המבצע שהסתבך בלב ים בגלל "תקלה קריטית" וזירות הלחימה שאסור לספר עליהן

קשה לחשוב על ניגוד גדול יותר. אנחנו עומדים בכניסה להאנגר ענק בבסיס חיל הים בחיפה. מולנו אח"י תקומה, אחת מצוללות חיל הים. במקום הדממה המוחלטת שמאפיינת את חייה המבצעיים מתחת לפני הים, מסביבה נשמע עכשיו רעש בלתי פוסק: כלי עבודה, אנשי מספנה, לוחמים, טכנאים, מהנדסים, חשמלאים ומכונאים. הצוללת, שבמשך שנים נבנתה כדי להיעלם מעיני האויב, חשופה כעת כמעט לגמרי. אחרי פעילות מבצעית רצופה במלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר עלתה אח"י תקומה לשיפוץ עומק.

מאות אנשים משתתפים בפרויקט, שיסתכם ביותר מ-300 אלף שעות עבודה. אבל כדי להבין מדוע משקיעים מאמץ עצום כל כך בכלי שיט אחד, צריך לחזור אל המקום שאליו כמעט לעולם אין המצלמות מגיעות: עמוק מתחת לפני הים.

בשלוש השנים האחרונות מנהלת ישראל מלחמה רב-זירתית. כוחות רגליים פעלו בעזה, בלבנון ובסוריה, מטוסים המריאו, טנקים חצו גבולות וספינות טילים פעלו מול החופים. במקביל התנהלה מערכה אחרת, שקטה וחשאית הרבה יותר. שייטת 7, מערך הצוללות של חיל הים, הייתה שם מההתחלה. "הוקפצנו כמובן, כמו כל צה"ל, למשימות האופרטיביות שלנו", אומר סרן ט', סגן מפקד הצוללת הזאת. "לאח"י תקומה היה חלק פעיל במלחמה, בכל אחת מגזרות הפעולה. היא תרמה לביטחון המדינה במהלכה".

זירת המלחמה שאסור לדבר עליה

מה בדיוק עשתה אח"י תקומה שם? כאן מתחילה השתיקה. "צוללת יודעת לעשות מגוון גדול של משימות", אומר סרן ט'. "מאיסוף, מודיעין, ועד למבצעים מיוחדים". כשאני מנסה להבין אם תחת בהגדרה "מבצעים מיוחדים" אפשר לכלול גם הובלת לוחמים, הוא לא יורד לפרטים. "כמו שאמרתי, אנחנו עושים מבצעים מיוחדים. 'מיוחד' יכול להיות כל מה ששונה".

את היתר משאירים אנשי השייטת לדמיון. אנשי המערך מתארים פעילות בזירות רחוקות, הרבה מעבר למים הטריטוריאליים של ישראל. המשימות כוללות איסוף מודיעין, מעקב אחר תנועות השיט, שהייה ממושכת מול חופי האויב ומבצעים מיוחדים. "העיקרון פשוט", מסכם ט', שהתגייס ב-2019 ובתפקידו הקודם שירת כקצין אלקטרוניקה באח"י תנין. "הצוללת צריכה להימצא במקום שהיא נדרשת בו, מבלי שאיש יידע שהיא שם".

סגן-אלוף ת', מפל"ג (מפקד פלגה) תת-ימי במספנת חיל הים, ששירת בעצמו יותר מעשור בצוללות, מספר כי בשלוש שנות המלחמה נדרשה השייטת לפעילות ממושכת בזירות קרובות ורחוקות. לעיתים נדרשו הצוותים הטכניים לצאת מחיפה עד אילת ולהמתין על הרציף לצוללת שחזרה מפעילות בזירת ים סוף, עם הציוד הדרוש כדי להחזירה במהירות לכשירות.

המפגש עם כלי שיט זרים במים בין-לאומיים או באזורי חיכוך הוא חלק מהמציאות הזאת. ברגע שמזוהה כלי שיט זר, מוכרזות עמדות קרב, המסכים מתמלאים נתונים והצוות כולו נכנס לדריכות: "זה כמו תזמורת", מתאר סא"ל ת'. "כל לוחם וכל קצין יודעים בדיוק מה תפקידם ברגע שבו הסונר מזהה משהו. בשלוש השנים האחרונות האירועים האלה התרחשו בתדירות גבוהה בהרבה מבעבר".

