אזרחי איראן בריאיון בלעדי ל-N12: "הכוחות של המשטר מפחידים יותר מהמלחמה עצמה, הזעם גדל"

10 ימים של הפצצות כבדות, ופחד יום-יומי - ובאיראן מנסים השלטונות לשלוט גם במה שהעולם רואה. למרות העלטה האינטרנטית, שלושה אזרחים איראנים סיפרו היום (שני) בריאיון בלעדי ל-N12 על המחסומים של כוחות הביטחון ברחובות ופחד עמוק - לא רק מהמלחמה, אלא בעיקר מהמשטר עצמו.

רזא מטהראן: "כמעט בכל רחוב יש מחסום משטרתי וקלצ'נקוב"

רזא מטהראן מתאר מציאות שבה הבירה תחת פיקוח ודיכוי כבד: "כמעט מכל רחוב שתיכנס אליו יש מחסום משטרה ורובם עם מסכות. עומדים עם קלצ'נקוב במחסומים ושואלים: לאן אתה הולך? מאיפה אתה? מה המקצוע שלך? וחלקם, אם הם חושדים, בודקים את הרכבים".

"שמעתי מסביבי שראו את כוחות הבסיג' בבתי ספר, בתי חולים ואולמות ספורט", הוא הוסיף. "בימים שאני בעבודה, אני הולך בפחד - זה לא בגלל המחסומים, אלא כי האנשים שם מאוד אגרסיביים. רואים הרבה לחץ על הפנים שלהם".

לדבריו, הפחד מכוחות המשטר גדול עד כדי כך שהוא משתק כל ניסיון למחאה. "אני חושב שגם האנשים לא ילכו לרחוב כל עוד הכוחות האלה עם נשק ברחוב. לא יוצאים לרחוב כי זה באמת מסוכן לחיים", סיפר רזא. "האנשים האלה פראיים ומאוד מסוכנים".

סארא מטהראן: "אין הפעם ייאוש, מחכים לרגע שבו הכול ישתנה"

סארא מטהראן מספרת על התחושה בעיר תחת התקיפות הבלתי פוסקות: "אנחנו נמצאים כל יום תחת הפצצות כבדות מאוד גם ביום וגם בלילה. כל הזמן שומעים קולות של פיצוצים חזקים מאוד".

"יש דאגה גדולה, אבל בניגוד לעבר, אין תחושה של ייאוש בקרב האנשים. לצד האוטוסטרדות, אפשר לראות אופנועים ומכוניות של כוחות הביטחון חונות והם עצמו יושבים על הדשא ליד הכביש", היא ממשיכה.

היא סיפרה איך בחסות המלחמה, המשטר מגביר את הנוכחות של כוחות הביטחון ברחובות. "בכמה מקומות הוסיפו זרקורים שלא היו שם קודם. כאילו שאם יקרה משהו או תתאסף קבוצה גדולה של אנשים, הם יוכלו לעקוב אחר האזרחים בין הכוחות האלה רואים גם פנים מאוד צעירות, חלקם נראים בני 14 או 15 בלבד".

"ולמען האמת, יציאה החוצה במהלך היום מלווה בהרבה פחד ובחרדה", היא מודה.

מה לגבי המחאות נגד המשטר? יש שיח על כוונה לחדש אותן?

"הרבה אנשים כאן מרגישים שאנחנו פשוט מחכים לרגע שבו הכל ישתנה – שהם ייכנעו או ייחלשו עד שלא יוכלו יותר לשלוט בנו ולא יוכלו לפגוע באזרחים".

"יש גם מי שחושב שאולי ברגע מסוים יקראו לאנשים לצאת לרחובות והמחאות יתחילו מחדש. אולי בגלל זה רבים הפעם נשארו בטהראן למרות הסכנה וההצפצות. הכעס של האנשים כלפי השלטון גדול מאוד".

סימר מדרום איראן: "רואה את המחיר של נפילת הרפובליקה האיסלאמית"

סימא, תושבת העיר בושהר בדרום איראן, חוותה את המלחמה מקרוב לאחר שרקטה נפלה סמוך לביתה. למרות הפחד והנזק, היא סבורה בכי עבור רבים במדינה המלחמה נתפסת גם כהזדמנות לשינוי דרמטי במציאות.

מה עובר עליך בימים אלו?

"כן, זה קשה. זה מפחיד. שלושה ימים לפני למשל, רקטה אחת בדיוק נפלה ליד הבית שלנו והבית שלנו נפגע. אבל אני רואה בזה את המחיר של זה שהם ילכו, המחיר של נפילת הרפובליקה האיסלאמית".

"מה שמפחיד יותר מהמלחמה עצמה הוא עדיין הכוחות של המשטר", הוסיפה סימא. "בכל לילה בשעה 21:00, הם נוסעים בטנדרים עם רמקולים, צועקים 'חיידר חיידר, עושים רעש, סוגרים את הרחובות ואנחנו לא יודעים מה הם מתכננים לעשות לנו ברגעים האחרונים של קיומם".

ובתוך הפחד מהמלחמה, הזעם באיראן, מופנה איך לא, כלפי המשטר. "הכעס וחוסר שביעות הרצון שקיימים בקרב העם בגלל ההרג שהם ביצעו הם עצומים", אמרה סימא. "זה שהם צריכים להיהרס, גם אם זה יעלה בבניית כל איראן מחדש מאפס".

מה הקושי הכי גדול?

"הדבר שהופך עכשיו את המלחמה לבעיה בשבילנו – זו לא המלחמה, לא ישראל ולא אמריקה. הדבר הזה של ניתוק האינטרנט והאחראי הישיר לניתוק הזה הוא משטר הרפובליקה האיסלאמית. לא אלה שהתחילו את המלחמה".

מה לגבי המחאות ברחובות?

"האנשים וגם אני מחכים להצהרה, מחכים שיפגעו בבסיג' ובמשמרות המהפכה ושהאנשים יתחמשו. אם שלושתם יהיו, כבר שום דבר לא יעצור אותם. עכשיו אנחנו לא צריכים להיות בידיים ריקות ולא נקריב את החיים שלנו סתם כבשר תותחים בשבילם".

"ישראל ידידה שלנו, מקווה יום אחד לבקר אצלכם"

מה המסר שלכם לישראל?

סימא: "אני רואה בישראל ידידה שלנו. אני רוצה להאמין שישראל באמת באה לעזור לשחרר אותנו ושתראה זאת במעשיה, שלא תאפשר למדינה שלנו להתפרק בעתיד".

סארא: "רבים מדברים בגלוי על השנאה שלהם למשמרות המהפכה ולכוחות שדיכאו אותם במשך שנים, ומחכים ליום שבו המשטר הזה ייפול ובתוך כל השיחות, משפט אחד חוזר על עצמו - כל הכבוד לעם בישראל שסופג את קשיי המלחמה הזו, אולי זו הדרך היחידה שתשנה את המצב הקשה".

רזא: "המסר שלי לעם ישראל הוא שאני מאוד אוהב אתכם ואני מקווה שיום אחד איראן תהיה חופשית ואוכל לבקר בישראל. לראות את המדינה היפה שלכם ולדבר עם האנשים הטובים שלכם".