צבא ארה"ב הטיל מצור ימי על איראן, ובמסגרתו צפוי חיל הים לנקות את מצר הורמוז מהמוקשים שהטמינו האיראנים. בידי איראן אלפי מוקשים – חלקם פשוטים, חלקם מתוחכמים דיים כדי לזהות ספינות ממרחק. כך נראה הארסנל האיראני וכך מתכוונת ארה"ב להתמודד איתו: מכלי שיט בלתי מאוישים ועד אריות ים מצוידים בחיישנים

"זו סחטנות עולמית", קבע הנשיא והבהיר כי הצי האמריקני יתחיל באכיפה אגרסיבית של המעבר במצר. אומנם טראמפ הצהיר כי השמיד את הצי האיראני, אך המציאות במצר מורכבת יותר. ארה"ב הצליחה להשמיד חלקים גדולים מהצי הסדיר של איראן, אך בידיו סוגים רבים של מוקשים. אלה הכלים שנמצאים ברשות האיראנים - וכך ארה"ב יכולה להתמודד עם האיום

סוגי המוקשים שברשות איראן
הארסנל האיראני כולל אלפי מוקשים, לפי ההערכות בין 2,000 ל-6,000 דגמים פשוטים וגם בעלי טכנולוגיות מתקדמות:
- מוקשי מגע: מוקשים צפים או מעוגנים המופעלים במגע ישיר עם גוף כלי השיט. אלו מוקשים זולים ופשוטים לייצור, ובהם סדרת ה-Maham.
- מוקשי קרקעית: מוקשים המונחים על קרקעית הים ומופעלים ללא מגע, באמצעות חיישנים המזהים חתימה מגנטית, אקוסטית או שינויי לחץ מים שיוצרת ספינה חולפת. דוגמה בולטת היא ה-Maham-7, המיועד למים רדודים עד עומק של כ-100 מטרים.
- מוקשים מעוגנים חכמים: מוקשים המחוברים בכבל לקרקעית וצפים בעומק מוגדר מתחת לפני המים. ה-Maham-3, למשל, מצויד בחיישנים אקוסטיים ומגנטיים ומסוגל לזהות ספינות ממרחק.
- מוקשים נסחפים: מוקשים שמושלכים למים ונסחפים עם הזרם. הם נחשבים למסוכנים במיוחד כי מיקומם אינו קבוע והם מאיימים על כל כלי שיט באזור, גם אזרחיים.


השלבים והשיטות המרכזיות לפינוי מצר הורמוז ממיקוש ימי
איתור וזיהוי
ארה"ב משתמשת בחיישנים מתקדמים כדי למפות את קרקעית הים:
- סונארים ברזולוציה גבוהה: ספינות ייעודיות וכלי שיט בלתי מאוישים סורקים את הקרקעית כדי לזהות עצמים חריגים.
- כלי שיט בלתי מאוישים: מערכות כמו ה-Mk 18 Kingfish (מבוססת על ה-REMUS 600) פועלות באופן אוטונומי, סורקות שטחים נרחבים ומשדרות נתונים על מטרות חשודות.
- מסוקי MH-53E Sea Dragon: מסוקים כבדים הגוררים סונארים (כמו ה-AN/AQS-24) המיועדים לסריקה מהירה של נתיבי שיט.

נטרול והשמדה
ברגע שזוהה מוקש, יש להשמידו בלי לפגוע בכלי השיט הסורק:
- SeaFox: זהו כלי שיט בלתי מאויש "מתאבד" המופעל מרחוק. הוא מגיע עד למוקש, נצמד אליו ומפוצץ אותו באמצעות מטען ייעודי.
- יחידות סילוק פצצות: צוללנים מיומנים של הצי נשלחים לנטרל ידנית מוקשים במקומות רגישים או כשיש צורך בזיהוי ודאי שרובוטים מתקשים לבצע.
- מערכות לייזר: פיתוחים חדשים המותקנים על מסוקים מאפשרים לאתר ולהשמיד מוקשים צפים, או כאלה שנמצאים קרוב לפני השטח באמצעות קרני לייזר או ירי מדויק.

ניקוי שטחים נרחבים
בניגוד ל"ציד" מוקשים ספציפיים, כאן המטרה היא להפעיל את המוקשים באופן יזום:
- מערכות השפעה: גרירת ציוד שמַדמה חתימה מגנטית או אקוסטית של ספינה גדולה כמו נושאת מטוסים, הגורמת למוקשים "חכמים" להתפוצץ במרחק בטוח מהכוח הסורק.
- יונקים ימיים: לצי האמריקני יש יחידה של דולפינים ואריות ים מאולפים המצוידים בחיישנים. הם מסוגלים לאתר מוקשים המוטמנים בחול או קשורים בקרקעית בצורה שסונארים מתקשים לזהות.

המכשולים המרכזיים במצר הורמוז
פינוי המוקשים אינו פעולה טכנית בלבד, והוא נתקל בקשיים לא מבוטלים:
- האיום באש: מצר הורמוז צרים מאוד. כוחות ה-MCM של ארה"ב יצטרכו לפעול בצל איום מתמיד של טילי חוף–ים איראניים וסירות מהירות. לכן יתבצע הניקוי רק לאחר השגת עליונות אווירית וימית מוחלטת באזור.

- תנאי השטח: זרמים חזקים, מים עכורים וקרקעית סלעית מקשים על הסונארים ועל עבודת הצוללנים.
- לוחמת שחיקה: איראן עלולה להמשיך להטיל מוקשים חדשים בזמן שארה"ב מנקה את הישנים, מה שהופך את המבצע למאבק מתמשך.
הכוח המבצעי של ארה"ב
ארה"ב מחזיקה בבסיס קבוע בבחרין ספינות ייעודיות ללוחמה במוקשים מהדגם Avenger-class, לצד צי של כלי שיט בלתי מאוישים שגדל בהתמדה. אמריקה מסתמכת על שיתוף פעולה עם הצי המלכותי הבריטי ועם ציי מדינות המפרץ, המחזיקים ביכולות דומות.
