בתוך חטיבת "חשמונאים" - שמנסה לייצר לוחמים בלי לאבד את הישיבה

"אנחנו פועלים מתוך אהבת השם, תוך קרבה לקדוש ברוך הוא, מתוך אהבת עם ישראל ובחיבור מושלם לתורה", במילים הללו פתח מפקד הבסיס את יום החשיפה לחטיבת חשמונאים. זו לא הייתה פתיחה מקרית. במגרש האימונים הזה, המילים "יראת שמיים" מהדהדות עשרות פעמים ביום, לא פחות מהפקודות המבצעיות. כאן, בלב הצבא הכי מודרני במזרח התיכון, מנסים לבנות משהו שטרם נראה כמותו: צבא שהוא גם ישיבה, לוחם שהוא גם חסיד, ושירות צבאי שאינו נתפס כבדיעבד, אלא כ"חוסן יהודי".

כדי להביא לוחמים לחשמונאים, החטיבה מזמינה מלש"בים המוגדרים "חרדים באמת" להתרשם במו עיניהם. הם עומדים שם, צעירים במכנסיים כהים וחולצות לבנות, וצופים בלוחמים הוותיקים מציגים תרגיל לחימה. "עבודה יפה, עבודה יפה", צועק מפקד בשטח בזמן שהחיילים מתרגלים הסתערות. "עכשיו מפנים פצועים. זה אח שלנו, ואנחנו נעשה בשבילו הכל. ברור?". "ברור", הם עונים בקול ניחר. אבל רגע אחרי שהאבק שוקע, השיח חוזר אל הרוח. את המפקדים כאן מטרידה הרמה הרוחנית לא פחות מהדיוק בירי. אתמול נערך כאן תחקיר מיוחד של כל המפקדים – לא על מחדל מבצעי, אלא על "רמת יראת השמיים בבא"ח".

"מלחמה על כל בחור"

הדרך לחטיבה אינה סוגה בשושנים. אלחנן וסרמן, שהיה ראש מדור הגיוס בחשמונאים מיום הקמתה, יודע היטב מה עובר על צעיר חרדי שמחליט לעשות את הצעד הזה. "לחטיבה מגיעים אנשים מלב ליבה של האוכלוסייה החרדית", הוא מסביר. "בגלל איזושהי הרגשה שיכולה להיווצר, הרגשה של ניתוק מהקהילה, אנשים בוחרים לפעמים לא לעשות את זה. העבודה הקשה שלנו היא לגרום להם להבין שהם לא יוצרים ניתוק, אלא בונים לעצמם עתיד".

הלחץ החברתי הוא רק קצה הקרחון. וסרמן חושף את המערכה הסמויה שמתנהלת מאחורי הקלעים נגד המתגייסים. "ברגע שמישהו יצר קשר עם מיטב, גם 'הפלג הירושלמי' מכיר את הפרטים שלו. לפני כל גיוס, המגייסים שלנו קיבלו טלפונים, ביקורים והצעות מגוונות כדי שיוותרו על הגיוס. זה מצליח בהרבה מקרים".

לדבריו, המאבק על נפשו של המלש"ב כולל לעיתים הטבות כלכליות של ממש. "יש בחורים שעמדו להיות חיילים בודדים, וביום הגיוס הם מתחרטים. לא בגלל המצפון, אלא כי נתנו להם הצעה שירוויחו ממנה יותר: מימון לקורס פרמדיק מלא, רכב, רישיון. אומרים להם 'נביא לך כל מה שחסר לך בחיים, רק אל תתגייס'. זו מלחמה על כל בחור".

"יש פה הווי חרדי ישיבתי"

בין אלו שלא נכנעו לפיתוי נמצא מנדל. פגשנו אותו לראשונה לפני שנה וחצי, מהמתגייסים הראשונים של החטיבה. עם זקן ודיבור ביידיש, הוא נראה יותר כמי ששייך לבית המדרש מאשר למטווח. "אנחנו נהיה פורצי דרך, אנחנו הולכים לעשות משהו היסטורי", הוא אומר בביטחון. "חיילים יהודים, עם פראק וזקן, ששומרים על אורח החיים שלהם ומשתלבים". עבורו, השירות הוא סוג של "ניצחון". כשהוא רואה חסידים נוספים מגיעים ליום החשיפה, העיניים שלו נוצצות. "הייתי במחזור הראשון, אנחנו רואים שכל מחזור הולך וגדל - זה הניצחון".

"בבית אנחנו 18 אחים, אני היחיד שהתגייס", סיפר אהרן לוין, אחד מהמתגייסים החדשים לחטיבה. "בהתחלה כשהצעתי במשפחה שאתגייס - ממש התנגדו", הוא מודה, "אבל עם הזמן מקבלים את זה. בסוף, יש פה הווי חרדי. הכיף, האווירה. אתה מרגיש בישיבה. זה לא רק חרדי, זה חרדי ישיבתי".

המ"כ כמשגיח: אין לשון הרע בפקודה

מוישי, שבעבר היה בחור ישיבה שהתלבט ארוכות והתגייס למחזור הראשון, משמש היום כמפקד בחטיבה. האחריות שעל כתפיו אינה רק מקצועית. "צריך כל הזמן להוכיח", הוא אומר. "צריך רק לעלות ברוחניות. אנחנו חייבים תמיד להיות עם רגל על הגז".

