עיני פחם מדבר: המתווך הסודי בין השב"כ לסינוואר מספר על ההתרעה לפני 7.10

לפני כחודש פורסם בעיתון "הארץ" תחקיר שטלטל את המערכת הפוליטית והביטחונית בישראל. נטען בו כי ראש הממשלה והשב"כ קיבלו התרעה ישירה ממנהיג חמאס, יחיא סינוואר, על "זילזאל" - רעידת אדמה מתקרבת. המקור שהעביר את האזהרה כונה בתחקיר "עיני פחם", ומאוחר יותר הזדהה בעצמו כסופיאן אבו זיידה, שר לשעבר ברשות הפלסטינית ותושב עזה. היום, כשלוש שנים מאז 7 באוקטובר, פגשנו אותו לריאיון בלעדי הרחק מהמזרח התיכון, בז'נווה שבשווייץ. ריאיון שבו הוא מספר מה בדיוק הייתה ההתרעה ששמע מסינוואר, מראה את הנייר בכתב ידו שבו רשם את האזהרה, וחושף נייר נוסף - כזה שהוא מתכוון לקחת איתו לקבר.

"עליתי לכותרות לאחרונה לא מרצוני", מסביר אבו זיידה. הוא איש עזה, מקורב מאוד למוחמד דחלאן, דמות שמוכרת היטב לצמרת הביטחונית הישראלית. אבל הפעם התפקיד שלו היה שונה: הוא היה האיש שיחיא סינוואר בחר להעביר דרכו מסר, התרעה שהגיעה בסופו של דבר לשב"כ ולאיחוד האמירויות.

"המשא ומתן תקוע, אנחנו צריכים את עזרתך"

הקשר המחודש עם חמאס נוצר סביב המשא ומתן החשאי לחילופי אסירים. "במרץ 2022 ר'אזי חמד התקשר אליי", נזכר אבו זיידה. "הוא אמר לי: 'אני רוצה לדבר איתך. הגופות של שני החיילים, הדר גולדין ושאול (אורון), וגם שני הישראלים שנכנסו לבד לעזה, מנגיסטו והישאם א-סייד'. הוא ביקש את העזרה שלי כי המשא ומתן היה תקוע. הוא אמר לי שדיבר עם סינוואר, וסינוואר אמר לו: 'אנחנו מאמינים לסופיאן, יש לו הכישרון ואת הקשרים לעשות את זה'".

אבו זיידה לא זוכר בדיוק כמה פעמים נפגש עם סינוואר, "הרבה, יותר משלוש-ארבע פעמים. כל פעם שהיה צורך, נפגשתי איתו". בשיחות האלה הציגו לו אנשי חמאס את תמונת המצב כפי שהם ראו אותה. "הם אמרו לי שבעצם אנחנו לא מתקדמים. סינוואר אמר לי שהעדיפות שלהם היא שחרור החולים, הילדים והאסירות".

באותה תקופה, שנת 2022, חמאס ניהל שיח בשני ערוצים: ישיר מול השב"כ דרך ר'אזי חמד, ועקיף מול סינוואר דרך המתווך אבו זיידה. ב-1 באוגוסט 2022, אבו זיידה אף נפגש עם ראש השב"כ, רונן בר. "רונן בר רצה להיות בטוח שהמסלול הזה עובד", הוא מספר. "הוא השתמש בביטוי 'השמיים יהיו הגבול' בכל מה שקשור לדרישות של עזה - כניסת פועלים, פתרון בעיות החשמל, המים והתשתיות, שיקום, הכול. הוא קשר את זה באופן הכי ברור בהצלחת העסקה. העברתי את כל הפרטים מהשיחה הזאת באופן הכי מפורט לסינוואר".

