בלילה הראשון של שנות ה-70 יצא שמואל רוזנווסר בן ה-56 לעבודתו כסייר ושומר לילה ביישובו, מטולה. בזמן הזה יצאה מקילא, הכפר הלבנוני שממול, חוליה של מחבלי פתח לכיוון ישראל - במטרה להטמין מטעני חבלה ברחבי המושבה השקטה. מי שעמד בפניהם ומנע מהם את מטרתם היה רוזנווסר, שהיה הכוח החמוש היחיד שהתמודד עם המחבלים: הוא אומנם הצליח למנוע אסון כבד במטולה, אך בתום החלפת המהלומות הזו, אור ל-1 בינואר 1970, כבר היה רוזנווסר - עולה חדש מרומניה - שבוי בידי הפתח בלבנון.
לראשונה בהיסטוריה שלה נאלצה ישראל להתמודד עם סיטואציה של אזרח החטוף בידי ארגון טרור. זמן קצר לאחר החטיפה יצא צה"ל לפעולת תגמול בקילא, והצליח לחטוף לשטח ישראל 22 חיילים ואזרחים לבנונים אשר היו לקלף מיקוח. היחס: 22 לבנונים תמורת ישראלי אחד. ממשלת לבנון פעלה מול פתח בכדי לשכנע אותו לשחרר את רוזנווסר, אך אותם 22 איש אינם היו קשורים לפתח - ולבסוף שוחררו על ידי ישראל ללא כל תמורה.
מעט יותר משנה לאחר מכן, ואחרי קמפיין בין-לאומי שבו השתתפו אשתו ובתו, שוחרר רוזנווסר תמורת מחבל פתח אחד. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הגיעה ישראל לסיכום עם ארגון טרור על עסקת חילופי שבויים. פתח שאף להשיג לא רק שחרור של מחבליו שבכלא הישראלי, אלא גם ראה בעצם המו"מ איתו מנוף מדיני להכרה ישראלית בקיומו.
קדם לעסקה ויכוח ציבורי חריף: יש שראו בעצם הנכונות הישראלית להתנהל מול פתח הכרה בו, ובעמדה זו החזיקו כמה שרים בממשלה. בראש המתנגדים עמד שר הביטחון, משה דיין. דיין הסיר לבסוף את התנגדותו כשהובהר שיחס החילופין בעסקה יהיה אדם אחד תמורת אחד בלבד. מאז אותה עסקה קרועה אחת לכמה שנים ישראל בין הצורך ההומני של מילוי מצוות פדיון שבויים לבין המחיר הביטחוני העצום שכרוך בה.
כשהמשוואה השתנתה
בסוף אותו עשור שוב החזיקו ארגוני הטרור בלבנון בישראלי חטוף, הפעם חייל. איש המילואים אברהם עמרם שנתפס בעיצומו של מבצע ליטני. גם במקרה הזה לווה המשא ומתן בוויכוח ציבורי עז. קרוב לשנה נמשך המשא ומתן בתיווך אנשי הצלב האדום והאו"ם תחת עמימות תקשורתית מוחלטת מצד השלטונות בישראל, וגם בני משפחתו של עמרם, תושב חדרה בן 34 ואב לשלושה, התבקשו לשמור על פרופיל נמוך - על פניו במטרה לא ליצור לחץ שיכביד את ידי ישראל במשא ומתן. תמורת אברהם שוחררו 76 מחבלים - יחס החילופין צמח פי 76 - ובהם לראשונה גם רוצחת, מחבלת שביצעה פיגוע בירושלים. באופן רשמי לא פרסמה ישראל מעולם את רשימת המחבלים ששוחררו אז, והשמות הגיעו לידיעת הציבור דרך מקורות זרים.
עסקת אברהם עוררה תרעומת גדולה - כולל ממפלגת השלטון, הליכוד - שהגיעה אף עד כדי הצבעת אי-אמון בממשלה. אלא שמאז נחצו קווים אדומים רבים והיחס צמח ועלה. השיא החדש נרשם 14 שנה לאחר עסקת רוזנווסר. אז ב-1985 שחררה ישראל למעלה מאלף אסירים ביטחוניים תמורת שלושה חיילי צה"ל שנשבו במהלך מלחמת לבנון הראשונה בידי ארגונו של אחמד ג'יבריל. יחס החילופים האמיר ל-384:1.
