הארמדה של ארה"ב: שדה התעופה הצף והטילים המדויקים המכוונים לאיראן

נושאת מטוסים בלב הים הערבי, משחתות עמוסות טילי "טומהוק", צוללות שפועלות מתחת לפני המים ומערכות הגנה אווירית שנפרסות ביבשה – בשבועות האחרונים שלח הפנטגון שורה של נכסים צבאיים אמריקניים למזרח התיכון, בהם גם קבוצת תקיפה של נושאת מטוסים ואלפי חיילים, על רקע איתותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי האפשרות לתקיפה באיראן נותרת על השולחן. מה כוללת "הארמדה היפהפייה", בלשונו של הנשיא האמריקני, ומה ההבדל בין מכונות המלחמה האמריקניות שפועלות כעת באזור? N12 עושים סדר.

פריסת הכוחות של ארה"ב באזור

• נושאת המטוסים USS Abraham Lincoln (CVN-72) - בסיס אווירי צף בלב הים. משמשת להקרנת עוצמה, הרתעה ויכולת תקיפה אסטרטגית באמצעות עשרות מטוסי קרב, לוחמה אלקטרונית, התרעה מוקדמת ומסוקי סיור וחילוץ.
• משחתותUSS Spruance, USS Michael Murphy, USS Frank E. Petersen Jr., USS Delbert D. Black - הכלים הרב-תכליתיים של הצי. משלבות הגנה מפני טילים, כטב"מים ומטוסים באמצעות מערכת Aegis, לצד עשרות טילי שיוט "טומהוק" המסוגלים לפגוע במטרות עמוק בתוך איראן.
• צוללות תקיפה - פועלות מתחת לפני המים לאיסוף מודיעין ולתקיפה חשאית. מסוגלות לשהות חודשים בים, לשגר טילי טומהוק בהפתעה ולעקוב אחר תנועות הצי האיראני מבלי להתגלות.
• שלוש ספינות חוף (LCS) בנמל בחריין – מיועדות לסיור, הגנה על נתיבי שיט ולוחמה במים רדודים, בעיקר מול איומים של סירות מהירות, מוקשים וכטב"מים תוקפים מהים.

נושאת המטוסים: שדה התעופה הצף

• במרכז הכוח הימי ניצבת נושאת המטוסים USS Abraham Lincoln, מסדרת נימיץ ומונעת באנרגיה גרעינית. הלינקולן הגיעה לים הערבי לאחר שעזבה את ים סין הדרומי, ומביאה איתה כ-5,700 אנשי צוות וכנף אוויר מלאה. את נושאת המטוסים מלוות שלוש משחתות – ולקבוצת התקיפה כולה עומד כוח אש של עשרות מטוסי קרב ומאות טילי שיוט.
• "כל נושאת מטוסים כזאת היא למעשה שדה תעופה צף, כוח אימתני רציני מאוד", מתאר מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (במיל') אליעזר (צ'ייני) מרום. "יש עליה כ-75 מטוסי תקיפה מדגם F-35 בגרסה הימית ו-F/A-18 'סופר הורנט', מטוסי לוחמה אלקטרונית EA-18 'גרולר', מטוסי התרעה מוקדמת, ומסוקי סיור וחילוץ. אם האמריקנים יחליטו להפעיל את הלינקולן, אני חושב שבהחלט יש לאיראנים ממה לחשוש".
• בניגוד לתקיפות מבסיסים יבשתיים, שתלויות בתיאום ובהסכמות עם המדינות המארחות, נושאת המטוסים מאפשרת לארה"ב להפעיל כוח אווירי מלא באופן עצמאי מכל נקודה בים – ולהציב איום ישיר ומתמשך על תשתיות ומתקנים אסטרטגיים, גם בעומק איראן.
• "המדינות שבהן יש לאמריקנים בסיסים, כמו קטאר וערב הסעודית, לא רוצות שיתקפו את איראן משטחיהן", מסביר מרום. "הן לא רוצות להיות מעורבות ישירות. לכן האמריקנים מביאים את הכוחות שלהם מבחוץ – מהים ומהאוויר".

