המלכוד האסטרטגי של חמאס, והמסמך שחושף מה קרה למחבלים האחרונים בבית חאנון

ברגע אחד משהו חשוד הופיע על המסך: התצפיתניות בעזה זיהו לפתע חמישה מחבלים יוצאים מבטן האדמה בלב בית חאנון, מנסים להתגנב לעבר מוצב צה"ל בצפון רצועת עזה. זו הייתה שעת אחר הצוהריים מאוחרת, מה שהקל על כוחות צה"ל לזהות, לפעול במהירות – ולחסל את כל החמישה. בשטח התגלה מסמך חשוב שכתבו – שחשף מה עבר עליהם ואיך פעלו.

ברשותם של המחבלים נתפס יומן מבצעי-אישי שכתבו: המסמך פירט מי היו אותם מחבלים ואיך שרדו עד לאותו רגע במשך שבעה חודשים במנהרות שעוד נותרו מתחת לחורבות בית חאנון. אלו היו מפקד פלוגת בית חאנון בחמאס וארבעת סייעניו, המחבלים האחרונים שנותרו בכל התוחמת הצפונית ברצועת עזה.

במשך חודשים הם ניזונו מתמרים וממעט האוכל שהצליחו ללקט, אגרו מים מיריעות ניילון שפרסו על הקרקע. הם היו רעבים, מותשים, כל חבריהם חוסלו – ואז הם החליטו לצאת מהמנהרה ולהתקדם לעבר כוחות צה"ל, במה שנראה כמו פיגוע הקרבה אחרון.

מבצע ההריסה המורכב מתקרב לסופו

התקרית עם המחבלים התרחשה בסוף חודש פברואר, אבל נבלעה ברעש המערכה באיראן. עוד קודם לכן ומאז, במשך חודשים ארוכים, מנהלים כוחות צה"ל בראשות מפקד החטיבה הצפונית בעזה אלוף-משנה עמרי משיח קרבות מאסף שכאלה נגד קיני טרור.

יחד עם חיסול אחרוני המחבלים של בית חאנון, השבוע יסמנו בפיקוד הדרום היסטוריה קטנה: שנתיים וחצי למלחמה, אוגדת עזה משלימה את הריסת בית חאנון מעל הקרקע ומתחת לפני הקרקע - והורסת את תוואי המנהרות האחרון. בכך מושלמת השמדת 14 הקילומטרים של המנהרות העמוקות והמסועפות שחפר חמאס באחד ממתחמי הלחימה הצפופים והמורכבים ביותר בעזה.

המרחב של בית חאנון חולק לפוליגונים באופן שיטתי ויסודי: צה"ל לא עזב אף אחד מהם עד שלא הגיע להשמדה מוחלטת של כל התת-קרקע ושל התוואי שמעל הקרקע. המבצע ההנדסי עם שני גדודי חיל ההנדסה נמשך כבר חודשים ארוכים. בקרוב, מסבירים בצה"ל, תושלם אותה פעילות גם בח'אן יונס וברפיח – ובכך תם פרק לחימה משמעותי אחד, ונפתח אחר.

דברים שרואים מעומק השטח בעזה

לאורך הקו הצהוב בעזה משלים עכשיו צה"ל הקמה של 41 מוצבים מצפון לדרום בתוך הרצועה. בינם ובין הגדר נחפרו תעלות נ"ט עמוקות: כוחות הנדסה קודחים עשרות ומאות קידוחים בניסיון לאתר את אחרונות המנהרות בתוך שטח הקו הצהוב שמחזיק צה"ל בעומק הרצועה. ראש הממשלה חשף שצה"ל מחזיק כעת ב-60% משטח הרצועה, ואוכלוסיית עזה מצטופפת עכשיו על היתרה.

בעוד השליח ניקולאי מלאדנוב, שמונה למנכ"ל מועצת השלום בעזה, הולך ומתייאש מחמאס – צה"ל משלים את היערכותו לאפשרות של הגברת הפעולה הצבאית נגד חמאס. אם לא יסכים ארגון הטרור להתפרק מנשקו בהסכם, יידרש הצבא לעשות זאת בכוחותיו, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. בפיקוד הדרום הוכנו ואושרו תוכניות מבצעיות, והכוחות לומדים אותן ומכינים כל העת את הקרקע לקראת האפשרות הזו.

חמאס, מבחינתו, רוצה למשוך זמן במשא ומתן. ארגון הטרור, כך מסבירים בצה"ל, נמצא במלכוד אסטרטגי: מצד אחד עמידה בהסכם משמעותה התפרקות מנשק, ומצד שני סירוב להסכם יגרור חזרה ללחימה – ויגרום גם הוא להתפרקות מנשק, כך או אחרת. לכן האסטרטגיה שחמאס בוחר בה היא למשוך זמן, גם כי הזמן פועל לטובתו (כך הוא מחזק את המשילות ובונה כוח) וגם כי בכיריו מקווים שבעתיד ישתנה המצב ויהיו בפניהם אפשרויות נוספות.