עסקת ג'יבריל - שבה שוחררו חזי שי, ניסים סאלם ויוסף גרוף - נחשבת עד היום בעיני רבים כסמל לחולשה הישראלית בכל הקשור לשבויים וחטופים. לא רק המספר העצום של אסירים ששוחררו תמורה שלושה חיילים בלבד, אלא המחיר העצום ששילמה ישראל בשנים שלאחר מכן: רבים מבין משוחררי ג'יבריל הפכו לכוחות המובילים שהובילו את שתי האינתיפאדות. ביניהם השיח' אחמד יאסין, שלאחר שחרורו בעסקה הקים את חמאס.
העסקות עם חיזבאללה והמו"מ הקשוח
אחרי עסקת ג'יבריל ניהלה ישראל משאים ומתנים לשחרור ישראלים בעיקר מול חיזבאללה בלבנון, באמצעות שלל מתווכים שונים. אלא שהיו אלה עסקאות שהתמורה בעבורם הייתה גופות חיילים ולא ישראלים חיים. בשנות התשעים סוכמו שתי עסקאות כאלו עם חיזבאללה: ב-1996 הוחזרו לארץ גופותיהם של החיילים יוסף פינק ורחמים אלשייך, שנרצחו בידי חיזבאללה עשור קודם לכן, תמורת 45 מחבלי חיזבאללה ו-123 גופות מחבלים שהחזיקה ישראל.
במשך עשור ניהל חיזבאללה משא ומתן קשוח, שבו לא נעתר אפילו לפרסם מידע על גורל החיילים שבידיו ללא תמורה. ב-1998 הוחזרה לישראל גופתו של החייל איתמר איליה, שנהרג בפעולת השייטת באנצריה שנה קודם: תמורתו שחררה ישראל 65 אזרחים לבנונים ו-40 מחבלים חיים.
במקביל ניהלה ישראל בשנים ההן מאמצים מדיניים להביא לשחרורו של הנווט החטוף רון ארד שנמצא בלבנון מאז 1986. מידע על ארד ואותות חיים ממנו ניתנו לישראל, בין היתר, תמורת שחרור מספר קטן של מחבלים חיים ללבנון. במקביל ניסתה ישראל אסטרטגיה חדשה וחטפה מלבנון את השיח' עבד אל-כרים עובייד ומוסטפא דיראני, שני פעילים שיעים בכירים. לבסוף התברר כי אסטרטגיה זו כשלה ולא מנעה את המשך ההתעללות של חיזבאללה במשפחות החטופים ובחברה הישראלית כולה.
עסקה - מבלי לדעת אם השבויים חיים
ההתנהלות מול חיזבאללה בנושא שחרור ישראלים שבויים הגיעה לשיא ב-2004 בעסקה ,במסגרתה שוחרר האזרח הישראלי אלחנן טננבאום - שנתפס על ידי חיזבאללה בדובאי שלוש שנים קודם לכן - וגופותיהם של שלושה חיילים ישראלים שנהרגו בידי חיזבאללה בגזרת הר דב באוקטובר 2000: בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד. הייתה זו הפעם הראשונה מאז עסקת ג'יבריל שבה שוחרר ישראלי חי תמורת מחבלים.
עסקת 2004 עוררה ויכוח גדול בישראל, שהתחזק במיוחד לאחר שהתברר כי טננבאום נתפס בעת שעסק בסחר בסמים מול גורמים בלבנון. אך מה שעורר את אותו ויכוח היה המחיר הגדול: 450 מחבלי חיזבאללה ששוחררו מהכלא הישראלי. ישראל דרשה לאורך שנות קיומו של המו"מ לקבל מידע אודות שלושת החיילים השבויים, משום שלא היה ידוע אם הם חיים או מתים. ישראל אף הציעה שחרור מחבלים תמורת מידע שכזה. ב-2001, בעקבות מידע שכזה שהתקבל, הוכרו השלושה רשמית כחללים.
