הגביע הקדוש של איראן: המרדף אחרי 450 ק"ג האורניום המועשר

איפשהו באיראן נמצאים כמה עשרות גלילי עופרת אטומים ובהם 450 קילוגרמים של אורניום מועשר שמספיקים ל-11 פצצות גרעין. וכל העולם מחפש כרגע את אותם 450 ק"ג של אבקה רדיואקטיבית שמכונה ילו-קייק, "עוגה צהובה", כדי לחגוג ניצחון על איראן.

אלוף (במיל') פרופ' יצחק בן-ישראל, פיזיקאי, ראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב, הסביר: "כמה מאות קילוגרמים זה דבר ‫שקל נורא להחביא אותו, כן? ‫את המתקנים עצמם, את הצנטריפוגות, ‫את בתי החרושת, ‫עשרות אלפי צנטריפוגות היו, ‫זה קשה נורא להחביא. ‫אבל את החומר עצמו מאוד קל להחביא. ‫אתה מכניס אותו לאיזה מכל, ‫אוטם אותו ומחביא".

אבנר וילן, לשעבר בכיר במערכת הביטחון, מומחה לגרעין האיראני: "כל סיום של המלחמה שבו החומר לא נמצא מחוץ לאיראן, הוא כישלון. בטח בתחום הגרעיני. זה אומר שאנחנו השארנו להם נכס מאוד מאוד משמעותי, משטר שעומד על הרגליים, אני חושב שזה כישלון".

450 ק"ג במדינה ענקית כמו איראן זה מחט בערמה של שחת. אבל בלעדיהם הכרזה על ניצחון תהיה אמינה כמו הכרזת "ניצחון לדורות" מהקיץ האחרון.

לפני שמונה שנים הצליח בנימין נתניהו לשכנע את דונלד טראמפ לבטל את הסכם הגרעין עם איראן. למשטר האייתוללות היו אז קילוגרמים בודדים של אורניום מועשר לרמה של שלושה אחוזים לכל היותר. אחרי הביטול, האיראנים אמרו - יש לכם שנה לחזור להסכם, ואם לא, אנחנו משוחררים מהמגבלות ומעשירים כמה שבא לנו.

פרופ' בן-ישראל תיאר: "הם התחילו להעשיר ברמות גבוהות ‫ב-2019, מ-2019 עד היום ‫זה כבר שבע שנים, ‫ובשבע השנים האלה הם צברו ‫את החומר ל-11 פצצות". וילן הוסיף: "היה להם אורניום ב-20%, שזו עוד איזושהי הצדקה שהם הקריצו לדלק לצוללות, אני לא מכיר צוללות איראניות שמונעות דלק גרעיני, אבל את הדלק הם כבר מכינים, אז 20% לכאורה יש להם לגיטימציה. הם לקחו את כל ה-20% הזה והמירו כמעט את כולו ל-60%. אין לזה שום הצדקה פרט להכנה לארסנל, לא פצצה אחת, ארסנל של נשק גרעיני".

המספר 450 ק"ג הוא מהמדידה האחרונה של סבא"א, הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, מ-16 במאי. האורניום הזה, ברמת העשרה של 60% – מרחק שבוע-שבועיים מפצצה – מאוחסן ככל הנראה בתוך גלילי עופרת בגודל של מכלי גז בישול ביתיים. כל 20 ק"ג שם מספיקים לפצצה גרעינית אחת בסדר גודל של הפצצה שמחקה את הירושימה. ההערכה בתחילת המלחמה הייתה שהמכלים עדיין קבורים בהריסות מתקן ההעשרה התת-קרקעי בנתנז ליד אספהאן שהופצץ במלחמת 12 הימים, וגם האיראנים יתקשו להגיע אליהם.

"מה שאנחנו רואים, ‫לפחות בדיווחים, ‫זה שעד עכשיו הם עוד לא ‫הגיעו אליו, ‫היו דיווחים ממש ערב המלחמה ‫שהם מנסים להגיע אל החומר, ‫מתחילים לראות חפירות, ‫מתחילים לראות פירים. ‫עוד אין אינדיקציות, לפחות לא בגלוי, ‫שהם הצליחו להגיע לחומר", הסביר וילן.