הפתק של סינוואר: "זילזאל לפני סוף ספטמבר"

הדרמה הגדולה התרחשה ב-14 בספטמבר 2023, כשלושה שבועות בלבד לפני הטבח. סינוואר קרא לאבו זיידה לפגישה דחופה. זו הייתה הפגישה האחרונה ביניהם; הפגישה הבאה כבר נקבעה ל-8 באוקטובר. "הוא אמר: 'יש התקדמות, אבל היא לא מספיקה. כנראה לא נצליח לגשר בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שהישראלים מוכנים לתת'", משחזר אבו זיידה. "ואז הוא ביקש ממני לכתוב, מילה במילה, אות באות, את המסר שהוא רוצה להעביר".

אבו זיידה מוציא את המחברת ומראה לי את הדף. לפני שהוא פותח אותו, הוא קורע חלק ממנו. "יש דברים שלא צריכים לראות", הוא אומר במסתוריות, "פרטים שלא צריך לחשוף". אבל את המסר העיקרי הוא מראה - מילים המוקפות בעיגול. "זה מילה במילה מה שסינוואר אמר. באותו רגע הבנתי שזה איום. כתוב כאן 'זילזאל'. הוא אמר שהם צריכים להיות מוכנים לריקון בתי הכלא, לשחרור כל האסירים. והוא קצב את זה בזמן: לפני סוף חודש ספטמבר. הוא אמר: 'אנחנו הולכים לשים דברים על השולחן. תגרום לזילזאל (רעידת אדמה) בכל מה שקשור למשא ומתן, ועליהם להכין את עצמם לשחרור כל האסירים מהכלא'".

בתמונה מאותה פגישה אחרונה, לצד סינוואר ובכיר חמאס רווחי מושתהא, אבו זיידה נראה מחויך. המחברת המפורסמת מונחת לימינו. הוא לא תיאר לעצמו שהחיוך הזה יימחק תוך שלושה שבועות. "הוא אמר זילזאל, ואני הבנתי את זה כחלק מטקטיקה של משא ומתן", הוא מודה. "לא הלכתי רחוק. חשבתי שפגה סבלנותו, אולי שהוא בונה על חטיפת חייל או אזרח בגדה המערבית כדי להגיע לשולחן המשא ומתן בעמדת כוח. לא חשבתי בכלל על מה שיכול לקרות ב-7 באוקטובר".

"מתקשרים אליי מהשב"כ אחרי חצי שעה. מהר"

מיד לאחר הפגישה, אבו זיידה התקשר לחבריו באיחוד האמירויות - מוחמד דחלאן וסמיר אל-משהראווי. "הם היחידים שהיו מודעים למה שאני עושה", הוא מדגיש. "הם שאלו אותי מה אני מבין מזה, ואמרתי להם שזה מסר חשוב מאוד אבל אני לא יודע מה מסתתר מאחוריו. הם שאלו פעמיים אם אני בטוח שסינוואר ביקש להעביר את המסר, ואישרתי שהוא התעקש על כך. אף אחד מאיתנו לא הבין אז שמדובר במלחמה".

את המסר הוא העביר בוואטסאפ לאיש הקשר שלו בשב"כ, זה שמתאם את המפגשים. "כתבתי את זה בעברית כדי לוודא שהכול ברור. הם קלטו את המסר מיד. תוך חצי שעה התקשרו אליי, מהר. רצו להבין אם הוא באמת ביקש להעביר את זה, אם הוא היה כועס, מה היו הנסיבות. אמרתי להם שזו הייתה שיחה רגילה. הם ביקשו פגישה דחופה למוחרת. הייתי בעזה, אמרתי להם שאין בעיה".

ב-15 בספטמבר 2023 נפגש אבו זיידה עם מפקד מרחב דרום בשב"כ, המכונה "אוסקר". "הם רצו להבין למה פתאום סינוואר אמר את זה ולמה הוא מתכוון. לי לא היו תשובות מעבר למה ששמעתי". כששואלים אותו היום אם הוא מרגיש שסינוואר השתמש בו כדי להרדים את ישראל, הוא נשאר מסויג: "גם עוד 20 שנה אני לא יכול לתת תשובה. לא מאמין שהתוכניות נרקמו רק כשהתחילו השיחות שלי, זה לקח שנים. והם דיברו על זה באופן גלוי - האימונים, הסדרות בטלוויזיה, הנאומים של סינוואר על 'מבול של לוחמים'. הכול היה כתוב על הקיר. סינוואר הגזים בכוח שיש לחמאס, וישראל במקביל זלזלה ביכולת ובנכונות שלו לצאת למבצע כזה. זה כל הסיפור".