הוא דוחה בתוקף את הטענה שצה"ל הוא "כור היתוך" שבו החרדיות נמסה. "אצלנו זה לא קורה. אנחנו לא נופלים מאף ישיבה טובה בארץ. המחלקה שלי יכולה, אחרי יום ארוך וקשה, להיכנס לבית המדרש ולעשות שיעור חומש יומי. כשאנחנו יוצאים עם חברים מהישיבה, אי אפשר להבדיל בין בחור ישיבה לבין חייל".

"כשאתה בקרבי, אתה עובר מחסום מנטלי ומבין שאתה יכול לעשות הכל - אנחנו מתרגמים את זה לרוחניות. גם כשאתה גמור ועייף, אתה יכול להתרכז בתפילה וללמוד"

אבל הסדר הצבאי החדש דורש גם כללי משמעת רוחניים. ב"חשמונאים", עבירת משמעת יכולה להיות גם חברתית-דתית. "אתה לא תרגיש בנוח לדבר עם חברים לשון הרע, יהיה לזה עונש", מסביר מוישי. כשנשאל אם מפקדים בצה"ל אמורים להפוך למשגיחי ישיבה, הוא עונה בנחרצות: "כל מפקד צריך להשגיח על החיילים שלו. פה הוא משגיח עליהם בעוד כמה דברים. זו חטיבה צבאית לוחמת שמקפידה על חיי החברה החרדית".

מסיימים מסכת תלמוד בבא"ח

סיפורם של שימי ויהודה מדגים את המנעד האנושי בחטיבה. שימי היה עריק שהחליט להסגיר את עצמו כדי להתגייס ל"חשמונאים". "המטרה שלנו היא לא 'נכנס חרדי יצא חרדי'", הוא אומר, "אלא 'נכנס חרדי ויצא עוד יותר ירא שמיים'. קל יותר לעמוד על הדברים האלה כאן. אני מרגיש שהתעליתי רוחנית מאוד".

יהודה, מצדו, עזב את הישיבה לפני כמה שנים ויצא לעבוד, אך דווקא הצבא החזיר אותו אל הגמרא. עד מסע הכומתה, הוא הספיק לסיים מסכת שלמה בתלמוד. "כשאתה בקרבי, אתה עובר מחסום מנטלי ומבין שאתה יכול לעשות הכל", הוא מסביר את הקשר בין המאמץ הפיזי לרוחני. "אנחנו מתרגמים את זה לרוחניות. גם כשאתה גמור ועייף, אתה יכול להתרכז בתפילה וללמוד".

"אצלנו אתה לא תרגיש בנוח לדבר עם חברים לשון הרע, יהיה לזה עונש - כאן משגיחים על ערכים נוספים"

אבל בבית, למרות ה"שטייגן" (ההתעלות) הרוחנית, הפצע עדיין פתוח. האמא מקבלת את יהודה בחיבוק גדול, אבל האבא, הרב אריאל, נשאר בעמדתו העקרונית. הוא מתנגד לגיוס כי "הרבנים מתנגדים". הוא לא הגיע לגיוס, לא למסע הכומתה ולא להשבעה.

"זה ממלא אותך גאווה שהוא יהיה קצין?", נשאל האב. "גאווה? לא", הוא משיב ביובש. "אני לא מתגאה בזה שהוא חייל. אני שמח שמה שהוא שם את הראש שלו, הוא מצליח". ועם זאת, גם האב המחמיר ביותר לא יכול להתעלם מהשינוי בבנו. "הוא יותר רציני בדת שלו", מודה הרב אריאל. "הוא לומד יותר טוב, הוא מקפיד ללכת לתפילות. הוא מצא את שיווי המשקל הזה בצבא. במקרה הוא התחזק שם".

המהפכה שמתחילה מהרחוב

חטיבת חשמונאים כבר הספיקה לפעול בכל החזיתות - עזה, לבנון, יהודה ושומרון וסוריה. למרות ההצלחות המבצעיות, המספרים עדיין קטנים. בכל גיוס מגיעים פחות ממאה לוחמים. כדי למשוך את הצעירים, מציעים להם במכינות מיוחדות "מעטפת מלאה", כולל לימודי הנדסאות אלקטרוניקה שמבטיחים עתיד תעסוקתי.

"אם הרב דב לנדו היה כותב מכתב שכל חרדי שלא לומד שיתגייס, היו מגיעים עוד הרבה", אומרים בחטיבה, "אבל זה היפותטי". הישועה, כך הם מאמינים, לא תבוא מההנהגה הפוליטית או הרבנית, אלא מתוך השטח. "אתם כבר רואים מהפכה", מסכם וסרמן. "רואים אותה בקטן, אבל זו ההתחלה. בחור חרדי שהחוויה שלו טובה, יביא את החברים שלו איתו וזו עובדה".

בינתיים, בין הנגמ"שים למטווחים, ממשיכים הלוחמים של "חשמונאים" לתרגל את מה שהם מכנים "כוננות למידה" - היכולת לפתוח גמרא בכל רגע פנוי, ולהוכיח לעצמם, למשפחותיהם ולחברה הישראלית כולה, שאפשר להחזיק ברובה בלי להניח את התורה.