אחד האתגרים הגדולים בפעילות רחוקה כל כך הוא שאין למי לקרוא לעזרה. בלב ים, כשגם אמצעי התקשורת מוגבלים כדי שלא לחשוף את מיקום הצוללת, הצוות נדרש לעצמאות כמעט מוחלטת. סא"ל ת' נזכר במבצע מיוחד שהתכוננו לקראתו במשך חודשים. "כל מהלך בו תוכנן לפרטי פרטים, מהמהירות, דרך נתיב ההתגנבות ועד לעיתוי המדויק של ביצוע המשימה. עשינו מודלים, אימונים יבשים וסימולציות. ואז, בשיא המבצע, עמוק בשטח האויב, התגלתה תקלה קריטית באחת ממערכות הליבה. מדובר בתקלה שאם אתה לא פותר אותה במקום, אתה חייב לבטל את המבצע ולחזור מיד לבסיס".

אין טכנאי שאפשר להזעיק ואין ספר הדרכה ברשת. את הבעיה נדרש הצוות לפתור בעצמו. "הצוות ישב, ביצע הערכת מצב טכנית מהירה תחת לחץ עצום והחליט על סדר פעולות לא קונבנציונלי. החבר'ה פירקו רכיבים, ביצעו מעקפים והחזירו את המערכת לחיים. זה דרש מהם תושייה שלא מלמדים בשום בית ספר. בזכות התושייה הזו המבצע הושלם במלואו". מבחינתו, זה אחד הדברים שמבדילים את הצוללן מלוחמים אחרים. "טייסים לא מתקנים את המטוס שלהם באמצע טיסה. אצלנו, הצוללן הוא גם הלוחם שמפעיל את הנשק או הסונר וגם הטכנאי שמכיר כל בורג ושסתום במערכת שלו".

הבית שאין ממנו לאן ללכת

כשנכנסים לתוך אח"י תקומה מבינים שהאתגר אינו רק מבצעי. המעברים צרים, הצינורות והמערכות מקיפים אותך מכל עבר. עשרות אנשי צוות צריכים לעבוד, לאכול, לישון ולחיות יחד בתוך גוף מתכת אחד, במשך ימים ושבועות, בלי האפשרות לפתוח דלת ולצאת החוצה. "זה הבית שלהם, זה הצוות שלהם, זאת המשימה שלהם", אומר סרן ט'. "הם יודעים שאם עכשיו הוא לא עולה להפלגה, אז הוא פוגע בחברים שלו, וזה משמעותי".

השיחה עם סרן ט' מתקיימת בתוך החללים הצרים של הצוללת, בין כבלים מלופפים, צינורות חשופים ומערכות בתהליך הרכבה: מי שלא חווה זאת, הוא אומר, יתקשה להבין כיצד נראים חיים ללא אור שמש, אוויר צח או קשר שוטף עם העולם. החיים מתנהלים סביב משמרות של ארבע שעות עבודה ושמונה שעות מנוחה. בלילה התאורה משתנה לאדום או מתעמעמת כדי לסייע בשמירת השעון הביולוגי. המטבח הוא ממרכזי החיים החשובים בצוללת, ולא רק בגלל האוכל. גם הלמידה אינה נעצרת. "תחשוב על חייל שסיים משמרת סונר מורכבת בשתיים בלילה. במקום ללכת לישון, הוא יושב בפינה קטנה עם פנס ולומד את מערכת החשמל או ההידראוליקה לקראת ההסמכה הבאה. הלמידה פה לא נפסקת לעולם".

האתגר שהוא אולי הקשה ביותר הוא הניתוק. לפני שהצוללת מתנתקת מהרציף, הלוחמים מוסרים את הטלפונים. אין וואטסאפ, רשתות חברתיות או שיחות למשפחה. את החדשות הם מקבלים במברקים מהמפקדה, שכוללים לצד העדכונים החשובים גם תוצאות ספורט ועדכונים שנועדו לחבר את אנשי הצוות לעולם שממשיך להתנהל מעל פני המים. "כשיורד מברק חדשות, כולם מתקבצים לקרוא", מספר ט'. אפילו קונסולות משחק הותאמו לדרישות ביטחון המידע והוכנסו לצוללות. "שעה של משחק משותף אחרי משמרת קשה היא כלי מטורף לפריקת מתחים".

ומה קורה כשרבים בתוך מקום שאין ממנו לאן ללכת? "פותרים את זה מיד", הוא משיב. "במקום צפוף אין לך הפריווילגיה לנטור טינה. אם רבת עם מישהו במשמרת, אתה תפגוש אותו בעוד שעה במטבח ובעוד שעתיים בחדר השינה". ההומור, הוא מספר, הוא חלק מהמנגנון. "מריבה שהייתה בבוקר הופכת בערב לבדיחה של המדור". זו גם אחת הסיבות שתהליך המיון לצוללות אינו מתמקד רק בכושר או ביכולת הטכנית: "הוא בודק איך אתה מתפקד כשאתה עייף, כשצפוף וקשה לך, ואיך אתה מתנהג כלפי החברים שלך ברגעים האלה".

