"בשביל הצבא אני סוג ב'": המילואימניקים שפיקדו בלבנון - ונשמטו מרשימת המענקים

אחרי מאות ימי לחימה מאז 7 באוקטובר, ועל רקע המלחמה בלבנון שהביאה שוב לגיוס מסיבי של מערך המילואים, מתגלה עוול בתגמול דווקא בדרג שמוביל בשטח. לוחמים רבים המבצעים תפקידי קצונה במילואים (מ"מים ומפק"צים) למרות שאינם קצינים – וזאת בשל צרכים מבצעיים דחופים ומחסור בכוח אדם – מוצאים עצמם "שקופים" בעיני המערכת ברגע שמגיע שלב התגמול הכספי.

מדובר ב"מענק מפקדים" בסך 5,000 ש"ח, שאינו משולם לאותם לוחמים רק מאחר שהם אינם מחזיקים בתקן קצונה רשמי ברישומי אגף כוח אדם. מבחינתם, לא מדובר רק בתגמול הכספי, אלא בראש ובראשונה בהכרה באחריות הכבדה שלקחו על עצמם לפי דרישת הצבא ובגלל המחסור בכוח אדם.

"הובלנו את הפלוגה, אבל בגלל הדרגה אנחנו לא קיימים"

הלוחם א', סמל במילואים, נכנס לנעלי מפקד הצוות שלו שנפצע קשה בתחילת המלחמה. הוא תפקד כמפק"ץ (מפקד צוות) במשך 5 סבבים, מעל 420 ימי מילואים, כולל בתמרון הקרקעי בלבנון. למרות שהוצע לו לצאת לקורס קצינים, הוא בחר להישאר עם הלוחמים בשטח כדי שלא להיעדר מהיחידה למשך כמעט שנה. בסוף, הוא נשאר ללא המענק. "יחד עם שאר הקצינים הובלנו את הפלוגה לאורך המלחמה", הוא מספר בשיחה עם N12. "מתסכל שהאנשים שביצעת ביחד איתם את התפקיד מקבלים עזרה כמו מענק, בעוד שאנחנו לא, רק בגלל הדרגה שלנו".

מעיוות דומה סובלים גם סגני מפקדי פלוגות (סמ"פים). בפלוגות רבות מוצבים שני סגנים כדי לאפשר סבבי יציאות וחלוקת עומס במלחמה כה ממושכת, אך צה"ל מכיר בתקן אחד בלבד לצורך קבלת המענק. הלוחם י' מתאר מקרה שבו סמ"פ א' לא יכול היה להגיע לסבב בשל נסיבות משפחתיות ורפואיות מורכבות: אשתו אושפזה לפני לידה, ולאחר מכן נדרש להישאר לצידה בשל פרוצדורות רפואיות שעבר התינוק.

במצב זה, סמ"פ ב' מילא את מקומו, ביצע תפקיד כפול ו"טחן" ימי מילואים עם מעט מאוד יציאות הביתה. כשחולקו המענקים, שניהם לא קיבלו דבר: הראשון כי לא צבר מספיק ימי שירות, והשני – כי הוא פשוט לא מופיע ברשימות כבעל התקן.

"מאכזב שאין הערכה מצד הצבא למי שנותן יותר"

הבסיס לעיוות הזה נעוץ בפער הבלתי נסבל שבין הגמישות הפיקודית שדרשה המלחמה הממושכת מהמג"דים בשטח, לבין הרשימות הקשיחות והנהלים היבשים של הצבא. על פי הקריטריונים המופיעים באתר המילואים של צה"ל, הזכאות למענק המפקדים מותנית באופן בלעדי ב"מינוי פיקודי לוחם תקני" ובביצוע הכשרה פיקודית תואמת (קורס קצינים וקורס מפקדי פלוגות). המדיניות קובעת מפורשות כי שירות בפועל בתפקיד פיקודי ללא הצבה תואמת ברשומות המחשב של אכ"א אינו מזכה במענק – גם אם המפקדים בשטח אישרו את ביצוע המשימה ואת נחיצותה המבצעית.

הלוחם ד', סמל שנכנס לנעלי מ"מ שקודם וביצע מעל 400 ימי מילואים, מתאר את תחושת העלבון: "המ"פ ביקש ממני לקחת את התפקיד כי זה מה שהפלוגה הייתה צריכה. נעלבתי כששמעתי שמפק"צים מקבלים מענק כאות הערכה, אבל אני לא. נתתי מעצמי ועשיתי מה שהפלוגה הייתה צריכה ממני, אבל בשביל הצבא אני מוגדר כסוג ב'?".

"לפני התמרון הראשון בלבנון, קיבלתי עליי לשרת כמפקד צוות, ואחריות גדולה הרבה יותר מבלי ציפייה לקבל תמורה", הוא מספר. "מאז שירַתּי מאות ימי מילואים, ואני מבצע תפקיד מלא כמפקד צוות לוחמים. מאכזב ומתסכל לראות שאין הערכה מצד הצבא כלפי לוחמים, סמלים, שמוכנים לתת מעצמם יותר לטובת המדינה".

הלוחמים שעמם שוחחנו מציעים פתרון פשוט: העברת סמכות חלוקת התקציב לידי מפקדי הגדודים (המג"דים). המג"ד, שמכיר מקרוב כל לוחם ומפקד בשטח ויודע מי הוביל את הכוחות תחת אש, יוכל לחלק את המענק בצורה צודקת בין אלו שביצעו את העבודה בפועל. לשיטתם, רק צעד כזה יחליף את ההחלטות השרירותיות של המערכות הממוחשבות – שרואות תקנים ודרגות אך נותרות עיוורות ללוחם שעומד מאחוריהן ולתפקיד שמילא בשדה הקרב.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "הזכאות למענק השנתי למפקדים נקבעת בהתאם להחלטת הממשלה ולמדיניות צה"ל, ועל פי קריטריונים סדורים, הכוללים בין היתר איוש ומינוי לתקן מזכה וכן ביצוע 60 ימי שירות מילואים פעיל בצו חירום. יודגש כי לא מדובר בשיקול מתוך חיסכון, אלא ביישום קריטריונים אחידים ושקופים המגדירים את האוכלוסייה הזכאית. לצד זאת, פניות ובקשות להחרגה עבור משרתי מילואים שאינם עומדים בתבחינים המוגדרים, נבחנו וממשיכות להיבחן באופן שוטף. צה"ל מוקיר ומעריך את תרומתם של משרתי המילואים, ובפרט את אלו המשרתים בשדה הקרב".