הדוח שחזה את איום רחפני הנפץ של חיזבאללה: "מערך ההגנה עלול לקרוס"

הכטב"מים הקטנים ורחפני הנפץ הפכו בשנתיים האחרונות לאחד האיומים המשמעותיים ביותר על לוחמי צה"ל בדרום לבנון ועל העורף הישראלי. הם זולים, פשוטים יחסית לייצור, קשים לאיתור ופועלים בגובה נמוך – ולעיתים אף בלהקות ובאמצעות סיבים אופטיים שמקשים על שיבושם.

כעת מתפרסם ב-N12 דוח שחובר כבר בנובמבר 2024 על ידי צוות חשיבה במכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, בראשות ד"ר עוזי לנדאו, לשעבר יו"ר רפאל, והוצג בפני מערכת הביטחון. הדוח חזה את איום רחפני הסיב האופטי של חיזבאללה, שגבה מאז את חייהם של חיילי צה"ל בגבול הצפון. מחבריו מזהירים כי האיום הנוכחי הוא רק תחילתה של מהפכה רחבה יותר בעולם הכטב"מים והרחפנים, וכי ישראל חייבת להיערך כבר עכשיו לדור הבא של האיומים.

בדוח נכתב כי דרכי ההתמודדות הנוכחיות של מערכת הביטחון וצה"ל "אינן מספקות עוד ולא יוכלו לספק תשובות בעתיד" מול איום הכטב"מים ההמוני, הרב-זירתי והרב-שכבתי, וכי "ללא פתרונות משמעותיים מערך ההגנה הנוכחי של צה"ל עלול לקרוס".

המרוץ שמערכת הביטחון מתקשה להדביק

בריאיון ל-N12 מבהיר לנדאו, כיום עמית מחקר במכון, כי הבעיה לא הפתיעה אף אחד. "קודם כול, כבר הייתה קיימת בעיה במערך ההגנה הנוכחי", הוא אומר. "מה שהיה די ברור, זה שמה שמתקיים באוקראינה הוא כמו מעבדה במלחמה. אנחנו רחוקים מאוד מלהפנים את מה שמתרחש באוקראינה. לא סתם שלא למדנו – היה חוסר רצון ללמוד ממה שקורה שם".

על פי הערכות מערכת הביטחון, חיזבאללה מפעיל בדרום לבנון מערך של כ-100 מחבלים שזהו תחום התמחותם. לפי אותן הערכות, המערך הזה שילח עד כה כ-160 רחפנים לעבר כוחות צה"ל, וכ-90 מהם היו מחוברים בסיב פיזי למפעיל. שיטת הפעולה כוללת לעיתים רחפן תצפית שמאתר את הכוחות, העברת המידע למפקדים – ולאחר מכן שיגור רחפן נפץ לעבר המטרה.

"זה משחק אחר לגמרי", מסביר לנדאו. "שדה הקרב הולך ומתפתח לקרב חדש, שביחד עם ה-AI יהפוך להיות שדה קרב שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים היום. אנחנו רואים שם כלי נשק פשוטים, בכמויות גדולות מאוד, שמגיעים עד לרמה המיקרו-טקטית".

"כל מה שקורה באוקראינה מגיע למזרח התיכון"

אחת האזהרות המרכזיות בדוח נוגעת לזליגת טכנולוגיות משדה הקרב באוקראינה למזרח התיכון. מחברי הדוח קובעים כי סביר להניח שכל כטב"ם הרסני שנעשה בו שימוש באוקראינה ימצא את דרכו למזרח התיכון בתוך חודשים, וכי ללא פתרון משמעותי "כל מטרה סטטית תהפוך למטרה פגיעה". לדבריהם, "אי שיתוף פעולה עם האוקראינים הוא החמצה שתוצאותיה קשות".

לנדאו מסביר כי רחפני הסיב האופטי אינם סוף פסוק – אלא רק דוגמה למהירות שבה האיום משתנה. "זה לא רעיון חדש", הוא אומר. "כל דבר שקורה כרגע באוקראינה, זה רק עניין של זמן לא רב עד שיגיע למזרח התיכון. אתה רואה שזה בדיוק מה שקורה".

בדוח מסמנים כמה פערים מרכזיים: קושי בגילוי רחפנים קטנים שטסים בגובה נמוך ובתוואי שטח שמקשה על המכ"מים; קושי ביירוט נחילים ובטווחים קצרים; פער כלכלי עצום בין רחפן זול לבין מיירט יקר; והיעדר גוף מרכזי אחד שאחראי על כל תחום הכטב"מים – ממודיעין ולמידת לקחים ועד רכש, פיתוח והטמעה בצה"ל.

