"בנושא הגרעין כמעט ולא נגענו": תמיר הימן בריאיון ראשון אחרי שהשתחרר מהתפקיד הבכיר במילואים באמ"ן

אחרי תקופה ארוכה של שירות מילואים כבכיר באמ"ן במהלך מבצע "שאגת הארי", ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) האלוף במיל' תמיר הימן חוזר לאולפן חדשות 12 ומדבר על עתיד המערכה עם איראן. בריאיון מקיף ראשון עם יונית לוי, מנתח היימן את תמונת המצב הצבאית והכלכלית - וצולל לנושא הגדול ביותר שעל הפרק: איום הגרעין.

כמעט ארבעה שבועות עברו מאז הסכם הפסקת האש שעליו הכריז טראמפ, ונראה שיש 2 אופציות על השולחן: חזרה ללחימה או חתימה על הסכם בתום משא ומתן. לאן אתה חושב שזה הולך?

תמיד קיימת האפשרות לא לעשות כלום, להשאיר מצור ולא ללכת לניסיון להסכם או לתקיפה. הבעיה עם האפשרות הזאת היא שבטווח הקצר היא נראית קוסמת מאוד, אך מדובר בהימור מוחלט על נפילת המשטר כתוצאה מהמצור. אין לזה תקדים היסטורי, ואם יש - אז הוא שולי לחלוטין.

אם המשטר הזה לא נופל, אז אם יש משהו שלמדנו מפרק הזמן שבין מלחמת "12 ימים" ל"שאגת הארי" - זה שהאיראנים מתקדמים בכל הכוח בכל התחומים. ואם המשטר הזה לא ייפול, אנחנו נצטרך לחזור ולתקוף כל פעם ופעם, לא בטוח שיהיה לנו את הגיבוי האמריקני, בטח אחרי עידן טראמפ.

אני מסתכלת על התדרוך של רה"מ לעיתונאים, והוא מגדיר 3 מטרות: הפלת המשטר, הסרת איום הגרעין והסרת איום הטילים. מה מכל זה השגנו?

אנחנו עדיין לא בסיכום המלחמה. המלחמה הזו לא הסתיימה עדיין, אנחנו נמצאים בתקופת ביניים. כמו שבדיוק אמרת, מצור שתכליתו לדחוף לחידוש הלחימה או להסכם בתנאים שארה"ב מוכנה להם. לגבי הפלת המשטר - חשוב לומר: לא הייתה מטרת מלחמה שקרויה הפלת משטר בפני הכוח הצבאי. לא האמריקני ולא הישראלי. הפלת המשטר הייתה שאיפה, חזון. נכון, חלק מהאנשים נדבקו בחזון הזה, אבל ברור לכל מי שעוסק במקצוע הצבאי שבאמצעות מערכה באש בלבד אי אפשר להשיג את היעד הזה, ולכן זה לא היה שם.

באשר לשאר ההישגים, לפני שניגע אולי בחצי הכוס הריקה - נאמר דבר אחד ברור: איראן חלשה יותר מכפי שהתחילה את המלחמה הזאת, בעיקר בתחום הצבאי. שחיקה של יכולות צבאיות של משמרות המהפכה גם בחיל האוויר וגם בחיל הים. בתחום הכלכלי, עוגני הכלכלה נשחקו מאוד - התעשייה הפטרוכימית, תעשיות הפלדה, המצור הכבד. וגם דיפלומטית, היא כבר די "בעיה של המפרץ". אבל ביחס לדברים שאת אמרת, נכון - המשטר שרד, ובעיני המשטר עצמו הוא חזק יותר כיוון שהוא חווה את הדבר החמור ביותר - ושרד אותו.

אחרי מלחמת "12 ימים" דיברנו על זמן הפריצה לגרעין, שהיה מאוד קצר - ועל כך שהרחקנו משבועות בודדים לטווח של כמה חודשים. איפה אנחנו נמצאים היום?

זמן הפריצה לגרעין זה הדבר הכי חשוב. נזכיר, זמן הפריצה הוא כמה זמן לוקח מרגע שמקבלים החלטה עד הרגע שמגיעים למספיק חומר בקיע לפצצה. ב"12 הימים" היינו שבועיים לפני זמן פריצה. שבועיים. דחינו את זה בצורה משמעותית ב"12 הימים", האיראנים צמצמו את זה יכולת החזרה שלהם לשבועות בודדים.

זו בעיה מהותית, שכן בנושא הגרעין כמעט ולא נגענו. ואין שינוי של ממש בנושא הגרעין ביחס לנקודת הפתיחה. ולכן ללא משהו משמעותי בנושא הגרעין, אם בנושא הסכם או אם בנושא תקיפה, אנחנו במצב שהוא דומה למצב שבו פתחנו את הלחימה.

"בנושא הגרעין כמעט ולא נגענו", אתה אומר - ואלה דברים חשובים ומטרידים. היו 40 ימים. זה לא מעט זמן. מה קרה שלא נגענו בעניין הגרעין?

נעשו המון דברים טובים. המון דברים טובים שקשורים לערעור יסודות המשטר, לכלכלה, לחיל האוויר וחיל הים של משמרות המהפכה, וסיכולים מאוד מאוד חשובים שבוצעו. אבל זאת הייתה מערכה שבפעם הראשונה ישראל נלחמת בקואליציה, לא בשיתוף פעולה. עם גורם, עם צבא אחר שמוביל את המערכה. עם כל היתרונות של הדבר הזה, יש בכך מגבלות וריסונים, וברוב המגבלות והריסונים האלה אתה לא שואף עד הקצה.

כשאתה אומר "לא נגענו כמעט בעניין הגרעין", זה מתמקד במאגר אורניום? או שיש עוד דברים?

זמן פריצה הוא לא רק כמה קילוגרם של אורניום מועשר יש. זמן פריצה זה כמה אתרים יש, תת-קרקעיים, כמה צנטריפוגות מתקדמות יש, כמה חומר גרעיני מועשר יש - לא רק ב-60 אחוז, גם ב-20 אחוז וגם ב-7 אחוזים. וכדי להעריך את זמן הפריצה חייבים לטפל בכל שרשרת הערך: בתת-קרקע, ובצנטריפוגות המתקדמות, ובחומר המועשר. ובדבר הזה, עד רגע זה, אנחנו לא בסיום המערכה, ויכול להיות שטראמפ יצליח להביא את זה או בהסכם מצוין או בתקיפה, זה לא נעשה.

הדבר היחיד שצריך לשאול זה מה השגנו בהארכת זמן הפריצה. ככל שזמן הפריצה רחב יותר, יכולת ההתערבות שלנו בשיבוש גדולה יותר. ולכן זה לא רק ה-440 קילוגרם של אורניום מועשר, זה עוד הרבה הרבה רכיבים.

ואם הנשיא טראמפ מחליט עכשיו שנמאס לו - מה המשמעות מבחינתה של ישראל?

שהמאזן הכללי של המלחמה הזאת - נוטה לשלילי על פני החיובי. משום שאם זאת מערכה להסרת איומים, האיום הכי חשוב הוא איום הגרעין. ואם איום הגרעין לא מטופל, אז נשאלת השאלה - מה עשינו בכל האירוע הזה? עשינו הרבה דברים טובים, אבל את גולת הכותרת, שהיא הדבר המשמעותי בשחיקת האיומים הקיומיים על מדינת ישראל, לא פעלנו בצורה יסודית.