לפחות חלק ממנו, אם לא כולו, עוד יהיה באיראן".

החשש ברור: גם אם מתקני הגרעין נפגעו קשות, הידע לא נעלם. המדענים עדיין שם, הניסיון נצבר והדרך מ-60% ל-90%, הרמה הדרושה לנשק גרעיני, קצרה באופן ניכר מהדרך שכבר נעשתה.

"האם איראן יכולה לבנות מחדש את תוכנית הגרעין שלה? התשובה היא כן, כמובן", אומר ג'נסן. "זה לא לוקח כל כך הרבה זמן, עם כל הידע שצברו והתמיכה שהם מקבלים מרוסיה ומסין, לפתח מחדש את היכולות הדרושות ולעבור מ-60% ל-90% העשרה. כמה קשה זה יהיה? הם כבר עשו כל כך הרבה מהדרך. הטכנולוגיה קיימת, הידע קיים, השאלה היא כמה זמן יידרש לכך ובאיזה מחיר".

עם זאת, הוא מדגיש שגם לצד השני יש הישגים לא מבוטלים. "לזכותן הגדולה של ארה"ב וישראל, רוב היעדים הצבאיים הושגו", אומר ג'נסן. "להחזיר את תוכנית הטילים הבליסטיים לאחור, לפגוע במערכי ההגנה האווירית, לחסל את חיל הים. זה מרהיב. זו עבודה מדהימה מצד הישראלים ועבודה מדהימה מצד הצבא האמריקני".

"איראן לא מסוכנת יותר, אבל המצב כן"

אחת האמירות המעניינות ביותר של ג'נסן מגיעה דווקא כשנדמה שהתשובה מובנת מאליה. האם איראן מסוכנת יותר היום משהייתה לפני המלחמה? "לא", הוא משיב, אבל אז מגיע הסייג. "כרגע המצב מסוכן קצת יותר משום שאין אחדות כוח באיראן. כיום יש כוחות מתחרים בתוך המשטר, ואפשר לראות זאת אפילו בנושא המשא ומתן".

הגנרל בדימוס מזכיר את מפקד משמרות המהפכה אחמד וחידי, שהפך בחודשים האחרונים לאחד האנשים המשפיעים ביותר במשטר ולפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל הוא גם מי שדחף את ההנהגה האיראנית לשגר טילים בליסטיים לעבר ישראל אחרי התקיפה בדאחיה שבביירות בירת לבנון. "יש לו השקפה משלו לגבי מה שאיראן צריכה לעשות", אומר ג'נסן. "הוא סבור שחלק מהקווים שנוקטת הממשלה האיראנית במשא ומתן נדיבים ורכים מדי".

זהו תרחיש שמדאיג מאוד את הממסד הביטחוני האמריקני. "עוד לפני המלחמה אימץ המשטר באיראן תפיסה שלפיה אם הדרג הבכיר ייפגע או יחוסל, מפקדים אזוריים וגופים כמו משמרות המהפכה ימשיכו לפעול באופן עצמאי. לכן נוצר כעת מצב שבו הממשלה בטהראן יכולה לקבל החלטה אחת, ואילו משמרות המהפכה או גורמים אחרים בשטח יפעלו אחרת לחלוטין. הפער הזה בין הממשלה למשמרות המהפכה עלול להוביל לפעולות עצמאיות ולהסלמה בלתי מתוכננת עם ישראל, עם מדינות המפרץ או עם יעדים אחרים באזור. זו הסיבה שאני חושב שהמצב כרגע מסוכן יותר".

מבצע הקומנדו שלא יצא לפועל

לפני ימים אחדים פורסם ברשת CNN שצבא ארה"ב גיבש לאחרונה תוכניות למבצע קרקעי שאפתני ללכידת האורניום המועשר של איראן. לפי הדיווח, הנשיא דונלד טראמפ עצר את המהלך ברגע האחרון. ג'נסן מסרב להיכנס לפרטים, אך מסביר מדוע מהלך כזה נחשב תמיד לאפשרות קיצונית.

"כאשר אתה מתחייב למערכה קרקעית, מדובר בציר זמן ארוך בהרבה, אופק ארוך בהרבה ורמת מחויבות גבוהה בהרבה משיטות אחרות של שימוש בכוח צבאי כהמשך של רצון פוליטי", הוא אומר.