"יכולת הגילוי והיירוט של כטב"מים קטנים, במיוחד נחילים ובטווחים קצרים, מוגבלת מאוד", נכתב בדוח. עוד נכתב כי ללא שינויים מהותיים, קיבולת הייצור של התעשייה הישראלית אינה מספיקה למלחמה ממושכת מול כמויות גדולות של כטב"מים.

לצד האיום המוכר של רחפני ה-FPV, מחברי הדוח מזהירים גם מפני דור מתקדם יותר של כטב"מים משוטטים, ובראשם ה"לנסט" הרוסי. מדובר בכטב"ם מתאבד, העשוי בעיקר מפלסטיק ולכן קשה יחסית לגילוי, בעל טווח של כ-40 קילומטרים וראש קרב עוצמתי המבוסס על טיל הנ"ט "קורנט".

לפי הדוח, הכלי הוכיח את יעילותו במלחמה באוקראינה נגד כלי רכב ושריון, וקיים "סיכוי גדול שיופיע בזירתנו בקרוב", בידי חיזבאללה. מחברי הדוח מציינים כי רוסיה הקימה קווי ייצור רחבי היקף ל"לנסט", לאחר שבתחילת המלחמה רכשה כמויות גדולות של כטב"מים מאיראן כפתרון ביניים, ואילו אוקראינה הגיבה באמצעות פיתוח וייצור עצמי מהיר של אמצעי נגד ושל כטב"מים משלה.

"לא עוד מאותו דבר"

החוקרים קובעים כי ישראל אינה יכולה להסתפק עוד רק במערכות גדולות ומתקדמות כמו אלה שהתרגלה לפתח. "מלחמות העידן הנוכחי מחייבות שימוש במערכות נשק קטנות, פשוטות, בכמויות גדולות, שמותאמות במהירות לתנאי קרב משתנים ובעלות נמוכה", אומר לנדאו. "כאן, עם מערכות שהן כמו יתושים, אתה מסוגל לגרום פגיעות קשות גם למערכות נשק גדולות".

אחד הלקחים מאוקראינה הוא הצורך להגיב בקצב אחר לגמרי ולפנות לפתרונות מדף פשוטים, מהירים וזולים. "באוקראינה, כשמופיעה חסימה חדשה לרחפנים, בתוך שבועיים כבר מפתחים לה פתרון", הוא אומר. "אצלנו המערכת לא בנויה לקצב הזה. המשפטנים מתערבים בכל דבר, הבירוקרטיה כבדה, העלויות גבוהות מאוד ועד שמקצים כספים – האיום כבר משתנה".

לכן ממליצים החוקרים להקים באופן מיידי כוח משימה צבאי-אזרחי לתקופת חירום, שירכז את כלל הטיפול באיום: מודיעין, מבצעים, טכנולוגיה, תעשייה ורכש. בראש הכוח, לפי ההמלצה, יעמוד עוזר שר הביטחון להגנה מפני איום הכטב"מים, שידווח ישירות לשר הביטחון ולמנכ"ל משרד הביטחון ויקבל תקציב עצמאי, נפרד ובלתי תלוי בתקציב צה"ל ומשרד הביטחון, שיאפשר לו גמישות בפעולותיו.

לנדאו מדגיש כי המטרה היא לעקוף את צווארי הבקבוק. "הדגשנו את השילוב האזרחי", הוא אומר. "צריך גוף שלא יעבור דרך כל הבירוקרטיה הקיימת, ושיהיה לו תקציב עצמאי. הוא צריך לדעת לפנות לתעשייה האזרחית, לסטארט-אפים, ולמצוא פתרונות מהירים שאפשר לקנות, לבנות ולהכניס לשטח".

"מקבלי ההחלטות היו יכולים וצריכים לחזות"

פרופ' בועז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן ומייסד המכון למדיניות נגד טרור, אומר כי הדוח "מוכיח כי מקבלי ההחלטות הישראלים היו יכולים וצריכים לחזות את מהפכת הרחפנים התוקפים בזירת הלחימה הלבנונית מזה זמן רב, והיה עליהם להיערך לקראת האיום הזה במועד".

לדבריו, הדוח קרא כבר בנובמבר 2024 ללמוד מהניסיון באוקראינה, לאמץ שיטות פעולה שהוכחו שם, לרכוש ולהטמיע בצה"ל אמצעים רלוונטיים שפותחו שם ולהתאים לכך את התעשייה הישראלית. גנור מוסיף כי הדוח מציע "שינויים בדפוסי החשיבה, במבנה הארגוני ובהקצאת המשאבים", תוך הגדרת המצב כתקופת חירום. "הדוח מצטרף לדוח אחר של המכון למדיניות נגד טרור שנכתב כחצי שנה לפני טבח 7 באוקטובר 2023, והזהיר את מקבלי ההחלטות הישראלים מפני התפתחות מערכה רב-זירתית שעלולה להפתיע את ישראל והמליץ על צעדי היערכות והתמודדות עם סכנה זו".