סיפורי הגבורה של 7 באוקטובר ממשיכים להתפרסם כל העת מאז אותה שבת שחורה. כשהחל ירי הרקטות נכנס סמל-ראשון ענר שפירא ז"ל למיגונית סמוך לאזור המסיבה ברעים, יחד עם עשרות מבלים וחברו הירש גולדברג, שנחטף מאוחר יותר לעזה. מבלים ששהו באותה מיגונית וניצלו סיפרו על מעשה הגבורה הבלתי נתפס של שפירא, לוחם בסיירת נח"ל שהיה בחופשה, והציל את חייהם: בזמן שמחבלי חמאס זרקו לתוך המיגונית רימונים בזה אחר זה - הוא הדף אותם והשליכם החוצה חזרה.
בידיים חשופות תועד שפירא עומד בעוז בפתח המיגונית בזמן שמאחוריו שוכבים צעירים רבים ומכסים את ראשם בידיהם. שבעה רימונים הוא הצליח לזרוק החוצה חזרה - הרימון השמיני פגע בו ופצע אותו אנושות. הוא מת מפצעיו בעודו שוכב בשטח, חלק ממי שהיו במיגונית ונשארו בחיים נחטפו על ידי המחבלים. כמה משורדי המיגונית יצרו קשר עם הוריו וסיפרו להם על מעשה הגבורה של בנם. "אני מקווה שהממשלה תמשיך את מה שענר התחיל ותחזיר את החטופים", אמרה בריאיון אימו של ענר.
בתיעוד שפרסמנו היום (שלישי) ממצלמת רכב, ניתן לראות את הרגעים הדרמטיים שבהם זרקו מחבלי החמאס את הרימונים, אחד אחרי השני, לתוך המיגונית - ואת הרגע שבו הם מושלכים החוצה חזרה על ידי ענר. מי ששהו במיגונית ושרדו העידו על השתלשלות האירועים: מיד לאחר זריקת הרימון הראשון, נעמד שפירא בכניסה כשכולם מסתתרים מאחוריו, ערוך לזרוק חזרה החוצה כל רימון שייזרק פנימה.
שירה ומשה שפירא, הוריו של ענר, הגיעו לאולפן לספר על אותה שבת, על הקשר שנוצר עם השורדים שניצלו בזכות בנם ועל ההנצחה של ענר. "זה שהחיים ניתנו לצעירים האלה, שיגדלו ויביאו ילדים לעולם - זו מתנה", אמרה אימו. "כבר ביום שני אחרי אותה שבת הגיעה אלינו העדות הראשונה, ולאחר מכן עוד ועוד. חלק מהצעירים הגיעו לבקר אותנו, לחלקם עדיין קשה אחרי התופת שהם עברו שם. אני מתמלאת באהבה לאנשים האלה שענר הציל מבלי להכיר", הוסיפה. ענר הוא הנין של חיים משה שפירא, שהיה שר בממשלות ישראל, ראש תנועת המזרחי ומחותמי מגילת העצמאות.
למסיבה הגיע ענר עם אחד מחבריו הטובים, הירש גולדברג. במהלך המתקפה נקטעה ידו של הירש והוא נחטף על ידי מחבלים לתוך עזה. אימו של ענר: "אנחנו מתפללים שהמדינה תמשיך את המלאכה שענר התחיל - ותחזיר את החטופים חזרה".
התיעוד הקשה מעלה שאלה איך בכלל הצליחו להינצל אנשים מהתופת הזו. אביו של ענר, שנפגש עם חלק מהשורדים, סיפר את שידוע לו מהעדויות: "אחרי שענר נפגע נכנסו המחבלים, היה עשן והראות הייתה מוגבלת. הם פשוט שלפו את האנשים שהצליחו, כמה מהניצולים התחבאו מתחת לגופות. היו הרבה מאוד פצועים שם, הם טופלו לראשונה רק אחרי חמש שעות ועל ידי אזרחים, בעצם מי שלא היה פצוע קל דימם למוות".
הוריו של ענר ניסו לתאר את אופיו של בנם, שמסר את נפשו והציל חיים של רבים, וסיפרו שהיה מתנגד לשבחים על פעולותיו האמיצות: "הוא לא היה אוהב את זה, הוא היה אומר שפשוט עשה את מה שהיה צריך לעשות". ענר הצטיין בשירותו מספר פעמים, נפצע בצבא והתעקש לחזור לפרופיל קרבי. "אנחנו רואים חיים שלמים לא רק את מה שמספרים עכשיו - זה רק קצה הקרחון", סיפרה אימו. "היו לו חיים שלמים, שנגמרו מוקדם מידי, שבהם הוא היה חבר, בן, אח ונכד מדהים שהתייחס לכולם תמיד בצורה הכי יפה שאפשר. רואים את כל היצירה שלו, את המוזיקה, הציור המדהים שלו, ואנחנו מתכננים להוציא את האלבום שלו אחרי ששיר אחד כבר הוצאנו".