"כאן קודקוד אהובה, עבור": המג"ד דור בן שמחון נפל בלבנון, אשתו אריאל יוצאת למסלול שלו

"דור אהובי, היית מפקד שהוא בן אדם של אנשים. הייתי מסתובבת בחזה נפוח להגיד שאני אשתו של דב"ש. אהובי שלי, אני מבטיחה לך שאהיה חזקה כי ככה נבנינו. אני מבטיחה לך שהבנות יכירו אותך. אז בפעם האחרונה, קודקוד אהובי, כאן קודקוד אהובה - אני אוהבת אותך ואוהב אותך לנצח. סוף".

במילים הללו, בקשר הצבאי שכל כך אפיין את חייהם המשותפים, נפרדה סגן-אלוף אריאל בן שמחון מבעלה, סגן-אלוף דור בן שמחון. דב"ש, כפי שכולם הכירו אותו, נפל בלבנון כמפקד גדוד 52 של השריון. הסיפור שלהם הוא לא רק סיפור של שכול וגבורה, אלא סיפור על זוגיות שנבנתה בין טנקים לחמ"לים, על תחרות בריאה על דרגות, ועל בחירה אחת גורלית ששינתה את מסלול חייהם לנצח.

המרוץ לדרגת הסא"ל

הזוגיות של אריאל ודור הייתה מאז ומתמיד "על מדים". הם הכירו בצבא לפני שמונה שנים, והפכו לזוג מפקדים בקבע שחולקים לא רק בית, אלא גם שפה מקצועית משותפת. "האמת שניצחתי רוב הזמן", מחייכת אריאל כשהיא נזכרת בתחרות על הדרגות. "כשהתחתנו אני הייתי רב-סרן והוא היה רק סרן. הוא אפילו לא הסכים להצטלם איתי על מדים בהתחלה, הייתי צריכה 'לגנוב' תמונות. בסוף הוא הסכים לעשות צילומי חתונה על מדים".

הגלגל התהפך כשדור קיבל את דרגת הסגן-אלוף לפני אריאל. "חשבתי שיהיה לו יותר זמן להיות סא"ל לפניי", היא אומרת בכאב. "זכיתי להעניק לו את הדרגה, לפחות זה. אבל עכשיו הקנאה אוכלת אותי - לא על הדרגה, אלא על הזמן שאבד".

בצבא כולם הכירו את "המג"ד דב"ש והסמג"דית". אריאל שירתה כסגנית מפקדת גדוד איסוף קרבי, תפקיד שטח תובעני. כשהיא מסתובבת היום בגזרה, בין הלוחמים והמ"פים, אי אפשר לפספס את ההערצה אליה. "היא כמו אימא של הגדוד", מעיד אחד המ"פים. "הכול עליה, היא סוגרת לנו הכול. מבחינה מקצועית היא מאה ממאה".

"דור, תישאר עוד קצת"

אחת הנקודות הרגישות והמורכבות בסיפור היא ההחלטה של דור להמשיך בשירות. דור בן שמחון רצה להשתחרר. הוא חלם על עבודה בחינוך א-פורמלי, על חיים רגועים יותר. בשיחות ביניהם, אריאל הייתה זו שדחקה בו להישאר. "בסוף כל תפקיד דור אמר שזה התפקיד האחרון שלו", היא מספרת. "ואני אמרתי לו: דור, עוד קצת, אנחנו צריכים להישאר".

היא רצתה שהם יחוו את מסלול הפיקוד יחד, שהחיים שבנו ימשיכו באותו קצב. באותה שנה דור היה בלימודים בפו"ם (המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה), תפקיד של "יומיות" שאפשר לו להיות אבא במשרה מלאה לאיילה (3) וגאיה (שנה וחצי). הוא התאהב בזה. "הוא התקשר אליי ואמר: אריאל, הסידור הזה מתאים לי. אני אהיה בבית ואת תהיי בשטח, אני מוכן ככה כל החיים". אריאל נבהלה מהאפשרות שישתחרר ואמרה לו: "תישאר, תהיה מג"ד".

היום, למרות הכול, היא לא מתחרטת. "אני שלמה עם זה. אלו היו החודשיים הכי יפים בשירות שלו. הוא קרן, הוא הרגיש משמעותי, הוא היה בתוך זה במיליון אחוז. הוא נפל בשיא".

נפילת המג"ד הרביעי

גדוד 52 של השריון עבר טלטלות קשות מאז ה-7 באוקטובר. שלושה מג"דים נפצעו בזה אחר זה, ודור הוקפץ מלימודיו כדי להיות המג"ד הרביעי שנכנס תחת האלונקה. הוא הוביל את הגדוד חודשיים בלבנון, כולל חציית נהר ליטאני, עד לרגע הנורא שבו הטנק שלו נפגע מרחפן נפץ. דור נהרג במקום יחד עם שלושת אנשי צוותו.

דור גדל בקיבוץ בית השיטה, אחד משישה אחים - כולם לוחמים קרביים, חמישה מהם שריונרים. על חזהו קעקע את נוף השדות של עמק חרוד, הנוף שנשקף מחצר הבית בקיבוץ. בבית השיטה, שכול הוא חלק מהדי-אן-איי המקומי מאז מלחמת יום הכיפורים והשיר "החיטה צומחת שוב".

אימו של דור, איריס, סיפרה שתמיד העיסוק לקראת הצבא היה שם וכי היה להם הומור שחור שאולי הם לא ישובו מהקרב. ההומור השחור הזה שליווה את חייו של דור, היה גם בקבוצת הוואטספ שלו עם חברים מהשכבה שלו. לקבוצה קראו "עוד מעט נהפוך לחורשה" - כשנופל בן-קיבוץ נופל בקרב, בני משפחתו מקימים חורשה לזכרו. "דור ידע שזה יכול לקרות", אומרת אריאל. "הוא אפילו כתב שהוא כבר יודע איפה הוא רוצה את החורשה שלו". בסוף, אריאל היא זו שבחרה לו את המקום - תצפית של 360 מעלות על הקיבוץ והעמק שכל כך אהב.

הדפיקה בדלת וההחלטה להמשיך

הבשורה הגיעה לאריאל באמצע הלילה. דפיקות חזקות בדלת כשהיא לבד בבית עם הבנות. "הם צעקו חיילים, ובראש אמרתי - חיילים זה בטוח, אני פותחת", היא משחזרת. אך כאשר היא פתחה את הדלת היא נשאלה האם היא אשתו של דור, ואז קיבלה את הבשורה הקשה מכול. "בהתחלה לא הבנתי אם אני בחלום או שזה באמת קורה". כשהאלוף אורי גורדין ביקש להיכנס, היא כבר הבינה שזה אמיתי.

ההתמודדות עם הבנות הייתה קשה לא פחות. אריאל קיבלה הנחיה לדבר איתן מפורשות. "אמרתי להן: אבא מת והוא לא יחזור יותר. איילה בת השלוש הבינה ישר. היא אמרה לי - אבל אני רוצה שהוא יחזור. אמרתי לה שגם אני, אבל זה לא יקרה".

למרות השכול הטרי, אריאל בחרה לא לעצור. היא יוצאת עכשיו לקורס מג"דים, ממשיכה את המסלול שדור לא זכה לסיים. "אני יודעת שהוא היה גאה בי על הבחירה הזאת. הוא היה אומר לי: עופי על זה, לכי תגשימי את עצמך".

כשהיא עולה על הטרקטור בקיבוץ, באותו מקום שבו עשתה צילומי חתונה בשמלת כלה, אריאל מסתכלת על הנוף. זה היה מקום הדייטים שלהם, המקום שבו דור ניסה להרשים אותה בפעם הראשונה. "זה עבד איתי", היא אומרת, "ומאז נשארתי". היא נשארת בקיבוץ, נשארת במדים, וממשיכה קדימה - בשבילה, בשביל הבנות, ובשביל קודקוד אהוב שלה, שלא יחזור יותר מהשטח.