"חשבנו שיעשו בנו לינץ' בדרך לישראל": עדויות החטופים ששוחררו

קהילת ניר עוז עברה בשישי יום מטלטל ומורט עצבים. הציפייה לראות את החטופים חוזרים הביתה בשלום והתקווה לראות חברי קיבוץ נוספים ברשימות הבאות שיגיעו היום (ראשון). נשי הקהילה שהשתחררו מהשבי מספרות בכאב על מה שעברו בשבי - ועל המציאות הקשה אליה הן חזרו.

ביום שישי בשעת ערב מאוחרת שוחררו 13 נשים וילדים משבי חמאס לשטחי ישראל. הם הספיקו להתחבק עם בני משפחתם ולשתף במה שעברו בשבי. הם סיפרו שלא עברו עינויים או התעללות אך ניתנו להם רק מעט מוצרי מזון והם היו צריכים לבשל לעצמם ולילדים.

בשבועיים האחרונים אזלו המוצרים, והם נאלצו להסתפק במנות אורז מועטות והיו רעבים מאוד. בת דודתו של קרן מונדר, מרב מור רביב, סיפרה: "היו ימים שלא הייתה אספקה, אז הם אכלו רק פיתות. לא עינו אותם, אבל היו ימים שבקושי היה להם אוכל, בימים האחרונים אכלו רק מעט מאוד אורז". הן שיתפו כי אפשרו להם מדי פעם לשמוע רדיו ישראלי - וכך גילתה אחת החטופות, חנה קציר, שבעלה נרצח. רק מאוחר יותר, בדרכה ארצה, הבינה מחברה אחרת שבנה בחיים ומוחזק בידי חמאס.

החטופים ששוחררו סיפרו כי פחדו כשנסעו ברכבי הצלב האדום ויידו לעברם אבנים. "עד הרגע האחרון לא היינו בטוחים, חשבנו שיעשו בנו לינץ' בדרכנו לישראל", סיפרה אחת החטופות. החרדה הקשה ניכרת על פניהם בתמונות כשהם משחזרים את הרגעים שחשבו שיהיו האחרונים, רגע לפני ההגעה לישראל.

רק כשהגיעו החטופים לארץ הם התחילו להבין את גודל האסון שפקד את ישראל ואת הקהילה שלהם: הקיבוץ שלהם נשרף, הרבה אנשים קיפחו את חייהם בזמן שהם היו בשבי, ורבים מבני הקיבוץ עדיין חטופים. המשפחות לוקחות את הזמן להחלמה ולעיכול המצב הקשה והבלתי נתפס שחוזרים אליו כל מי שהיו מוחזקים בידי חמאס.