שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר: חמאס משקם את שלטונו, תושבים זועקים: "הכול בגלל היום הזה" | מצלמת חדשות 12 בעזה

שנתיים וחצי חלפו מאז מתקפת 7 באוקטובר, וברצועת עזה חמאס פועל לביסוס מחדש של אחיזתו האזרחית והצבאית. בעוד המזרח התיכון נמצא בעיצומה של מלחמה אזורית מול איראן שנמשכת כחודש וחצי, בתוך סמטאות הרצועה חמאס שולט בכמעט מחצית מהשטח ומשקם את משרדי הממשלה והעיריות.

לפי מקורות ביטחון בישראל, הזרוע הצבאית של חמאס, עז א-דין אל-קסאם, נמצאת בתהליכי שיקום ומונה כיום כ-27 אלף חמושים. הארגון ממשיך לגייס פעילים חדשים המשתכרים באלפי שקלים לחודש, ופועל לייצור אמצעי לחימה, מטענים ורקטות במחשכים וכל העת נמשכים המאמצים להבריח נשק ממצרים. ומה לגבי היעד של פירוק חמאס מנשקו? זה עדיין "חלום באספמיה" נכון לשלב זה.

שיקום המנגנון האזרחי

בכל יום שעובר חמאס מחזק את כוחו בשטח שתחת שליטתו, כמעט 50 אחוז משטח הרצועה. חמאס ממשיך לשלם מדי חודש משכורות ל-49 אלף פקידים המנהלים את חיי היומיום. משרדי הממשלה בתחומי הכלכלה, החינוך, הבריאות והרווחה שבו לפעול, לצד 13 עיריות מקומיות. מנגנוני ביטחון הפנים של חמאס מסתובבים חמושים ברחובות ומפעילים מערך של מעצרים ועינויים נגד תושבים, במיוחד נגד מי שנחשד בצילום חמושים או בסיוע לישראל.

בתוך הרצועה, המידע העולה מהשטח מצביע על משבר כלכלי חריף ועליית מחירים של מאות אחוזים. תושבים מדווחים כי ארגז עגבניות, שעלה לפני המלחמה חמישה שקלים, נמכר כעת ב-18 שקלים. תושבת הרצועה סיפרה כי קילו עוף עולה 30 שקלים, סכום שאינה מסוגלת לשלם עבור ילדיה. התושבים מאשימים את הסוחרים בנצלנות ובצבירת עושר על חשבון הציבור, וזועקים לפיקוח על השווקים.

"אנחנו מתים מהלכים"

הייאוש בקרב האוכלוסייה האזרחית גובר, כשלמעלה ממיליון בני אדם עדיין מוגדרים עקורים וחיים בערי אוהלים. "אנחנו לא חיים בעזה, אנחנו מתים מוות איטי, אנחנו מתים מהלכים", טוענים תושבים.

הביקורת נגד חמאס, עדיין נשמעת למרות החשש מהשלטון. "הכול בגלל 7 באוקטובר, שיימחה זכרו של היום הזה ושל כל מי שהביא עלינו את זה. הרסתם לנו את החיים", אמר תושב אחר.

מערכת החינוך הממוסדת נותרה סגורה, ובתי ספר מאולתרים נפתחו באוהלים כדי להעניק תמיכה רגשית לילדים. שיקום התשתיות והמבנים בעזה טרם החל, וציוד בניין כמו מלט וכלים כבדים אינו נכנס לרצועה.

בהיעדר מקורות פרנסה, רבים, בהם גם ילדים, עוסקים בפינוי הריסות ובאיסוף מתכות כמו אלומיניום ונחושת למכירה, תמורת שקלים בודדים ליום. תושבים רבים חיים באוהלים שנבנו בסמוך לגבעות אשפה, ומביעים תקווה להגר מהרצועה או לפתוח "דף חדש" בחייהם.