בצבא מודעים לכך שזה רק חלק מתוך מערכה רחבה יותר כרגע, ולכן ברור שיש שיקולי ביטחון נוספים. מפקד פיקוד הדרום האלוף יניב עשור מצהיר שוב ושוב שאסור להוריד את הרגל מהגז וכי יש להמשיך בתקיפות – כגון זו שבה חוסל בכיר חמאס עז א-דין אל-חדאד – ובמדיניות הברורה נגד התעצמות חמאס.

ה"בסיג'" של חמאס והנשק הפיראטי שמיוצר

בטווח הזמן הקצר – כלומר בחודשים הקרובים, לאחר שייסגרו זירות אחרות – צפוי המצב לתת לצה"ל הזדמנות טובה להעמיק את הפגיעה בחמאס, מכיוון שהוא נתון במקום צבאי מוחלש. נוסף על כך, המתווכות והאמריקנים מציגים קו נוקשה שדורש ממנו לעמוד בהסכם, ואיראן – שהיא המשענת האסטרטגית שלו – נחלשה גם היא.

באשר להתעצמות חמאס, אומנם היא מתרחשת בשטח, אך על הארגון מוטלות הגבלות גדולות מאוד. ראשית, הרצועה מכותרת וצה"ל שולט בכל שערי עזה ובכל מה שנכנס אליה. בפיקוד הדרום מניחים שיש הברחות של חומרים דו-שימושיים שלא בהכרח מתגלות, אך מדגישים כי חמאס לא יכול להבריח נשק תקני או אפילו M16 לרצועה.

מצבו של חמאס מבחינת אמצעי הלחימה הורע: גם במהלך התמרון וגם בשלב טיהור המרחב תפס צה"ל כלי נשק רבים – ובכך נוצר צוואר בקבוק, שמונע מארגון הטרור להשיג עוד אמצעי לחימה תקניים. עם זאת, בצבא כן מזהים ייצור עצמי של מטענים ו-RPG מנפלי חיל האוויר. כל סדנת נשק שמתגלה מותקפת בהקדם האפשרי, בניסיון למנוע את זליגת הנשק המחודש לשטח.

חמאס גם מוסיף להתאמן, אך לאחר שצה"ל תקף כמה אימונים מעשיים, בשטח מזהים שהארגון עבר לאימונים עיוניים בלבד – מה שמקשה עליו להתמקצע. עיקר ההתעצמות, כפי שמזהים בישראל, היא בפן המשילות, מול התושבים של הרצועה: תנועת חמאס משקיעה המון משאבים בפריסת עמדות ריבאט (הבסיג' של חמאס) ובמגע עם המקומיים.

תפיסת ההגנה הנוכחית והחשיבות שבקו הצהוב

צה"ל מקפיד על ישיבה על קו הרכס, השולט גם על יישובי מערב הנגב וגם על שאר הרצועה, ועומד על כך שכל אויב שינסה לעבור יפגוש קודם את כוחות הצבא. עד כה הוקמו 39 מוצבים בין הקו הצהוב לגדר, ועוד שניים בדרך – כולם מוצבים בנויים וסלולים, ולא מגננים במבנים כפי שהיו בעבר.

גם פרויקט "הרוס-גרוס", שבו כוחות הנדסיים משטחים את המבנים וההריסות כדי שלא לאפשר למחבלים מרחב להתחבא ולהסתתר בו, נמשך – והוא גם מאפשר לתצפית ולמכ"ם יכולות איסוף טובות יותר. מתחילת הפסקת האש מתנהל מאמץ של ממש לארגן את המרחב מחדש ולטהרו מתשתיות טרור וממחבלים.

פריסת המוצבים משמעותית גם בתור נקודת מוצא טובה להתקפה עתידית, בזכות השלב המתקדם של טיהור המרחב שאליו הגיעו הכוחות – השמדת תשתיות בעל-קרקע שמאפשרות התחבאות וקטיעת כל התוואים החוצים את הקו הצהוב ממערב למזרח. בשל כך, אם צה"ל יוצא להתקפה, פעולת המגננים האחוריים (לוגיסטיקה) תעבור למוצבים האלו בתוך הרצועה, וכך יוכלו הכוחות לפעול בצורה טובה ומהירה יותר ולהילחם רק מהקו הצהוב מערבה – שינוי מהותי במאזן הכוחות ובמיקומם מול האויב.

באשר למאמץ ההנדסי, מתנהל כאמור פרויקט קידוחים שיטתי: עד כה קדח צה"ל ביותר מ-2,500 מוקדים, המכונים "קדחים". בממוצע קדח אחד מכל עשרה פוגע במנהרה. הפרויקט מתקדם בצורה טובה מאוד, מסבירים בצה"ל, ומעריכים כי יותר מ-90% מהתת-קרקע בין הקו הצהוב לגדר הושמד. לאורך הקו הצהוב נבנית סוללת עפר, וגם תעלה שמונעת מרכבים את האפשרות לחצות את הקו ללא שימוש בכלי הנדסי.

