מהזנקת מטוסי הקרב ועד להחלטה להפיל: הפרוטוקול הישראלי במקרה של חטיפת מטוס

האירוע החריג בטיסת Flydubai, ששידרה קוד המעיד על חטיפת המטוס, אומנם הסתיים בשלום, אך בישראל מתייחסים אליו כפיגוע לכל דבר ועניין. המטוס, שעליו יותר מ-170 נוסעים, הוסט לנחיתה בסעודיה, מטוסי קרב הוזנקו לאוויר וראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ כינסו התייעצות דחופה. ההערכה היא שאחד הטייסים רצה לרסק את המטוס, והשני השתלט עליו בסיוע נוסעים.

כבר יותר משני עשורים מתרגל חיל האוויר, יחד עם משרד התחבורה וגופי ביטחון נוספים ובהם המוסד והשב"כ, התמודדות עם חטיפת מטוס ועם האפשרות שישמש לביצוע פיגוע. הפרוטוקול המלא נותר חסוי, אך ניתן לשרטט את השלבים המרכזיים שלו - מהאיתות הראשוני על מצוקה ועד לתרחיש הקיצון של הפלת מטוס נוסעים.

1. זיהוי והחשדה

האירוע יכול להתחיל עוד כשהמטוס נמצא הרחק מישראל. קוד 7500 שמשודר מהטרנספונדר הוא סימן מוכר להתערבות בלתי חוקית או חטיפה, אך החשד יכול להתעורר גם בעקבות מידע מודיעיני, נתק בתקשורת, הפסקת דיווחים, סטייה מנתיב או התנהגות חריגה אחרת. אמצעי הבקרה מאפשרים לבדוק אירוע חשוד גם כשהמטוס נמצא כ-2,000 ק"מ מישראל. בשלב הזה מנסים "לזכות" את המטוס - לברר אם מדובר בחטיפה או בתקלה וטעות - בין היתר באמצעות גורמי הפיקוח במדינות שבהן הוא עובר.

2. מטוסי הקרב מוזנקים

אם אי אפשר לשלול את החשד, חיל האוויר יזניק מטוסי קרב לעבר המטוס. יחידות הבקרה האוויריות עוקבות אחריו, והאירוע מנוהל מתא השליטה המרכזי של חיל האוויר בקריה. המטרה בשלב הזה אינה להפיל את המטוס, אלא לזהות מה מתרחש בו וליצור קשר. בין הפעולות, שבהן מיומנים טייסי הקרב שמוזנקים לעבר המטוס: קשר עין וסימנים מוסכמים בידיים בין הצוותים במטוסי הקרב לצוות האזרחי שבמטוס הנוסעים או המטען, יעפי הסטה הסמוכים לאפו של מטוס הנוסעים ונפנופי כנפיי מטוס הקרב בקרבת מטוס הנוסעים.

3. ניסיון להסיט ולהנחית את המטוס

בשלב הבא ינסו לגרום למטוס לשנות מסלול ולהביא אותו לנחיתה, תוך הרחקתו ככל האפשר מריכוזי אוכלוסייה. מפקד חיל האוויר יכריז בדרך כלל על סגירת המרחב האווירי. אם החשד הופך לחטיפה מאומתת, מוקפץ גם צוות משא ומתן מטכ"לי ייעודי שמומחה לניהול שיח עם החוטפים. במקביל מנסים גופי המודיעין לברר מי החוטפים, מה מתרחש במטוס ובעיקר מה כוונתם.

4. הדרגים הבכירים ביותר נכנסים לתמונה

השאלה החשובה ביותר היא אם מדובר בחוטפים שמבקשים לנחות ולהציג דרישות - או בכוונה להשתמש במטוס עצמו כנשק. אם עולה חשש ממשי לפיגוע, האירוע מועבר לדרגים הבכירים ביותר.

לדיון עולים בין היתר הרמטכ"ל, ראשי המוסד והשב"כ ובכירים נוספים. מפקד חיל האוויר מציג את תמונת המצב האווירית ואת המלצתו לפעולה, ובכירי קהילת המודיעין מציגים את המידע שנאסף על המטוס ועל החוטפים. אם הזמן מאפשר זאת, הבכירים יכולים להגיע לתא השליטה המרכזי של חיל האוויר בקריה, שממנו מנוהל האירוע.

5. חשד לפיגוע חטיפה והתרסקות

בפרוטוקול חיל האוויר מוגדר התרחיש החמור ביותר כ"דרגה 3" - חשש ממשי שהחוטפים מתכוונים לרסק את המטוס על יעד בישראל, בדומה לפיגועי 11 בספטמבר. גם אז מנסים תחילה להביא את המטוס לשנות מסלול או לנחות. רק אם מתגבשת הערכה שמדובר באיום ממשי ומיידי עשויה להגיע לפתחו של הדרג המדיני ההכרעה הקשה - האם ליירט מטוס אזרחי כשנוסעיו עדיין בתוכו.

6. ההחלטה אם להפיל את המטוס

את ההחלטה הסופית אם ליירט את המטוס יקבל לרוב ראש הממשלה לפני ההגעה של המטוס למרחב האווירי של ישראל, בין היתר בשל הקרבה הכמעט אפסית במונחים אוויריים של ירושלים ומטרופולין תל אביב לגבול האווירי של ישראל.

הפלת המטוס היא תרחיש הקצה. עד אליו אמורים חיל האוויר ומערכת הביטחון לנסות לזהות את האירוע, ליצור קשר עם המטוס, לברר את כוונת החוטפים, להסיט אותו ממסלולו ולהביאו לנחיתה. אם המטוס נוחת, מתחיל שלב אחר: בידוד המטוס, ניהול האירוע מול החוטפים וטיפול בבני הערובה - בהתאם לנוהל ייעודי ובהשתתפות כוחות הביטחון וגופי החירום.