ההנחה הרווחת היא שרוב המלאי, אם לא כולו אז חלק גדול ממנו, נמצא שם. מזכ"ל סבא"א אמר השבוע שלפחות 200 ק"ג נמצאים שם, והשאר אולי בפורדו שליד קום. שני המתקנים הם תת-קרקעיים, אחד בעומק 15 מטר והשני בעומק 90 מטר, שניהם נפגעו ביוני ולא חזרו לעבוד, ויש מתקן שלישי עמוק עוד יותר שהאיראנים כבר התחילו לבנות, ויש אפשרות שגם לשם כבר הספיקו להעביר חלק ממכלי האורניום, ואולי גם שם לא.

ד"ר אור רבינוביץ', חוקרת תפוצה גרעינית באוניברסיטה העברית ופרופ' אורחת בסטנפורד, אמרה: "מה שאנחנו לא יודעים זה מה היו היכולות של האיראנים להזיז את החומר אחרי 'עם כלביא', כמה מהחומר הזה הוזז לפני 'עם כלביא', כמה מהחומר הוזז אחרי 'עם כלביא', האם הייתה להם גישה בכלל למתקנים שבהם החומר הוחזק, כי אנחנו יודעים שישראל וארה"ב פגעו בחלק מהמקומות האלה ולכאורה קברו את החומר הזה מתחת לסלעים, למפולות. אני חושבת ששאלת מיליון הדולר, ואנחנו נגלה אותה עוד כמה שבועות, חודשים או שנים, זה מה בדיוק ידעו הערכות המודיעין בישראל וארה"ב לגבי איפה החומר הזה מוחזק, והאם ההערכות האלה היו מדויקות".

במענה על השאלה אם הוא מניח שהם באותו מקום שהם היו, פרופ' בן-ישראל השיב: "לא, אני מניח שהזיזו אותם לפני ההפצצה שלנו, שלנו אני מתכוון זה ישראל וארה"ב גם יחד, ביוני האחרון. נאמר להם במפורש, כן, טראמפ הופיע בטלוויזיה ואמר, 'אם לא זה ואם לא ככה, אנחנו נפציץ', פשוט אמרו להם. עכשיו אם אומרים להם, 'אני בא להפציץ את אתרי הגרעין', אז הם מה, הם ישאירו את זה שם? את האתר עצמו הם לא יכולים להזיז. עשרות אלפי צנטריפוגות זה מפעל ענקי. אבל את החומר הבקיע, כמה מאות קילוגרמים, הם הזיזו".

האורניום הזה, ‫אתה יכול להחזיק אותו לאורך זמן, ‫הוא לא מתיישן?

פרופ' בן-ישראל: הוא מתיישן.

‫יש לו תאריך תפוגה?

פרופ' בן-ישראל: כן. זה נמדד במשהו כמו ‫עשרת אלפים שנה, משהו כזה, ‫אני לא זוכר את המספר בדיוק.

גם אם השחלנו לשם פצצה ‫בסיבוב הקודם, ‫במלחמת 12 הימים, לתוך פורדו ‫או לתוך נתנז...

פרופ' בן-ישראל: זה המתקנים של ההעשרה.

זה לא אומר שמכלי האורניום ‫הושמדו.

פרופ' בן-ישראל: יש לך בית חרושת לייצר מכוניות? גומרים לייצר, מחזיקים את המכונית בבית חרושת?

רצוי שלא.

‫פרופ' בן-ישראל: אותו דבר, יש לך בית חרושת ‫לייצר חומר בקיע, ‫אתה גומר את הייצור, ‫אתה מאחסן אותו באיזשהו מקום. קשה מאוד להעלות על הדעת ‫שהם השאירו את זה שם ‫ולראות, "נראה אם הוא יפציץ או לא".

בוא ננסה להניח, אם הם פועלים בהיגיון, הם מן הסתם פיצלו את זה לכמה מקומות.

פרופ' בן-ישראל: מאוד יכול להיות. אין צורך לשמור את כולם באותו מקום.

זה דורש איזה תנאים מיוחדים?

לא.

כלום? לא קירור, לא חימום, לא לחץ, לא כלום?

לא.

פשוט מתחת לאדמה?

איפשהו.

אורניום, גם אם פצצה פוגעת בו ישירות, לא מתפוצץ. ולכן למרבה הצער גם אם יודעים איפה הוא, אי אפשר להשמיד אותו מהאוויר, גם לא עם הביוטיפול-ביוטיפול בומבס של טראמפ. ואם אלוהים יכול לברוא חומר כל כך עמיד שאפילו הוא לא יכול לפוצץ אותו - אז איך בכל זאת מגיעים אליו?

