ויתורים משמעותיים בסוגיות המרכזיות: עמדות הפתיחה שמציגים האיראנים

המגעים בין איראן לארה"ב רציניים וטראמפ, על פי דרכו ושיטתו, מנהל את המשא ומתן הזה בפומבי – מה שזורק את ההנהגה בטהראן למערבולת של בלבול מוחלט. לפי המידע שבידי האמריקנים, האיראנים מציגים עמדות פתיחה הכוללות נכונות לוויתורים משמעותיים בסוגיות המרכזיות. בין היתר, מדובר בהשהיית פרויקט הטילים לחמש שנים. בנוסף, הם מוכנים לדון בצמצום העשרת האורניום – אם כי לא ברור עדיין באילו היקפים.

במוקד עומד גם דיון על כ-440 קילוגרם אורניום שהועשר לרמה של 60%, ושככל הנראה קבור בחלקו או ברובו מתחת להריסות בפורדו ובנתנז. לצד זאת, האיראנים מביעים נכונות לפיקוח של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית על הצנטריפוגות שנותרו – וכן להפסקת מימון של שלוחותיהם באזור, ובהן חיזבאללה, חמאס ומיליציות בעיראק.

עם זאת, לצד האיתותים הללו, נשמעים מסרים סותרים מתוך ההנהגה האיראנית. יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף טוען כי כלל לא התקיים משא ומתן, בעוד שבמשמרות המהפכה מדגישים כי הם ממשיכים "עד הסוף". הפערים הללו מעלים סימני שאלה באשר לשאלה האם יש כתובת רצינית וכבדת משקל בטהראן שאיתה ניתן לנהל את השיחות.

במקביל, פקיסטן פועלת כמתווכת, ונבחנת אפשרות לפגישה בין הצדדים כבר בשבת הקרובה באיסלאמאבאד. מי שמוביל את המהלך הוא הגנרל אסים מוניר, המנהיג הצבאי של פקיסטן והשליט בפועל של המדינה, שמתמודד גם עם לחצים פנימיים מצד האוכלוסייה השיעית במדינה, שמתקוממת על הקו של הממשלה ששומרת מרחק מאיראן.

ברקע, האיראנים חושדים בכוונות האמריקניות – בין היתר על רקע דבריו של טראמפ על לוח זמנים קצר של חמישה ימים. במקביל, שני כוחות משימה של המארינס האמריקנים, מהאוקיינוס האטלנטי ומהאוקיינוס השקט, נמצאים בדרכם לאזור המפרץ. מדובר בכ-5,000 נחתים – כוח שאינו עצום כשלעצמו, אך בשילוב עם תקיפות אוויריות עשוי להיות משמעותי.

לא מדובר בשלב זה בהסכם מפורט, אלא במעין "הסכם מסגרת" – כזה שמשרטט עקרונות אך אינו פותר את כלל הסוגיות. מודל דומה לזה שיישמו השליחים האמריקנים סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר גם בזירות אחרות, כמו עזה ולבנון.