המרוץ נגד השעון בלבנון - ו"נקודת האפס" בוושינגטון: תמונת מצב בחזית הצפונית
במערכת הביטחון פועלים להעצים את הפגיעה בחיזבאללה לפני עצירה אמריקנית אפשרית, תוך הבנה שהאחיזה בשטח תהיה מנוף הלחץ המרכזי • השאיפה בוושינגטון: הפגישה בין השגרירים נועדה לסמן את הממשלה בביירות ככתובת ולהחליש את כוחו של ארגון הטרור • כל הפרטים
מרוץ נגד השעון האמריקני: ישראל מתנהלת בשעות אלו תחת לוח זמנים צפוף במיוחד. בזמן שבוושינגטון מנסים לכונן הסכם בין ישראל ללבנון, בשטח פועל צה"ל כדי למקסם הישגים צבאיים לפני שהדרג המדיני יידרש לקבל החלטות על המשך הלחימה - כך פרסמנו אמש (שלישי) במהדורה המרכזית.
השאלה המרכזית שמרחפת מעל פעילות צה"ל כרגע היא מתי יחליטו האמריקנים להורות על עצירת האש. ההערכה היא כי ייתכן וישראל תידרש לעצור את פעילותה בשעות או ביממות הקרובות, ולכן הצבא מבצע כעת רצף פעולות אינטנסיביות במטרה להאדיר ולהעצים את הפגיעה בחיזבאללה ככל הניתן לפני נקודת העצירה.
בישראל מבינים כי גם אם הלחימה תיעצר בקרוב, היתרון האסטרטגי יישאר בידינו בזכות "מנוף האחיזה בשטח" - השליטה בדרום לבנון. צה"ל מחזיק כיום בתא שטח נרחב בתוך לבנון, שמהווה קלף מיקוח קריטי.המסר הישראלי הוא ברור – לא תהיה נסיגה מהשטח ותושבים לבנונים לא יורשו לחזור לכפרים בדרום המדינה, אלא בכפוף להסכם חתום ומוסדר שיבטיח את ביטחון הצפון.


השאיפה האמריקנית לבידוד חיזבאללה
במקביל ללחץ הצבאי, בוושינגטון מסכמים את הפגישה המשולשת בין שר החוץ האמריקני מרקו רוביו, שגריר ישראל יחיאל לייטר ושגרירת לבנון נאדא חמאד אל-מוואד. הפגישה הזו, שנמשכה שעות ארוכות, הוגדרה כ"נקודת האפס" – תחילתו של תהליך שמטרתו הסופית היא משא ומתן ישיר בין ישראל ללבנון על הסכם שלום.

האסטרטגיה מאחורי המהלך המדיני בוושינגטון מתמקדת בחיזוק הריבונות הלבנונית ובבידוד חיזבאללה, מתוך שאיפה של ארצות הברית וגורמים בלבנון להשתמש בתהליך כמשקל נגד לארגון הטרור. המטרה המרכזית היא להציג את ממשלת לבנון כגוף רלוונטי וריבוני שישראל מסוגלת לנהל מולו שיח ישיר. ברגע שממשלת לבנון נכנסת לתמונה ככתובת מדינית לגיטימית, הלגיטימציה של חיזבאללה כגורם הדומיננטי במדינה נחלשת.

אף שמדובר בתהליך ארוך טווח שלא צפוי להבשיל לכדי הסכם בשבועות הקרובים, המטרה המיידית היא לייצר הפרדה ברורה בין האינטרס של מדינת לבנון לבין האינטרסים של חיזבאללה ואיראן. המהלך נועד להבטיח כי הסדרי הביטחון העתידיים יתבססו על דיפלומטיה ישירה בין מדינות, ולא יהיו תוצאה של תכתיבים מצד ארגוני טרור.


