זעם ביישובים צמודי הגדר בקו התפר: כיתות הכוננות מפסיקות את ימי המילואים

כיתות הכוננות בחלק מהיישובים הצמודים לגדר המערכת יפסיקו החל מ-1 בפברואר את ימי המילואים שניתנו להן מאז פרוץ המלחמה. מדובר בצעד שמגיע לאחר חודשים של התרעות מצד הרשויות המקומיות, הטוענות למחסור חמור בתקציבים, בציוד ובאמצעים מבצעיים, ולתחושה הולכת וגוברת של הפקרה ביטחונית.

ביישובים מדגישים כי מאז 7 באוקטובר נשענה שגרת הביטחון כמעט לחלוטין על כיתות הכוננות. מתנדבים שחלקם גויסו למילואים, יצאו לסיורים, אבטחו נקודות רגישות ושימשו כוח תגובה ראשון. כעת, כשהמילואים מסתיימים וללא מתווה חלופי מצד המדינה, ראשי הרשויות מזהירים מפגיעה ביכולת לתת מענה מהיר במקרה של חדירה או אירוע חירום.

"אם אנחנו לא נשמור, אף אחד לא ישמור"

עמרי, תושב קיבוץ מגל, מתאר תחושת חזרה לאחור: "כאשר מסתכלים בתצלום אווירי אנחנו גדר לחומה. החומה במרחק 70 מטר. טולכרם במרחק 10 קילומטר בקו אווירי ואנחנו מושפעים גם מג’נין".

לדבריו, עד כה נשען הביטחון במידה רבה על אנשי מילואים שפעלו במסגרת כיתת הכוננות: "כיתת הכוננות הייתה מגוייסת וביצעה סיורים ואבטחה שוטפת. קיבלנו עדכון שבסוף ינואר מפסיקים את שירות המילואים וחוזרים להסתמך רק על רבש"ץ וכיתת כוננות במתכונת חירום ולא בשגרה. חס וחלילה אם יהיה אירוע מתפרץ. התחושה לא נעימה, זה מרגיש חזרה לימים שלפני 7 באוקטובר. אם אנחנו לא על המשמר אף אחד לא ישמור עלינו".

במקביל לצמצום הכוחות, לדברי עמרי גם הציוד שהובטח לכיתות כוננות טרם הגיע. "רוב הציוד נקנה מתרומות וגם את הנשקים החדשים שהובטחו עדיין לא קיבלנו. כל זה ביחד יוצר תחושת חוסר ביטחון ברורה".

אליאב נהרי, קב"ט המועצה האזורית מגידו, אמר: "התקשרו אליי מהחטיבה והודיעו שהם נאלצים להוריד את לוחמי הגמ"ר ואת מערך כיתות הכוננות ביישובי קו התפר, למרות שהם מכירים בצורך, ובמיוחד בתקופה של פעילות מוגברת ביהודה ושומרון. ההסבר הוא שאין יותר צווי 8".

לדבריו, ביישובים התחושה קשה: "התושבים מרגישים שהפקירו אותם שוב ושזו החלטה חד צדדית. אלה יישובים שנמצאים תחת אחריות הצבא ומשרד הביטחון, והם הוגדרו על פי חוק כיישובי קו תפר בגלל הקרבה והאיומים. אף אחד לא אמר לנו שהאיומים הוסרו, כי האיומים לא הוסרו".

נהרי מתאר כיצד כיתות הכוננות החזיקו בפועל את שגרת הביטחון: "כיתות הכוננות ביצעו סיורים סביב היישוב, שמרו על השער ונתנו נוכחות בשטח. עדיין יש חדירות של שוהים בלתי חוקיים, אנחנו רואים אותם נכנסים וקופצים, ועדיין יש איומים".

לטענתו, מדובר בהחלטה שנובעת משיקולים תקציביים ולא משינוי במצב בשטח: "הכול נהיה עניין של תקציב והעדפות אחרות. תושבים מתקשרים אליי והנהלות היישובים שואלים מה זה הדבר הזה. אי אפשר ככה. חייבים ביטחון לתושבים. זה לא שווה פציעה של מישהו רק כי התקציבים הופנו לכיוון אחר. אצלי במועצה כבר כיתת הכוננות הופסקה היום כי הם צריכים לנצל ימי חופש".

הוא הוסיף: "זה כוח שבסוף נתן תגובה גם באירועים מחוץ ליישוב. לצומת מגידו, לבתי כלא, למוקדים נוספים. זה לא היה רק כוח ליישוב. זה כוח שהיה זמין לטובת המדינה".

הרקע: תקציבים שלא הגיעו ועתירה לבג"ץ

כבר בדצמבר 2023 אישרה הממשלה העברת תקציבי חירום לרשויות קו התפר לתגבור מרכיבי ביטחון. לטענת הרשויות, הכספים לא הועברו במלואם והן נאלצות לממן מכיסן תגבור כוח אדם, ציוד, חמ"לים ואמצעי התראה. מדובר בהוצאה שמכבידה על התקציבים ועלולה לפגוע בשירותים נוספים לתושבים.

אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה, התריע כי הפער בין ההבטחות למציאות בשטח מסכן את התושבים: "לא ברור לנו איך בתקופה כזאת, כשהטרור מתחיל לזלוג מהדרום לכיוון יהודה ושומרון, דווקא כאן מקצצים. הובטחו ליישובי קו התפר 200 מיליון שקלים, זה ירד ל100 מיליון ובסוף התייצב על 50 מיליון בלבד".

לדבריו, הדיון בבג"ץ התקיים לפני כמה חודשים ובית המשפט הוציא לדבריו "כרטיס צהוב" למשרד הביטחון ושאל מדוע הובטח תקצוב והוא לא מועבר. בעקבות הדיון הופצה חוברת שמפרטת מה אמורים להעביר משרד הביטחון, משרד הפנים ופיקוד העורף לכל רשות ולכל יישוב, כולל מרכיבי ביטחון, אמצעי התראה ויכולות נוספות כמו רחפנים.

לדבריו, בפועל התקציב לא הגיע: "המועצה האזורית מנשה, שאמורה לקבל תשעה מיליון שקלים לארבעת היישובים הצמודים לגדר, קיבלה בפועל מיליון וחצי בלבד ורק ממשרד הפנים. משרד הביטחון ופיקוד העורף, שאמורים להעביר את עיקר הכסף, לא העבירו. והסיכון הולך וגדל".

מה הלאה?

ביישובים מדגישים כי הפסקת ימי המילואים בכיתות הכוננות אינה איום אלא קריאת מצוקה. לדבריהם הם מעריכים את אנשי החטיבות המרחביות ואת הכוחות בשטח וסומכים עליהם, אך מבקשים פתרון מסודר שיבטיח רצף של ביטחון לתושבים. עד שזה יקרה הם אומרים אי הוודאות נמשכת והשעון מבחינתם מתקתק.