סופו של דיקטטור: עלי ח'אמנאי מנהיגה העליון של איראן, חוסל בתקיפה ישראלית

גורם ישראלי אישר היום (שבת) כי האייתוללה עלי ח'אמנאי חוסל בתקיפה ישראלית. במהלך השנים האחרונות הוא אושפז בשל הדרדרות במצבו, ובכמה הזדמנויות נפוצו שמועות על מותו: מתחילת המלחמה עם ישראל, התגברו הצהרות האיומים על חייו, ושר הביטחון ישראל כ"ץ אמר כי "אדם כזה אסור שיתקיים" והשווה אותו להיטלר.

ח'אמנאי ביסס את שלטונו על דיכוי שיטתי של אזרחי איראן, שכלל ירי חי במפגינים, הרג המוני ופציעת אלפים בגלי המחאה שפרצו נגד המשטר. על פי תיעוד ארגוני זכויות אדם וכלי תקשורת זרים, מנגנוני הביטחון שפעלו תחתיו ביצעו מעצרים המוניים, עינויים והוצאות להורג רבות, לעתים בקצב של מאות בחודש, במטרה להטיל אימה ולשבור כל מוקד התנגדות ברחובות, באוניברסיטאות ובקרב מיעוטים אתניים.

בזירה האזורית, ח'אמנאי שימש כמי שעמד בראש הציר הצבאי אידאולוגי שהקיף את ישראל, והפעיל שלוחות חמושות בלבנון, בעזה, בסוריה, בעיראק ובתימן כחזית קדמית מול "המשטר הציוני". הוא חיזק את כוח קודס של משמרות המהפכה, שניהל, מימן וחימש את חיזבאללה, חמאס וארגונים נוספים, והצהיר שישראל היא "גידול סרטני" שיש להסיר ותמך פומבית בכל "התנגדות" שנועדה להביא לחיסולה.

עלי ח'אמנאי הוא השני מבין שמונה ילדים, ושניים מאחיו הם גם אנשי דת. הוא נולד ב-19 באפריל 1939 וקיבל חינוך מוסלמי דתי כבר בילדותו, כבן לאיש דת עני. בשנת 1963, נעצר ח'אמנאי עקב פעילותו בארגון מחאת סטודנטים מוסלמים אדוקים כנגד השלטון. הוא שוחרר לאחר זמן קצר, אך לאחר מכן נעצר שוב מספר פעמים נוספות במרוצת השנים. במקצועו עסק בהוראת לימודי דת, חיבר ותרגם ספרים בנושאי אסלאם.

נעצר ע"י המשטרה החשאית

בשנת 1975, נעצר ח'אמנאי על ידי המשטרה החשאית (הסאוואכ) של השאה, אך הפעם לתקופה ארוכה יותר. הוא שוחרר לאחר כמה חודשים, אך לא הורשה עוד למסור שיעורים. במהפכה האיסלאמית שהתרחשה ב-1979 היה ח'אמנאי דמות מפתח ואיש סודו של רוחאללה ח'ומייני, מנהיגה של איראן שעלה לשלטון בעקבות המהפכה האיסלאמית.

ח'אמנאי קיבל שלל תפקידים בכירים בשלטון, ובשנת 1981 נבחר לנשיא איראן. ארבע שנים אחר כך נבחר לתקופת כהונה שנייה. יחסיו עם המנהיג העליון דאז, האייתוללה ח'ומייני, התאפיינו בשיתוף פעולה הדוק. שני המנהיגים היו שותפים לאותו קו פונדמנטליסטי נוקשה.

עם מותו של חומייני ב-1989, ח'אמנאי מונה למנהיג העליון של איראן. באותה שנה גם הוענק לו התואר "אייתוללה". כהונתו של ח'אמנאי אופיינה בעימותים רבים עם חברי הפרלמנט האיראני המתונים ממנו בהרבה. הוא הטיל וטו על החלטות רבות של הפרלמנט, ובהשראתו אסרה מועצת שומרי החוקה על המתונים שבמועמדים לפרלמנט להתמודד, מפאת "חוסר נאמנותם למהפכה". בין השאר פעל למנוע הרחבה של חופש הביטוי בעיתונות ועורר עליו תרעומת רבה בקרב המתונים.

"ארה"ב היא האויב"

ח'אמנאי נקט קו קשה ותקיף מאוד מול ישראל, ארה"ב והמערב כבר מימיו הראשונים בשלטון. כך למשל, הוא הקשה רבות על נשיא איראן המתון חאת'מי, שכיהן מ-1997 ועד 2005, ומלכתחילה לא רצה בבחירתו. כאשר קרא חאת'מי להידברות עם האמריקנים, אמר ח'אמנאי כי "הממשל של ארצות הברית הוא אויב הרפובליקה האסלאמית". כאשר מחו הסטודנטים בטהראן נגד המשטר הנוקשה, אמר באיום כי "למנהיגים אין זכות לחוס על שליחיו של האויב".