כששואלים אותו איך הוא עצמו לא פירש נכון את ה"זילזאל", לאבו זיידה יש תשובה מוכנה שמפנה את הזרקור חזרה למקבלי ההחלטות בירושלים. "אם אני לא הבנתי את הרמז, זה דבר טבעי", הוא אומר בקור רוח, "אבל נתניהו לא הבין? כל מערכת הביטחון לא הבינה? למה אני צריך להבין את זה?". לשיטתו, הציפייה ממנו להבין את עומק האיום היא אבסורדית כשמולו עומדת מערכת עם מודיעין מקיף שהייתה אמורה להצליב נתונים ולראות את התמונה הברורה.

על פי הדיווחים, בן זאיד התקשר לנתניהו עשרה ימים לפני המלחמה והזהיר כי היא עומדת לפרוץ - אזהרה שהתבססה על אותו מסר שהעביר אבו זיידה לדחלאן. "אני חושב שמדובר על אותו מסר", הוא מעריך בזהירות, "כנראה שנשיא האמירויות רצה לוודא שהמידע אכן הגיע בשיחה שלו עם נתניהו".

בוקר ה"זילזאל" בג'באליא

ב-7 באוקטובר בשעה 6:25 בבוקר, אבו זיידה היה בביתו בג'באליא, מתלבש לרכיבת בוקר על אופניים. "פתאום ראיתי רקטות מטורפות באוויר. בהתחלה חשבתי שזו תגובה להתנקשות בבכיר בלבנון. אבל אז התחלנו לראות את התמונות מהעוטף. ראיתי בעיניים שלי, ממש ליד הבית שלי, ג'יפ צבאי ישראלי שנלקח שלל עם חטוף או חטופה בתוכו. אז הבנתי שתהיה בעיה גדולה לעזוב".

אבו זיידה מספר על הרגע שבו הבין שהעולם כפי שהכיר אותו נחרב. "הלכתי לסופרמרקט ממול, קניתי כמויות של קפה, עדשים וקטניות. אשתי שאלה למה אני קונה כל כך הרבה, ואמרתי לה: 'עוד מעט תראי. את רואה את הבניינים האלה? הם לא יישארו. הטנקים הישראלים יעמדו כאן'. באותם רגעים, כשראיתי את ההמון העזתי יוצא לרחובות בצהלות ושמחה על החטופים, הבנתי מה קורה, אני ריחמתי עליהם. ידעתי מה מצפה להם. אני לא שמחתי, הייתי מאוד עצוב. מה שאני הבנתי באותה שנייה, אחרים הבינו רק אחר כך. היום, לכו תשאלו את אלה שצהלו ברחובות מה הם מרגישים".

אבו זיידה נשאר בעזה חודש נוסף, כשהוא דואג לנכדיו שהגיעו לביקור מארצות הברית, עד שהצליח לצאת ב-11 בנובמבר. מאז הוא עובד בטלוויזיה המצרית "אל-ר'ד" ועוקב באדיקות אחרי התקשורת הישראלית. "אני רואה שכולם עסוקים עכשיו בהתרעות ובמה שקרה באותו לילה", הוא אומר בסיום. הוא מתייחס להודעת הליכוד שטענה כי מוחמד דחלאן והוא מתערבים בבחירות בישראל: "אם זה היה תלוי בי, לא הייתי עושה את הריאיון הזה ולא הייתי מדבר בכלל. אני לא רוצה להיות מעורב בפוליטיקה הישראלית. אבל המסר שהעברתי אז - לא היה דבר חשוב ממנו".