הישרדות שלטונית: מאחורי ההצהרה של חמאס על גואילי - והאינטרסים שמאחוריה

ההודעה של חמאס על רן גואילי אמש (ראשון) לא הגיעה בחלל ריק, אלא בעיתוי מדויק, נוסחה בקפידה וכוונה למטרה ברורה: להניע לקראת מעבר לשלב ב'. מאחורי הטענה להעברת מידע על מיקום גופת החלל החטוף האחרון ברצועה, עומד מהלך רחב יותר שבו ארגון הטרור מנסה להפוך את סוגיית החטופים למנוף מדיני, לשקם לעצמו לגיטימציה ולכפות תנאים שיבטיחו את הישרדותו השלטונית ביום שאחרי המלחמה.

בניגוד לטענות של חמאס, שנועדו לקדם את האינטרסים שלהם - בצה"ל הבהירו כי המידע המודיעני לא הגיע מארגון הטרור. צה"ל העביר אותו למתווכות - וחמאס נאלץ להודות ולהוציא הצהרה כדי שלא ייתפס כמי שאינו משתף פעולה.

האינטרסים של חמאס מאחורי ההודעה

• דחיפה לשלב ב’ בלי פירוז: שלב ב' נתפס בעיני חמאס כנקודת מפנה. עצירת הלחימה, נסיגת כוחות והסדרה חלקית מאפשרות לארגון להתאושש, להתארגן מחדש ולשמר את היכולות הצבאיות שנותרו. חמאס מבקש לקבע מציאות שבה המלחמה נגמרת, אבל הזרוע הצבאית לא מתפרקת, המנהרות לא נמסרות, והפיקוד הבכיר שורד. מבחינתו, זהו הישג אסטרטגי שמגדיר ניצחון של עצם ההישרדות.

• שימור השליטה בעזה: ועדת הטכנוקרטים, שאמורה לקום בראשות עלי שעת’, נועדה בעיקר לשדר החוצה שינוי אזרחי וניהול "מקצועי" של הרצועה. בפועל, מדובר במבנה שמאפשר לחמאס להישאר בעל הבית מאחורי הקלעים. הוועדה אמורה לטפל בסוגיות אזרחיות כמו שיקום, שירותים ותיאום מול גורמים בינלאומיים, אך ללא סמכויות ביטחוניות וללא שליטה אמיתית במנגנוני הכוח.

• כך חמאס מנסה להשיג כמה מטרות במקביל: מצד אחד להרגיע את הקהילה הבין-לאומית, מצרים וגורמי סיוע שמחפשים כתובת "לא-חמאסית" להעברת כספים ושיקום. מצד שני להבטיח שהכוח האמיתי יישאר בידיו - הביטחון הפנימי, הזרוע הצבאית, השליטה בשטח והיכולת לאכוף סדר. הוועדה משמשת מבחינתו כקליפה אזרחית שמאפשרת לחמאס לשרוד שלטונית בלי להצהיר על כך בגלוי ובלי לשלם מחיר של פירוק או ויתור ממשי על כוח.

• פתיחת מעבר רפיח: גם אם מעבר רפיח נפתח רשמית רק להולכי רגל, עצם הפתיחה לשני כיוונים היא הישג משמעותי עבור חמאס. תנועה חופשית יחסית של אנשים - ללא מנגנון אכיפה אפקטיבי, יוצרת מרחב פעולה נוח לפעילים, שליחים ואנשי מנגנונים, גם אם אינם מזוהים רשמית כלוחמים. בהיעדר פיקוח הדוק, קיים פוטנציאל למעבר מחבלים, להעברת מסרים, כסף והנחיות, ולשיקום רשת הקשרים של הארגון מחוץ לרצועה.

• חזרה לשגרה: מעבר לכך, פתיחה כזו מחזקת את תחושת "החזרה לנורמליות" שחמאס מבקש לשדר פנימה והחוצה. גם בלי משאיות תחילה, עצם היכולת לנוע דרך רפיח שוברת את תחושת הסגר המוחלט ומאפשרת לארגון לטעון שהוא השיג הקלה ממשית - הישג תודעתי ושלטוני לא פחות מאשר ביטחוני.

• לגיטימציה בין-לאומית: מיצוב חמאס ככתובת הכרחית להסדרים, דרך תיווך אזורי ובין-לאומית, תוך שימוש בסוגיית רן גואילי כקלף מיקוח.

• שיקום מעמד פנימי מול הציבור בעזה: אחרי חודשים של הרס, אבדות וזעם ציבורי, חמאס זקוק לנרטיב חדש, דיבור על שיקום, פתיחת מעברים והפסקת אש - כולם מוצגים כהישגים של "סומוד" (עמידה איתנה) כך הארגון מנסה לטעון שהוא זה שמביא הקלות, כסף ותקווה, גם אם בפועל המחיר שולם בידי האוכלוסייה.