בחר לשרוד: תחקיר חושף כיצד נתניהו טרפד פעם אחר פעם עסקאות חטופים – כדי לשרוד פוליטית

תחקיר מקיף של הניו יורק טיימס, שנסמך על יותר מ-110 בכירים מישראל, מארצות הברית, מהעולם הערבי, עשרות מסמכים, פרוטוקולים וישיבות קבינט חושף כיצד ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח לשרוד פוליטית ואף להתחזק, בזמן שמדינת ישראל שקעה במלחמה ממושכת ברצועת עזה. ממצאי התחקיר מתארים כיצד טרפד עסקאות חטופים, דאג להכתים את מערכת הביטחון והאריך את המלחמה – כל זאת כדי לשמור על שלטונו.

"עם ההסכם הזה – לא תהיה לך ממשלה"

באפריל 2024, שישה חודשים מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, ראש הממשלה בנימין נתניהו התכונן להביא לסיומה. מאחורי הקלעים התנהלו מגעים להפסקת אש ממושכת עם חמאס – מהלך שנתניהו כבר היה מוכן להוביל, כולל פשרות משמעותיות מצידה של ישראל.

מידע שעלה מחדר הקבינט חשף שנתניהו שלח שליח מיוחד למתווכים המצרים כדי להעביר את עמדתה החדשה של ישראל. במסגרת ההצעה שגובשה, הייתה אמורה להיכנס לתוקף הפסקת אש בת 6 שבועות לפחות, שבמהלכה היו מתקיימים מגעים מול חמאס בניסיון להגיע להסדר קבע. ההבנות הראשוניות כללו שחרור של יותר מ-30 חטופים ובמקרה שהפסקת האש הייתה מתארכת – היו משתחררים חטופים נוספים.

לפי מקורות ששוחחו עם העיתון, היוזמה הישראלית כללה גם תקווה להתקדמות באפיק הסעודי. ההנהגה בממלכה רמזה בחשאי מזה חודשים על נכונות לחדש ואף להאיץ את המגעים עם ישראל – רק בתנאי שהלחימה בעזה תיפסק. הסכם שכזה היה יכול לכונן נורמליזציה רשמית בין שתי המדינות, והיה גם עשוי לבסס את מעמדה של ישראל במזרח התיכון ולחזק את מורשתו של נתניהו.

אלא שחוץ מהיוזמה הישראלית והתקווה לעיצוב אזורי חדש – נתניהו ניסה לתמרן גם בין שותפיו הקואליציונים. הממשלה שבחלוף חצי שנה לטבח, הייתה שברירית ממילא, הייתה תלויה אז, כמו גם היום, ביו"ר הציונית הדתית בצלאל סמוטריץ' ויו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר – שכידוע מתנגדים באופן עקרוני להפסקת אש. שאיפתם של בן גביר וסמוטריץ' מאז החל צה"ל בתמרון הקרקעי בעזה הייתה ונשארה – כיבוש והתיישבות, ולכן מבחינתם, הפסקת אש קבועה לא באה בחשבון.

פרטי ההצעה להפסקת אש ממושכת ברצועה לא הופיעו כלל בסדר היום הרשמי של ישיבת הקבינט שהתקיימה באותו חודש במשרד הביטחון. עדויות מתוך החדר מגלות שנתניהו תכנן להפתיע את השרים במהלך הדיון, כדי למנוע מהם אפשרות להתארגן מראש ולהתנגד להצעה. בעוד השרים דנו בנושאים אחרים, נכנס לפתע עוזרו של ראש הממשלה והניח מולו מסמך שסיכם את עמדת ישראל החדשה במשא ומתן. נתניהו עבר עליו בשקט, סימן נקודות חשובות – והיה מוכן להציגו.

אך רגע לפני שראש הממשלה תכנן להציג את ההצעה הישראלית, קטע סמוטריץ' את הדיון וסיפר ששמע על מגעים להסכם. "אני רוצה שתדע שאם מובאת הצעה להסכם כניעה כזה – אין לך יותר ממשלה", הכריז יו"ר הציונות הדתית.

לפי פרוטוקול הישיבה, השעה הייתה 17:44 – אז ניצב נתניהו בנקודת הכרעה: האפשרות להביא להפסקת אש ממושכת בעזה, שחרור חטופים והתקדמות באפיק הסעודי, או בחירה בשרידות הפוליטית של ממשלתו. נתניהו, בחר באפשרות השנייה. גורמים שהשתתפו בישיבה סיפרו שנתניהו פנה לסמוטריץ' והכחיש את קיום התוכנית. "לא, לא, אין דבר כזה", אמר. ברקע, כשהדיון התגלגל הלאה, רכן נתניהו לעבר יועציו הביטחוניים ולחש בשקט את ההוראה: "אל תציגו את התוכנית".