החמושים שהותקפו, ההתרעות המודיעיניות ומצוקת המילואימניקים

מספר התקיפות מתחילת הפסקת האש, וביתר שאת בחודשיים האחרונים (מאז תחילת מבצע "שאגת הארי" באיראן, בסוף פברואר), מדגיש הלכה למעשה כי אין הגבלה על תקיפה של כל איום מיידי או מתהווה על הכוחות. מעבר לחיסולו של בכיר חמאס אל-חדאד, כל העת מתבצעות תקיפות לפי הצורך והמידע: כך למשל הותקפו טנדרים שנשאו חמושים עזתים, יצאו לפועל מבצעים נגד מחבלים בעקבות התרעה מודיעינית – והופצצו גם סדנאות ייצור ומחסני אמל"ח.

אחד המבחנים הגדולים של צה"ל בכלל, ושל פיקוד הדרום בפרט, הוא החזרת תחושת הביטחון לתושבי העוטף – לצד שיקום האמון בין צה"ל לאזרחים. לכן הוחלט לשנות את הטיפול והגישה לכיתות הכוננות: תהליך הצמצום הנוכחי שעליו דווח היה מלווה בשיח ובתיאום מראש, ולמרות הפרסומים האחרונים יש מאמץ לעבוד בשיתוף פעולה ושקיפות. במערכת הביטחון פועלים להשלמת הצבת כל רכיבי הביטחון, כגון מצלמות, אף על פי שנדרש לכך זמן בבירוקרטיה ובתקצוב. הנושא תלוי גם במשרד הביטחון ובקצב ייצור הרכיבים במפעלים.

מפגש בלב עזה באחד המוצבים עם חיילי מילואים מגדוד 179 של השריון חושף תמונה מורכבת. מצד אחד שיעורי ההתייצבות של הגדוד גבוהים: כ-90% שהגיעו וזהו להם כבר הסבב השישי בלחימה. ההבנה בגדוד היא כי מדובר במשימה לאומית וכל החיילים מבינים שאין ברירה. עם זאת, המג"ד מציין כי מילואימניקים רבים מאבדים את עבודתם וחווים משברים בבית – אך כגדוד וכחטיבה הם מנסים לתמוך באנשים כמה שאפשר, בין שביציאות מסודרות ובין שבעזרת חמ"לי עורף שהוקמו ותפקידם לעזור ולדאוג למשפחות המילואים ולסידורים האישיים שלהם בבית. לא פחות מ-23% מחיילי הגדוד איבדו את מקום עבודתם. זה נתון דרמטי ואפילו מבהיל: לא בטוח כלל שיוכלו גם בעתיד להתייצב בשיעורים גבוהים כל כך, אם יידרשו לסבבי מילואים רבים וצפופים כל כך.

"כל הזמן יש פה התקרבויות אויב"

לידם במוצב נערך מסדר מג"ד לכוח שזה הרגע נחת שוב בעזה, גדוד 101 של הצנחנים. הם סיימו רק באחרונה לחימה קשה ומורכבת בלבנון, כולל כיבוש בינת ג'ביל, ועכשיו הם שוב בחום ובחולות של עזה. הפעילות בלבנון הייתה מאתגרת ומשמעותית, מתארים הצנחנים ומדברים על המתח המבצעי שנדרש מהם להחזיק – המוכנות לתרחיש שבו לא יתממש תהליך ההתפרקות "מרצון" מהנשק.

גם אם אין הציבור בבית שומע על כל מקרה, הלוחמים מספרים כי "כל הזמן יש פה התקרבויות של האויב": המצב מקשה לעיתים לראות את התמונה הרחבה כי התקריות מתרחשות כמעט על בסיס שבועי. בצה"ל מסבירים כי העוצמה הצבאית המרוכזת במרחב האבטחה – מהגדר ועד הקו הצהוב – חסרת תקדים. במקביל ללחימה ולעבודה סביב הקו הצהוב מבצעים הלוחמים נוהלי קרב בשלל דרכים – וזו גם חלק מהסיבה שהביאו אותם לדרום, אחרי התקופה בלבנון.

היכולת לעבור להתקפה מרגע לרגע מהירה מאוד: כל הכלים מוכנים מבחינתם, אם יידרשו לעשות זאת בעזה. לחייל במוצב יש אתגר: גם אם לא רואים הרבה אויבים, למפקדים חשוב שיהיה דרוך תמיד. מי יודע מה עוד יתפתח כאן ומה עוד יצוץ, ומהיכן.

כל הפרטים והתמונות בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.