הוא משווה זאת ל"קרב כלוב" ומבהיר שמדובר באופציה שקיימת תמיד בארגז הכלים, אך בדרך כלל נשמרת כמוצא האחרון. "עדיין זו אפשרות, אך יש לה עלויות גדולות – גדולות יותר מזמן, מאנשים ומכסף. זה עולה לאומה גם בהון התדמיתי שלה. ברגע שאתה מתחייב, כל הדברים האלה הופכים למעין קרב כלוב. זה כמו בקולוסיאום – שני אנשים נכנסים, אבל רק אחד יוצא. לכן אני חושב שזו תמיד אפשרות, אך במקרה הזה זו כמעט אפשרות של מוצא אחרון".

גם הרעיונות שעלו סביב כיבוש האי ח'ארג, שער היצוא המרכזי של הנפט האיראני, אינם זוכים אצלו להתלהבות. "מנקודת מבט מעשית, במונחים של מניעת מקור הכנסה מהאיראנים, מתוך הבנה רחבה שהאי הזה הוא נקודת היציאה העיקרית שלהם ליצוא על ספינות, מישהו עשוי לומר שזו דרך סבירה לשלול מהם הכנסה כלכלית. אלא שכבר יש לך מצור במקום. לכן, מהפרספקטיבה של הגבלת זרם ההכנסות על ידי הגבלת יצוא הנפט של איראן כאשר המצור כבר קיים, אני לא בטוח מה כיבוש האי ח'ארג נותן לך".

התקיפה באיראן, הפגיעה ברוסיה

על אף עשרות שנות הניסיון המבצעי שלו, ג'נסן מודה שגם הוא הופתע מכמה היבטים של המלחמה. הראשון הוא ביצועי מערכות ההגנה האווירית של האיראנים. חלק לא קטן מהמערכות הללו הן מערכות מתוצרת רוסיה, שעד להרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 נחשבו לפאר היצירה של התעשייה הביטחונית הרוסית, שבמשך שנים ניסתה לשווק ולמכור את המערכות למדינות זרות.

"הדבר שהפתיע אותי היה חוסר היכולת של מערכות ההגנה האווירית שסיפקה רוסיה", הוא אומר. "אני חושב שכולם היו מעט מופתעים. כאיש מקצוע אתה כל הזמן בוחן מערכות נשק ושואל את עצמך כמה הן באמת טובות, ולעיתים קרובות ערכן בעיניך גבוה מאוד. אבל במקרה הזה, זה היה מעט מפתיע".

ההפתעה השנייה הייתה עומק מאגרי התחמושת של איראן. "הופתעתי מהיכולת שלה להמשיך לשגר טילים וכטב"מים במספרים גדולים לאורך המלחמה", מודה ג'נסן. "הם מתחילים להיראות קצת כמו הרוסים כיום – נאלצים ללכת עמוק יותר לתוך המלאים שלהם ולהשתמש בטילים בליסטיים ובאמצעים אחרים למטרות שבדרך כלל לא היית משתמש בטילים כאלה עבורן. כך שזה בהחלט לא בור ללא תחתית".

חיזבאללה - מדד ההצלחה האמיתי

אם ג'נסן היה צריך לבחור מדד אחד בלבד כדי להעריך אם איראן מצליחה להתאושש, הוא לא היה בוחר בנתנז או בפורדו. דווקא בלבנון הוא היה בוחר. "נקודת המעקב מספר אחת היא מה קורה לחיזבאללה", הוא אומר. "זה נייר הלקמוס הקל ביותר במונחים של היכולת של איראן להשיג את היעדים האסטרטגיים שלה".

הסיבה לכך פשוטה. "חיזבאללה אינו יכול להתקיים, ולא היה קיים, ללא משאבים וגיבוי מהרפובליקה האיסלאמית", מסביר הגנרל בדימוס. "ואנחנו יודעים כמה חשוב לאיראן חיסולה של ישראל". לכן, אם טהראן תצליח לשקם את ארגון הטרור השיעי בלבנון ולהחזירו למעמדו ככוח צבאי בולט, יהיה בכך סימן שגם יכולותיה האזוריות מתחילות להתאושש.

לצד חיזבאללה, ג'נסן מצביע על מדד נוסף: המאבק הפנימי על מוקדי הכוח בטהראן. "מי מתגלה כמי שבאמת שולט באיראן?" הוא שואל. "האם יש אחדות פיקוד וממשל? ואם לא, כמה זה הופך למורכב?". המדד השלישי הוא גורלו של מאגר האורניום המועשר שנותר בידי איראן. "השאלה אם החומר הזה יישאר בשטח איראן, יוצא ממנה או יושמד, תהיה אחד המבחנים המרכזיים ליכולתה של טהראן לשקם בעתיד את תוכנית הגרעין שלה".