הקאמבק הפוליטי של נתניהו

התקיפה הישראלית באיראן בחודש שעבר נתפסה כנקודת שיא בקריירה של נתניהו – רגע ניצחון שהשלים קאמבק פוליטי כמעט בלתי אפשרי, כראש הממשלה שכיהן ב-7 באוקטובר, וכמי שעיצב את המדיניות הביטחונית של ישראל עד אז.

גם אם תחתם עסקה עם חמאס בימים הקרובים, זוהי כבר המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל – ארוכה יותר ממלחמת העצמאות. גורמים מדיניים ששוחחו עם העיתון במסגרת התחקיר, מפנים אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה, שנקט בשורת מהלכים שעיכבו את סיום המלחמה, לדבריהם, מתוך מניעים פוליטיים.

התחקיר שכלל ראיונות עם למעלה מ-110 גורמים ממשל ישראלים, אמריקנים וערביים, וכן עשרות מסמכים רשמיים, פרוטוקולים, מסמכי מודיעין וחומרים חסויים – מעלה 3 מסקנות עיקריות:

1. לפני המלחמה: המדיניות של נתניהו כלפי חמאס בשנים שלפני 7 באוקטובר אפשרה לארגון להתחזק בשקט ולהתכונן למתקפה.
2. במהלך 2023: ניסיונות הממשלה לכונן בישראל מהפכה משפטית הובילו לקרע חברתי עמוק – מה שזוהה בחמאס כהזדמנות להוציא לפועל את תוכנית הטבח בעוטף.
3. מפרוץ המלחמה: החלטות רבות של נתניהו התקבלו מתוך שיקולים פוליטיים אישיים – לא רק ביטחוניים.

נתניהו עצמו סירב להגיב לתחקיר או להתראיין לכתבה שפורסמה בעיתון האמריקני.

לפי הממצאים שעולים מהתחקיר, ראש הממשלה דחה כמה פעמים את ההצעות להפסקת אש ושחרור חטופים. הוא לא תכנן את ה"יום שאחרי" ברצועה – מה שגרם למלחמה להמשיך ללא יעד ברור. באפריל וביולי 2024 גורמים בכירים בצה"ל טענו שאין יתרון צבאי להמשך הלחימה, ונתניהו דחף להמשכה.

כשנראה היה שהולכת ומתגבשת הסכמה להפסקת אש, הוא שינה כיוון והחל להדגיש מטרות צבאיות חדשות – כמו כיבוש רפיח ונוכחות קבועה בציר פילדלפי. אפילו כשנחתמה העסקה בינואר – הוא דאג להבהיר שישראל תחזור ללחימה, כל זאת כדי להרגיע את שותפיו הפוליטיים. לכל דחייה הייתה עלות כבדה – עשרות חטופים שנרצחו בשבי, שחיקת הצבא, איבוד תמיכה בזירה הבין-לאומית ועיכוב נוסף בהזדמנות להגיע להסכם היסטורי עם ערב הסעודית.

ובכל זאת, מבחינת נתניהו – התמורה הייתה מיידית. הוא ביסס וחיזק את שלטונו ומנע הקמה של ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אחריותו לאירועי 7 באוקטובר – בטענה שיש להמתין לסיום הלחימה. זאת בזמן ששר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ ובכירים נוספים – כבר פוטרו או התפטרו בשל אחריותם למחדל.

"אלף מטרות? אני רוצה חמשת אלפים"

ההחלטה המעשית הראשונה של נתניהו למתקפה הרצחנית של חמאס הייתה להורות על תגובה אווירית עוצמתית. בסרטון שפרסם בבוקר 7 באוקטובר, אמר: "הוריתי לצה"ל להשיב באש בהיקף שהאויב לא הכיר. האויב ישלם מחיר חסר תקדים". כשהרמטכ"ל עדכן אותו שצה"ל הפציץ אלף מטרות, נתניהו הגיב בביטול: "אלף? אני רוצה חמשת אלפים".

בתחקיר מתוארות השעות הראשונות של השבת השחורה בקריה בתל אביב. נתניהו עצמו הגיע לבור רק בסביבות השעה 10:00 – שלוש שעות לאחר תחילת המתקפה. כשנדרש לעדכן שרים, אמר תא"ל סער שחמאס פעל משתי סיבות: הראשונה היא סיכול ההתקדמות מול יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לקראת נורמליזציה. והשנייה כתגובה לעליתו בן גביר להר הבית. "למה הם תקפו?" שאל. וענה לעצמו: "בגלל בן סלמאן ובן גביר". 