וילן: ‫זה אומר מבצע צבאי, ‫לא לשלוח איזה כוח דלתא באישון לילה ‫ולעשות איזושהי פעולת קומנדו הרואית. צריך זה לכבוש את האזור, ‫לבוא כנראה עם כלים כבדים, ‫כי אמרנו שהחומר נמצא מתחת לאדמה, ‫להוציא אותו, גם לא ברור ‫באיזה מצב הוא נמצא, זאת אומרת, זה לא שזה משהו ‫שידוע לאן אנחנו נכנסים. צריך לחפור, לראות מה קורה שם ‫ולפי זה להגיב בהתאם, זאת אומרת צריך להביא לשם גם מומחים. ‫בזמן הזה, שזה לא אירוע של שעה-שעתיים, ‫זה אירוע של ימים, אולי אפילו יותר, ‫צריך לאבטח את כל השטח ‫כדי שהאיראנים לא יתקפו. ‫אירוע מורכב. זה לא כיבוש עיראק, ‫אבל זה גם לא פעולת קומנדו נקודתית. האירוע הזה הוא לא אירוע חשאי, זה בטוח.

פעולה קרקעית נגד מתקני גרעין זה דבר שעובד מעולה בנטפליקס אבל הרבה יותר מסוכן במציאות. הנשיאים האמריקנים קנדי, קארטר ורייגן שקלו בעבר כמה פעמים פעולה כזאת, ותמיד ביטלו בסוף. סימן מקדים טוב לביטול של פעולת קומנדו הוא שמדברים עליה בתקשורת.

ד"ר רבינוביץ' הסבירה: "בקיץ 1979 ממשל קארטר התלבט האם לבצע אולי פעולת קומנדו נגד תוכנית הגרעין הפקיסטאנית. הסיפור הזה הודלף לניו יורק טיימס ואחרי זה בכירים מתוך הממשל אמרו שבעצם צריך לרדת מכל הסיפור כי בטח אי אפשר לקדם תוכנית כזאת אחרי שהיא מדווחת בניו יורק טיימס".

פעולת הקומנדו הראשונה אי-פעם בהיסטוריה נגד אתר גרעין הייתה לפני 83 שנים, שנתיים לפני שפצצת הגרעין הראשונה בכלל התפוצצה. "אנחנו מדברים על פעולה שהמחתרת הנורווגית ביצעה בפברואר 1943 נגד מתקן בנורווגיה. נורווגיה הייתה אז תחת כיבוש נאצי, הנאצים השתמשו במתקן הזה, זה מפעל ששמו היה נורסק הידרו בעיירה בשם ריוקן, הם הפיקו בו חומר בשם מים כבדים", הוסיפה ד"ר רבינוביץ'.

"האמריקנים הניחו שהנאצים רוצים להשתמש במים הכבדים האלה כדי להפעיל כור ולהפיק בו פלוטוניום. הנורווגים הסתננו למתקן, פוצצו את המתקנים שבהם הגרמנים הפיקו מים כבדים, והצליחו לברוח מבלי שאף ירייה נורתה. הבעיה הייתה שהגרמנים הצליחו לשקם את הפקת המים הכבדים תוך שמונה שבועות. זה משהו שצריך לזכור - כשאתה מחבל בטכנולוגיה, הצד השני תמיד יכול לשקם אותה. השאלה היא מהי הפעולה הדיפלומטית שאתה עושה כדי לשמר את ההישג הזה".

נגיד שמוצאים איכשהו את אותם 450 קילו של אורניום מועשר, מוציאים אותם מאיראן. זה מבטיח שהם לא יוכלו לרוץ שוב לפצצת גרעין?

וילן: שום דבר לא מבטיח שהם לא יוכלו לרוץ שוב לפצצת גרעין, אבל הזמן שייקח להם והמאמצים שהם יצטרכו לעשות את זה משמעותיים. יש הבדל אם הם צריכים לעשות קצת במעט זמן, לבין זה שהם צריכים להתחיל מההתחלה. אני הייתי ישן הרבה יותר טוב בלילה עם ה-450-440 קילו האלה מחוץ לאיראן, כי אני יודע שהם צריכים להתחיל מאפס.

ואם מכריזים על סיום המלחמה בלי שארה"ב או ישראל שמו יד על האורניום הזה, אז השגנו משהו בכלל

פרופ' בן-ישראל: לא רק שלא השגנו, אלא אנחנו נהיה במקום אחר. כי כל הלחץ שלנו עכשיו מהאזעקות וההתרעות והטילים והממ"דים, כל זה... המשחק ישתנה לגמרי.