המשחתות: האוניות שתוקפות ומיירטות

• על נושאת המטוסים מגינה קבוצת תקיפה של משחתות מסדרת "ארלי ברק" – הכלים הוורסטיליים ביותר בצי האמריקני. למעשה, מדובר באוניית מלחמה בינונית בגודלה שהיא קודם כל מערכת מכ"ם צפה שעליה הולבשו טילים.
• המשחתת משלבת יכולות התקפיות והגנתיות על פלטפורמה אחת: היא מצוידת בטילי שיוט "טומהוק" לתקיפת מטרות בטווח של עד 1,600 ק"מ, ובמערכת ההגנה האווירית "איג'יס" (Aegis). מערכת זו, הכוללת מכ"ם עוצמתי וטילי יירוט מתקדמים כמו ה-SM-3, מאפשרת לה להתמודד עם טילים בליסטיים, טילי שיוט, כטב"מים ומטוסי אויב. נוסף על הגנת הצי, משחתות אלו נועדו לתגבר את סוללות ה-THAAD והפטריוט האמריקניות ליירוט ארוך טווח של טילים.
• חלק מהמשחתות פועלות בים סוף ובמפרץ הפרסי תחת הצי החמישי, ואחרות בים התיכון. אחת מהן, משחתת הטילים "דלברט בלאק", נשלחה מאגן הים התיכון ומשייטת כעת במפרץ אילת. "קבוצת התקיפה הזו מביאה איתה כוח אש עצום שיכול להתערב אם יידרש, בכל אזור בעולם", מבהיר מרום.

הצוללת: הזרוע הארוכה והחשאית של הצי

• קבוצות התקיפה של הצי האמריקני פועלות בדרך כלל עם צוללת תקיפה שיכולה גם לשגר טילי שיוט מסוג טומהוק - אך בניגוד לשאר הכלים בפריסה, נוכחות הצוללות כמעט ואינה נחשפת, ושמותיהן ומיקומיהן נותרים בדרך כלל חסויים.
• הצוללות מסוגלות לשהות חודשים מתחת למים, לאסוף מודיעין, לעקוב אחרי תנועות הצי האיראני, לשגר טילים בהפתעה ולתמוך בכוחות מיוחדים בחשאיות מוחלטת. "חלק מהצוללות הגרעיניות הוותיקות מסדרת אוהיו הוסבו כך שהן נושאות כמויות גדולות של טילי טומהוק", מסביר מרום. "זה נותן לאמריקנים יכולות תקיפה חסרות תקדים עבור משימות ומבצעים מיוחדים".

מטוסי קרב ותדלוק: מערך התקיפה האסטרטגי

• לצד הכוח הימי, ארה"ב עיבתה את הנוכחות האווירית בבסיסים יבשתיים, ובראשם אל-עודייד בקטאר – מפקדת השדה של פיקוד המרכז (CENTCOM). טייסת של מטוסי קרב מסוג F-15E, המסוגלים לשאת מגוון רחב של פצצות מונחות וטילי אוויר-קרקע, נפרסה לאחרונה באזור, לצד טייסות F-35A, F-16 ו-A-10, מטוסי סיור ימי P-8A פוסיידון וכטב"מים MQ-9 ריפר.
• בנוסף, זוהו באזור מטוסי תדלוק מדגמי KC-135 ו-KC-46A המאפשרים גיחות למרחקים ארוכים ולפרקי זמן ממושכים.

טילי ה"טומהוק": אגרוף המחץ מהים

• טיל השיוטBGM-109 , הידוע בשמו "טומהוק", הוא הנשק המרכזי של המשחתות והצוללות. הטיל משוגר אנכית, טס בגובה נמוך מאוד מתחת למכ"ם, מנווט באמצעות GPS ומיפוי שטח, ומגיע לדיוק של מטרים בודדים.
• הוא מחזיק בטווח של כ-1,600 עד 2,500 ק"מ – מה שמאפשר לפגוע במטרות בלב איראן משיגור בים הערבי. גרסאות מתקדמות (Block V) מסוגלות לשנות מטרה תוך כדי טיסה ואף לפגוע בספינות נעות. בתרחיש של תקיפה, ביכולתו להשמיד מערכות הגנה אווירית, מכ"מים ומפקדות כדי "לפתוח את השמיים" עבור מטוסי הקרב.

THAAD ופטריוט: חומת המגן היבשתית

• במקביל לפריסה הימית, האמריקנים עיבו את מערך ההגנה היבשתי שלהם ליירוט לטילים בליסטיים, כולל סוללותTHAAD נוספות ומערכות טילי פטריוט שנצפו בבסיס אל-עודייד שבקטאר. מערכות אלה נחשבות קריטיות להתמודדות עם מתקפות טילים כתגובה אפשרית, אם איראן תבחר לכוון את האש לעבר נכסים צבאיים אמריקניים או בעלי ברית של ארה"ב באזור.
• "הפריסה הזאת היא פריסה שמוכוונת קודם כול להתקפה", מדגיש מרום, "אבל במקביל יש מעטפת הגנה מאוד רחבה". לדבריו, "כוח כזה הוא כוח משמעותי מאוד ואני חושב שגם מרתיע מאוד, והאיראנים יודעים היטב מה הכוח הזה מסוגל לעשות".