יועצו הבכיר של גולדקנופף, מוטי בבצ’יק, סיפר כי שר המשפטים יריב לוין, שהוביל כאמור את המהפכה המשפטית בשליחותו של ראש הממשלה – ישב ובכה על המדרגות. שר המשפטים הכחיש את הידיעה הזאת. כפי שכבר פורסם ב"עובדה" בישיבת הקבינט ב-7 באוקטובר, שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ סיכם את המצב בכנות: "בעוד 48 שעות ידרשו את התפטרותנו בגלל הבלאגן הזה – והם צודקים".

בעיצומה של אחת מנקודות השפל בקריירה שלו, נתניהו כבר החל לגבש אסטרטגיית הישרדות פוליטית. הצבא הדף את המתקפה, טיהר את השטח והחל לתכנן את התמרון הקרקעי בעזה – ובינתיים, נתניהו בחן דרכים להרחיב את הקואליציה. ראש האופוזיציה יאיר לפיד הציע להקים ממשלת חירום משותפת – אך בתנאי שיפטר את בן גביר וסמוטריץ’. נתניהו סירב: הוא ידע ששותפיו יספקו לו יציבות פוליטית לאורך זמן, בעוד לפיד עלול לאיים עליו לאחר תום הלחימה.

"היום שאחרי"

בחודשים שחלפו מאז החל התמרון הקרקעי בעזה, ביקש הממשל האמריקני, וגם בכירים בצה"ל – לתכנן את "היום שאחרי ברצועה". בארצות הברית הזכירו פעם אחר פעם את הכישלון האמריקני בעיראק: כשאין תוכנית לסיום המלחמה – היא פשוט לא נגמרת. אבל נתניהו התחמק מהנושא. בפגישות עם גורמים אמריקנים, הוא סירב לדון לעומק בתרחישים שלטוניים שיחליפו את שלטון חמאס בעזה.

דיפלומטים אמריקנים העידו שלא רק ראש הממשלה נמנע מלעסוק בסוגיה, אלא גם עמיתיהם הישראלים סירבו לדבר על עתיד הרצועה – כי נאסר עליהם לעשות זאת. בכירים ישראלים אמרו בשיחות סגורות שנתניהו חושש שאם ידונו באפשרות להחזיר את הרשות הפלסטינית לשלטון בעזה – הממשלה תתפרק. "נתניהו לא רצה שיחה רצינית על היום שאחרי", אמר אילן גולדנברג, יועץ לממשל ביידן. "הוא שיתק את כל המערכת – כי ידע שזה יכריח אותו לדבר על שליטה פלסטינית וזה עלול לפרק לו את הקואליציה".

אמרו שתהיה הפוגה – נתניהו שינה כיוון

לאחר הפסקת האש הקצרה בסוף נובמבר 2023, שבמהלכה שוחררו מעל 100 חטופים, הייתה תחושה שישראל קרובה להסכם נוסף. גם בוושינגטון וגם בירושלים קיוו שהמלחמה תסתיים עד סוף השנה. אך נתניהו עיכב את סיומה. הוא טען שהמערכה בח'אן יונס לא הושלמה, ושתשתית המנהרות שם גדולה משציפו.

בתקופת הזמן הזאת, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן איבד את סבלנותו. שר האוצר סמוטריץ' עצר העברת כספים לרשות הפלסטינית. נורווגיה הסכימה לשמש כערבה, אך ראש הממשלה סירב לאשר את ההעברה. ביידן התעקש, אך כשנתניהו השיב ש"אי אפשר לסמוך על נורווגיה", ביידן התפוצץ: "אם אתה לא סומך על נורווגיה – אין טעם להמשיך את השיחה", אמר וטרק את הטלפון.

"רק עוד שבועיים": כל הזמן דוחים

בתחילת 2024, כבר ברור היה לאמריקנים: בישראל לא ממהרים לסיים את המלחמה. שוב ושוב ביקשו הבכירים הישראלים "שבועיים נוספים" כדי להשלים את "השלב האחרון" – אבל בוושינגטון הרימו גבה. גם בצה"ל הבינו שהמערכה נכנסת לסחרור.

התחקיר מעלה שאם נתניהו היה רוצה – עסקת חטופים נוספת יכולה הייתה לצאת אל הפועל. מצרים, קטאר וארצות הברית כבר ניסחו מתווה שגישר בין הצדדים. הצבא עמד בפני סיום התוכנית המבצעית הראשונה, והיה מוכן להוציא את המילואימניקים מהתמרון. חבר הקבינט דאז גדי איזנקוט הבהיר אז: "החטופים ישוחררו רק במשא ומתן – לא בכוח. צריך לשים את שחרורם לפני השמדת האויב". גם הרמטכ"ל הלוי הציע אז לקדם עסקה. הוא טען שאין ערך ממשי בכיבוש רפיח, והמליץ להסיט את המאמץ לגבול הצפון מול חיזבאללה.

