צה"ל מעלה כל הזמן את רף הפעילות שלו בלבנון, בין היתר בתקיפה של יותר ויותר מטרות איכות. הדבר מתבטא גם במרחק הפעילות מהגבול ופגיעה בנכסים - הנזק המכאיב ביותר לארגון. חלק מהתקיפות של צה"ל מתבצעות נגד פעילים בלבנון, ועל לא מעט פעולות שישראל מבצעת - לא ניתן לפרט.
על רקע הקריאות לפעול בעוצמה רבה יותר בלבנון, יש לשאול את השאלה אם ישראל צריכה להיכנס לזירה נוספת, או לבצע פעולות שמטרתן בסוף להביא לנתיב של הסדרה. בישראל בחרו באפשרות השנייה, ויש לזכור שזהו נתיב שמצריך אורח רוח וסבלנות.
בתקיפות צה"ל נגד חיזבאללה, נוצרות שתי מגמות: האחת - פגיעה במה שהארגון בנה לאורך קו הגבול, דוגמת בונקרים, תעלות לחימה, עמדות תצפית, בתי פעילים ומחסני רקטות. המגמה הנוספת שנוצרת היא העברת המסר שישראל לא תקבל את הפעילות שהם מבצעים על גדר הגבול.
הלחימה הנוכחית בגבול לבנון היא אירוע חדש שישראל לא הייתה בו קודם, לכן נדרשת סבלנות. בחיזבאללה לא מודים בהרבה פגיעות שספגו שם, והערכה היא שאם מגבירים בארגון את האש - זה מעיד על כמה נזק הם חטפו. בחלק מהמקומות מחבלי הארגון כבר עזבו צפונה. יש להמשיך ללחוץ את חיזבאללה, בזמן שהם במקביל לוחצים אותנו. בסוף נראה מי ימצמץ אחרון - זה בדיוק הסיפור.
באזור גבול הצפון יש עדיין חוליות נ"ט שמשגרות וצריך לפגוע בהן, זה מצריך ריכוז ומאמץ. לישראל יהיה מורכב לפעול בעצימות גבוהה כשהפעילות בדרום עדיין בשיאה, מכיוון שהדברים שלובים זה בזה.
בימים האחרונים הורחבה הפעילות בח'אן יונס לעוד מקומות בתוך העיר. הצבא הישראלי נמצא עכשיו מעל המתחמים התת-קרקעיים של חמאס, ויש לחימה כל העת בזמן שמחבלים יוצאים משם ונלחמים בכוחות. בצה"ל עדיין מתנהלים סביב השאלה אם נלחמים למטה, במנהרות, או גורמים למחבלי חמאס לצאת מהפירים ולעלות למעלה.