עסקה נוספת התרחשה ב-2008. אז הוחזרו לישראל גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שני חיילי מילואים של צה"ל שנחטפו ביולי 2006 בעת חדירת מחבלי חיזבאללה לישראל ושבעקבות חטיפתם פרצה מלחמת לבנון השנייה. הפעם היה המחיר קטן בהרבה: חמישה אסירים חיים ו-199 גופות. אלא שניסיונותיה של ישראל לקבל מידע מקדים על גורלם של השניים לא הצליח ולמעשה סיכמה ישראל את העסקה מבלי לדעת מה התמורה. רק ביום העסקה עצמו, במעבר הגבול בראש הנקרה, התברר כי גולדווסר ורגב אינם בין החיים וגופותיהם הועברו לישראל. אז התברר גם כי השניים נהרגו כבר בעת חטיפתם, שנתיים קודם.
המחיר הכבד והדיון הציבורי הסוער
בין המחבלים ששוחררו היה גם סמיר קונטאר, לבנוני שבהיותו נער בשנת 1979 הצטרף לחזית לשחרור פלסטין וחדר לישראל מלבנון. קונטאר היה חלק מחוליית מחבלים שרצחה את בני משפחת הרן בנהריה: האב דני ובנותיו יעל ועינת. רק אם המשפחה, סמדר, שרדה. ישראל סירבה לנהל משא ומתן על שחרורו של קונטאר - שעמד אז בראש חוליית המחבלים - לאור האופי הסדיסטי של מעשיו, בעוד בלבנון הוא נעשה לסמל. לימים חוסל קונטאר ב-2015 בסוריה.
עסקאות 2004 ו-2008 עוררו עוד יותר את הדיון הציבורי בנוגע לעסקאות החילופים - גם בשל המחיר הכבד ששולם, אך לא פחות מכך בשל זהות המשוחררים. בנוסף לקונטאר שוחררו כבר ב-2004 השיח' עבד אל-כרים עובייד ומוסטפא דיראני שנחטפו בידי צה"ל בכדי לשמש כקלפי מיקוח במשא ומתן לשחרורו בחיים של רון ארד, אך לבסוף שוחררו בעסקאות שבהן קיבלה ישראל בעיקר גופות.
עסקאות אלו נתפסו כניצחון לחיזבאללה ובעקבותיהם הוקמה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר ז"ל, שהייתה אמונה על ניסוח מדיניות עקבית ומסודרת בנושא. הוועדה סיכמה את עבודתה ב-2012, לאחר עסקת שליט, ומסקנותיה לא פורסמו רשמית מעולם. עם זאת, ידועה כי העבירה הוועדה ביקורת רבה על אופן ניהול המשא ומתן של ישראל וסברה בדוח כי באופנים אחרים ניתן היה להפחית משמעותית את המחיר ששילמה ישראל עבור חטופיה ושבוייה.
באוקטובר 2011 - בעוד ועדת שמגר נמצאת בשיא פעילותה - בוצעה עסקת שליט, שהייתה הראשונה מסוגה עם חמאס והגדולה ביותר מאז עסקת ג'יבריל. בעוד במקרה של רוזנווסר היה זה ישראלי אחד תמורת מחבל אחד, עבור גלעד שליט "שילמה" ישראל עבור חייל אחד בלבד מחיר בסך 1,027 מחבלים של חמאס, פתח, הג'יהאד האיסלאמי וארגונים נוספים ובהם גם רוצחי ישראלים רבים. ביניהם היה גם יחיא סינוואר, העומד בראש חמאס בעזה ומנהל את הלחימה נגד ישראל. עשרות מבין משוחררי עסקת שליט חזרו לפעילות טרור ורצח ישראלים.
מאז 2014 פורסמו דיווחים שונים על מתווי עסקאות להחזרת החיילים והאזרחים המוחזקים בעזה - הלוחמים הדר גולדין ז"ל ואורון שאול ז"ל, והאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד - אך העסקאות הללו לא יצאו לפועל.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv