הם חולמים על ה"סנפיר" וה"דבורים", לומדים את השפה המיוחדת של הים ומתרגלים למחשבה שהבית יהיה רחוק והמקלחת תהיה מצרך נדיר. יום הגיוס של חיל הים בבקו"ם סיפק רגעים של נוסטלגיה בין קצינים ותיקים למלש"בים נרגשים, אימהות דואגות וסבתא אחת מארגנטינה שלא הפסיקה לבכות

השמש של אוגוסט יוקדת מעל רחבת הבקו"ם בתל השומר, אבל בתוך קבוצת הצעירים שמתגודדת ליד האוטובוסים, האווירה מרגישה קצת יותר קרירה. זהו יום הגיוס של חיל הים, וצבע המדים העתידי כבר צובע את השיחות בלבן וכחול. בין התיקים העמוסים לחיבוקים האחרונים מההורים, אפשר לזהות את התערובת המוכרת של חשש וציפייה, זו שמאפיינת את מי שעומד להחליף את היבשה היציבה בסיפון המתנדנד.
"המטרה שלי היא ליהנות בצבא"
"אני רוצה להגיע כמה שיותר גבוה, מכוון לסנפיר", מספר אלון זר, אחד מהמתגייסים. "אני מכוון לשירות טוב, סבבה, קליל. שבאמת תהיה אווירה של משפחה בחבר'ה". את החששות מהגיוס שהגיע הוא מבטל ואומר: "אין ממה לחשוש". עוז נועם חליף, מתגייס אחר באותו היום מודה: "אני רוצה ללכת לדבורים. המטרה שלי בצה"ל בכללי היא ליהנות, להכיר חברים ואנשים טובים, ולתת את החלק שלי".

חיל הים הוא עולם עם חוקים משלו. "זה חיל מיוחד, יש להם שפה משלהם", מסביר דני. "קילר, פלט - אתם יודעים מה זה? כשיש ים גבוה, יש אחד שהוא קילר, כזה שמחזיק מעמד בים, ואחד שהוא פלט - שרוע על הרצפה צמוד לדלי".
"תמיד רצינו חיל הים", מספר ג'קי גונגרדי, אבא של לה-ניר. "הבת שלי דחפה אותו לשם והיא עשתה את זה כמו שצריך". לה-ניר מצידה הוסיפה: "אני אהיה לוחמת ימית. היה גיבוש ועברתי אותו. אבא מאוד גאה".
"אני רואה את הדור הזה שמתגייס, הוא בא עם ערכיות מטורפת, אכפתיות ובעיקר ציונות", אומר ג'קי אביה של לה-ניר. על גיוס הנשים לתפקידי לוחמה בחיל הים אומר האב: "הבנות הוכיחו את עצמן הרבה יותר מהגברים לפעמים. זה משנה את כל האווירה בספינה".

"אתה היית בקפריסין עם אופנוע ים, והייתי מנהל ראשות הספנות, כעסתי עליך מאוד", מספר אריה רונה, סב של אחד המתגייסים לדני. "אבל אמרו לי שאין לי סמכות לתקוע אותך".
"אתה לקחת אותי לצלול בכידון?", מזכיר לו דני. "נכון, אני זוכר את הכתבה הזאת. הייתי מפקד הכידון אז לקחת לצלול פעם שם".

"אני אהיה סבתא גנרלית"
"למה חיל הים? זו שאלה פשוטה", אומרת אתי לוי, אם לארבעה בנים. "אני מתרגשת. הראשון שלי שהולך אחרי גיבוש וחזר עם מורעל הביתה. הוא יודע כמה זה חשוב במציאות שאנחנו חיים בה היום. שאלוהים ישמור לי עליו ועל כולם - באוויר, בים וביבשה".

"זה לא פשוט. הוא גדל אצלי בבית", מספרת תקווה עטר, סבתו של אחד המתגייסים, "פתאום הוא במדים. מהיום הוא יהיה במדים, זה מלחיץ ומרגש מאוד. הייתי רוצה לבוא אליו לספינה להיות איתו ולהכין לו שם אוכל. כמו שהיה פעם אימי הגנרלית עם גילה אלמגור - אני סבתא גנרלית".