הקואליציה הכריעה את הדרך

אבל נתניהו נכנע ללחצים הפוליטיים של בן גביר וסמוטריץ' ובחר שלא ללכת לעסקה. הוא החל לדבר על "הניצחון המוחלט" ושינה את הדגש המבצעי: למרות שבאוקטובר אמר לאמריקנים שרפיח אינה יעד – באביב כבר טען שהיא "חיונית ואסטרטגית".

באפריל 2024, הייתה הזדמנות נוספת לעסקה. אך גם אז סמוטריץ’ קטע את הדיון בקבינט ואיים: "אם תביא הסכם כזה – אין לך ממשלה". נתניהו מיד הכחיש את קיום ההצעה – והורה ליועציו הביטחוניים: "אל תציגו את התוכנית". בין השיקולים הביטחוניים לבין הצורך לשמר את הקואליציה – בחר נתניהו שוב באופציה השנייה. 

בממשל האמריקני ניסו לשכנע את ראש הממשלה שכדאי לו ללכת לעסקת חטופים. הם הציגו בפניו סקר עדכני: יותר מ-50% מהציבור בישראל תומך בעסקה. תגובתו של נתניהו חשפה את מניעיו: "זה לא 50% מהבוחרים שלי", השיב.

כך נתניהו תמרן בין המלחמה לבין שרידותו

המהפך הפוליטי הגדול של נתנהו הגיע בספטמבר 2024, כשגדעון סער, ערק משורות האופוזיציה והצטרף לממשלה. עריקתו של סער העניקה לממשלה רוב חדש – שהחליש את כוחם של סמוטריץ' ובן גביר, ושחק את האולטימטומים שהציבו. הסדר החדש בקואליציה יצר לנתניהו מרווח נשימה – ובינואר 2025 הוא הסכים להפסקת אש. ההסכם, כך נטען, היה כמעט זהה לזה שנדחה באפריל אשתקד.

כשהזירה הפוליטית התייצבה, עם חזרתו של בן גביר לממשלה והעברת התקציב. נתניהו פתח במהלך חדש: קידום מחדש של המהפכה המשפטית. כמו בעבר, הוא ניסה לקדם שינויים שייאפשרו לפוליטיקאים שליטה במינוי שופטים. במקביל, החל קמפיין "הדיפ-סטייט" שקידם וייחס לדרג המקצועי בצבא ובמשרדי הממשלה כוונות פוליטיות.

ב-20 במרץ, יום אחרי חזרתו של בן גביר, נתניהו כינס את הקבינט וביקש להביא לפיטוריו של ראש השב"כ רונן בר. בין הנימוקים: אחריות השב"כ תחת פיקודו ב-7 באוקטובר, כישלון בהתרעות, והתנהלות בעייתית בניהול מגעים חשאיים במהלך הלחימה. הוא גם תקף את קריאתו של בר להקים ועדת חקירה ממלכתית. "אין לי אמון אישי או מקצועי ביכולתו של ראש השב"כ", אמר אז נתניהו לשרים.

פיטוריו של בר הביאו לסערה ציבורית ומשפטית נרחבת, כיוון שבמסגרת תפקידו כראש השב"כ היה מופקד על חקירת אנשי לשכתו של ראש הממשלה בפרשת קטאר-גייט שנחשפה בחדשות 12.

באפריל, תוך שהוא מנהל את משפטו ומנסה למנות ראש שב"כ מטעמו, תכנן נתניהו גם מהלך דרמטי נוסף – תקיפת מתקני הגרעין באיראן. ביוני 2025, הוא החליט: יוצאים לתקיפה. אולם הדרישות של נציגי המפלגות החרדיות להעביר את חוק הפטור מגיוס העמידו את התוכניות המבצעיות בסכנה. 

ממשלת מעבר, הזהירו האמריקנים – תתקשה לזכות בתמיכה לתקיפה באיראן. שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי, הזמין את חברי הכנסת החרדים לשגרירות, והבהיר להם בעדינות: קריסת הממשלה – מסכנת את המאבק באיראן. ב-9 ביוני, התקשר נתניהו ליו"ר דגל התורה משה גפני וביקש שיגיע לפגישה. גפני הגיע לקריה, נדרש לחתום על טופס לשותף סוד, ונחשף לתוכנית הסודית: בעוד ארבעה ימים – ישראל תתקוף באיראן.

יומיים לאחר מכן, דגל התורה של גפני הצביעה נגד פירוק הממשלה – ונתניהו צלח מהמורה פוליטית נוספת. פחות מ-24 שעות לאחר מכן, מטוסי חיל האוויר המריאו לתקיפה באיראן.