עדיין נשים אינן משרתות כצוללניות במערך המבצעי. אנשי המערך מסבירים כי בצוללות מדור התקומה החסם המרכזי הוא המבנה הפיזי הצפוף והיעדר חלוקה מתאימה של התאים. בחיל הים מציינים כי נשים משרתות בתפקידי לחימה מרכזיים בספינות הטילים ובמערכי הביטחון השוטף, ובמקביל נבחנות התאמות בצוללות העתידיות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

מפרקים ובונים מחדש

לישראל הגיעה אח"י תקומה באוקטובר 2000, מה שאומר שהחודש היא מציינת 26 שנות שירות. כעת היא עוברת שיפוץ עומק שנועד להחזירה לים לשנים נוספות של פעילות. "שיפוץ של צוללת בסך הכול נמשך מעל 300 אלף שעות עבודה", מסביר סא"ל ת'. כשהצוללת נכנסת לשיפוץ, לא נשארים במקומם אלפי השסתומים שלה, הקילומטרים של כבלי החשמל, המערכות והמכלולים. שכבות הצבע מוסרות, גוף הלחץ נבדק בקפדנות, המצברים מוחלפים והאטמים נבדקים. רק לאחר מכן מתחיל תהליך ההרכבה מחדש.

אין כאן קיצורי דרך – כל פעולה עוברת בקרת איכות של "שש עיניים" ושלוש חתימות: העובד שביצע את העבודה, איש צוות הצוללת שבודק את המערכת ומפעילה ולבסוף איש בקרת האיכות. "צוות הלוחם שעובד פה, בלעדיו אני לא יכול לזוז", אומר סא"ל ת'. הצוללנים אינם מוסרים את הכלי ומחכים לקבל אותו בחזרה. הם שותפים לבנייה מחדש של הצוללת שבה יצטרכו אחר כך לצלול לעומק.

מעל כל אלה מרחף יריב אחד, שאינו משתנה: "האויב הכי גדול של הצוללת הוא הים עצמו", אומר סא"ל ת'. הלחץ, המלח, הלחות והמים פועלים ללא הפסקה נגד הכלי. אנשי המערך מסתובבים מצוידים בפנסים ומחפשים את הסימנים הקטנים ביותר: טיפת מים, רטיבות או אֶטם שאינו יושב במקומו.

מספנה תחת אש

המלחמה הגיעה גם אל המספנה בחיפה. אנשי המקום נדרשו להאיץ טיפולים בצוללות ובספינות טילים כדי להחזירן לים, לעיתים בצל אזעקות ויירוטים. "היו לנו ימים לא פשוטים במהלך המערכה", מספר סא"ל ת'. "באחד הימים היו אזעקות ויירוטים ממש מעל הראש שלנו כאן בנמל. הייתי בחוץ וראיתי את הפטריות של היירוטים. אנשים המשיכו לעבוד עם הקסדות על הראש".

כמחצית מעובדי המספנה הם עובדי צה"ל, חלקם כבר עובדים במקום שלושה וארבעה עשורים ומחזיקים בידע מקצועי שנצבר במשך שנים. היתר הם חיילי חובה, אנשי קבע וקצינים. "באותם ימים של הלחימה, בתוך 20 דקות מרגע ההקפצה נוצר פקק של 100 עובדי צה"ל בשער הנמל", מספר סא"ל ת'. "הם באו מיוזמתם, מכל אזור הצפון, כדי לוודא שמה שצריך לרדת למים יירד בזמן. המסירות הזו היא החמצן של השייטת".

בקרוב, חזרה למצולות

כשיסתיים השיפוץ תורד אח"י תקומה שוב אל מי נמל חיפה. הצוות יתאחד מחדש סביב הכלי. אנשי הנשק יטענו את הטורפדות, אנשי הגילוי והניווט יכיילו את המסכים, אנשי הסונר יחזרו לאוזניות והמכונאים והחשמלאים יעברו שוב עם הפנסים בין הצינורות, מחפשים את טיפת המים שאסור שתהיה שם. אחר כך יחזרו המשמרות, הלימודים, הארוחות הצפופות ומברקי החדשות מהבית.

וביום שתתקבל הפקודה, אח"י תקומה תנתק את חבליה מהרציף, תצא מנמל חיפה ותפליג אל הים הפתוח. בשלב מסוים תצלול ותיעלם מתחת לפני המים. לאן תפליג, כמה רחוק תגיע ומה בדיוק תעשה שם, כנראה לא נדע. וזה בדיוק הרעיון, "הצוללת צריכה להיות במקום שבו היא נדרשת, בלי שאיש יידע שהיא שם".

כל הפרטים והתיעודים המופיעים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.