במהלך המהומות שאחרי הבחירות לנשיאות איראן ב-2009 התייצב ח'אמנאי מאחורי הנשיא מחמוד אחמדינג'אד ודחה את הטענות בדבר זיופים. הוא גיבה את כוחות הביטחון שנקטו יד קשה כלפי המפגינים והרגו עשרות מהם. עם זאת, ב-2011 דווח על מתיחות בין ח'אמנאי לבין אחמדינג'אד, על רקע חילוקי דעות בנושא השליטה במשרד המודיעין ומחלוקות פנימיות נוספות.

מבין מנהיגי מדינות העולם, ח'אמנאי הוא גדול שונאיה המוצהרים של מדינת ישראל. השקפתו על הציונות תמיד הייתה יוצאת דופן בחריפותה. אחרי הסכם וואי ב-1998, קבע ח'אמנאי כי אפילו ערפאת הוא "משרתם של הציונים". ח'אמנאי הוא אחד ממנהיגי העולם שקראו פעמים רבות בפומבי להשמדת ישראל, "ניבא" את היעלמותה מעל המפה ודחה בתוקף כל אפשרות פשרה איתה. בהנחייתו, הושיטה איראן סיוע רב לארגון חיזבאללה, לחמאס ולארגוני טרור אחרים - וגם התעקשה לפתח את המרכיבים הדרושים לנשק גרעיני.

פוליטיקאי גדול, איש דת שנוי במחלוקת

ח'אמנאי נולד בעיר משהד באיראן ב-1939. כבר בצעירותו היה פעיל בתנועת המחאה להפלת השאה באיראן ומילא תפקיד חשוב במהפכה האיסלאמית באיראן בשנת 1979, והיה מקורב למנהיג ח'ומיני.

כבר מגיל צעיר השקיע ח'אמנאי בלימודי דת, כולל בעיר הקדושה נג'ף בעיראק. למרות זאת, מעולם לא התעלה לרמה גבוהה בקרב אנשי הדת השיעים התרי-עשרים ולא בלט בקרב העולמא'א (חכמי הדת). לצד זאת, הוא עסק ללא לאות בפעילות פוליטית, תחילה נגד השאה וגם לאחר המהפכה המשיך בפועלו וכך התברג לעמדות מפתח.

ח'אמנאי היה לאיש הדת הראשון שהופך לנשיא איראן. זמן קצר לאחר בחירתו, בשנת 1981, הוא שרד ניסיון התנקשות באמצעות מכשיר הקלטה ממולכד. הוא אומנם שרד אותו, אך ידו נותרה משותקת עד לסוף ימיו, ומאז הוא מוכר בעובדה שאחת מידיו פגועה ומוסתרת בין בגדיו.

המאבק בישראל

יותר מכל אחד אחר באיראן של הרפובליקה האסלאמית, ח'אמנאי ולא אף אחד אחר חתום על קידום והשקעה חסרת תקדים בתוכנית לפגוע בישראל ולנסות להשמידה. בתקופת שלטונו של ח'אמנאי הפכו משמרות המהפכה לגוף החזק ביותר באיראן, וזכו לתקציבי עתק, גם על חשבון פגיעה באזרחי איראן ובמצב הכלכלי במדינה.

תחת הנהגתו של ח'אמנאי התפתחה אסטרטגיית הביטחון המשולשת של איראן, המוכוונת רובה לפגיעה בישראל - תוכנית הגרעין, פיתוח והשקעה בארגוני הטרור במזרח התיכון ופרויקט הטילים. כל אחד משלושת יסודות הביטחון הללו נועדו להקנות תעודת ביטוח למשטר באיראן, על רקע החשש בטהראן מפני ניסיונות הפיכה וזעזועים מבית ומחוץ. ח'אמנאי, יותר מכול אחד אחר, היה זה שדחף לקידום תוכנית הגרעין של איראן, גם במחיר פגיעה קשה בתחומים רבים אחרים באיראן.

ח'אמנאי ניהל את איראן בגישה של "ריאל-פוליטיק", עם ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. ח'אמנאי השקיע בכריתת בריתות עם משטרים חזקים בעולם שאינם נמנים על מדינות המערב, כמו רוסיה וסין, ועיגן זאת בשורה של הסכמים ושיתופי פעולה כלכליים וצבאיים. ח'אמנאי הביא את איראן מול מדינות המערב לעמדת כוח מרכזית בזכות יכולת גבוהה לניהול משא ומתן, לעיתים קרובות תחת לחץ ותוך שימוש ב"קלפים גרועים", אך עם ידיעה מובהקת של היכולת לנצל את חולשות המערב.