"המלחמה שינתה את הדרך שבה צריך לחשוב על הגנה מטילים"

אם ג'נסן רואה במלחמה עם איראן בעיקר מבחן של כוח והרתעה, אחרים מזהים בה הצצה נדירה לשדה הקרב העתידי. אהרון אפלבאום, שותף בקרן הדיפנס-טק קינטיקה שמשקיעה בתעשיות ביטחוניות ובטכנולוגיות מתקדמות ודו-שימושיות, סבור שאחד הלקחים העיקריים מהמערכה הוא שהיתרון כבר אינו שייך בהכרח למי שמחזיק ביותר מטוסים, אלא למי שמצליח לחבר ביניהם. "אחת התובנות המרכזיות מהמלחמה הזו היא חשיבות הקישוריות בין פלטפורמות", הוא אומר. "תחשוב על צבאות שונים עם מערכות שונות, רובוטים שונים, נתונים שונים וחיישנים שונים. כולם חייבים לעבוד יחד ולשתף פעולה".

גם בתחום ההגנה האווירית אפלבאום מזהה שינוי תפיסתי. לדבריו, אחד הלקחים המרכזיים הוא חשיבותה של "הגישה הרב-שכבתית שעזרה לנו לשמור ולנצח במלחמה הזו". "ככל שאתה יכול למצוא תוספות או תחליפים באמצעות נשק אנרגיה מכוונת – לייזר, מיקרוגל ופתרונות נוספים – כך גדל הסיכוי שלך לנצח במלחמת התשה". אפלבאום סבור שגם בתחום הכטב"מים האיצה המלחמה מגמות שכבר היו קיימות - ומדגיש כי לנוכח איום רחפני הנפץ המונחים בסיבים אופטיים "נדרשים פתרונות חדשים שמסוגלים להפיל כטב"מים רבים בדקה באמצעות שכבות הגנה הפועלות באופן הסתברותי ועל שטח רחב".

מבחינת אפלבאום, המלחמה עם איראן כבר יוצרת "רשימת קניות" חדשה עבור צבאות ברחבי העולם. "כולם צריכים להתחיל לעשות מהלכים אגרסיביים מאוד בהגנה האווירית", הוא אומר. לצד זאת הוא מזהה ביקוש גובר ללוחמה אלקטרונית, מערכות יירוט בלייזר, בינה מלאכותית ואוטונומיה. "עולם ה-AI הפיזי עדיין בחיתוליו", הוא מסביר, אך מעריך כי היכולת להעביר יותר ויותר משימות ממפעילים אנושיים לרובוטים תהפוך לאחד התחומים המרכזיים של העשור הקרוב.

לדבריו, רשימת התחומים שימשכו את עיקר ההשקעות בשנים הקרובות כוללת גם חיישנים מתקדמים, מערכות חלל, יכולות תת-ימיות, תקשורת ותצפית. "אני חושב שאתה הולך לראות הרבה באלקטרו-אופטיקה, הרבה באקוסטיקה והרבה בשכבות תקשורת", הוא אומר. "היכולת לדעת מה קורה, בכל מקום ובכל זמן, ולהגן על הנכסים שלך – זה וקטור ענק".

המלחמה שלא באמת נגמרה

בסיום הריאיון חוזר ג'נסן לנקודה שמעסיקה אותו יותר מכול. "היעד לטווח הבינוני הוא שאיראן לא תהיה מסוגלת לפתח נשק גרעיני והיעד לטווח הארוך הוא הישרדותה של מדינת ישראל", הוא אומר. "ספרי ההיסטוריה ישפטו אם הדרך שבה נפתחה המלחמה הזו עם איראן הייתה נכונה, ואם התזמון היה נכון או לא. ובכל זאת, ספרי ההיסטוריה יגידו בבירור שהמערכה הזו הכרחית, הכרחית לחלוטין, לא רק למען הבטיחות והביטחון של ישראל ולא רק למען הבטיחות והביטחון של המזרח התיכון, אלא של העולם כולו".

"מה שהמלחמה הזו עשתה הוא לחשוף בפני אנשים רבים, בעיקר בארה"ב, את מה שישראל תמיד ידעה", מסביר הגנרל האמריקני. "המלחמה הזו מעולם לא הייתה על חיזבאללה. היא מעולם לא הייתה על חמאס. היא תמיד הייתה על איראן".