בצל התקיפות - אלפי עזתים נמלטו מצפון הרצועה: "אוהלים ממלאים את הרחובות, העלויות גבוהות"

יותר מ-5,000 עזתים עזבו בשבוע האחרון את צפון הרצועה והעיר עזה ונעו דרומה אל עבר אזורים שכבר כורעים תחת העומס, כך נודע היום (רביעי) ל-N12 על פי ההערכות. הרחובות מתמלאים באוהלים ובמחסות מאולתרים, אבל המחירים מרקיעים שחקים - כ-2,000 דולר לאוהל.

ח'אלד, תושב הרצועה, סיפר בשיחה עם N12: "המצב כרגע הוא לא פינוי כולל וגם לא שגרה. למשל, במזרח העיר עזה יש פינוי. כרגע אנשים מתפנים דרומה - לאזור מרכז הרצועה, דיר אל-בלח, אל-מוואסי בח'אן יונס או למערב עזה. במערב עזה ייתכן שבזמן קצר יחסית ייעשה פינוי, כלומר שזה יהפוך למקום לא בטוח. והאזור הדרומי, כפי לא מספיק ולא יכול להכיל את המספרים של האנשים שעתידים להעתיק לשם את מקומם".

"כ-2 מיליון בני אדם כלואים באזור קטן, מערב ח'אן יונס יונס ומערבית לציר סלאח א-דין. זה המצב. ובכנות, לאנשים נמאס מהעקירה", הוא הוסיף.

ח'אלד התייחס לעלויות הגבוהות שכל פינוי גובה מהם. "עלות העקירה גבוהה - המחיר של האוהלים נע בין אלף לאלפיים דולר. האוהלים שבונים ביד, בהקמה ידנית, גם יקרים. היריעות יקרות וגם העץ - כי משתמשים בו להסקה, מחירו גבוה. תושבי דרום ח'אן יונס מתפנים ומגיעים למערב ח'אן יונס, מעיד על דבר אחד - שהיום אין מספיק שטח כדי לקלוט את כל התושבים האלו".

על רקע העזתים שמתפנים, דווח היום על תקיפות אינטנסיביות של צה"ל בצפון רצועת עזה ובעיר עזה. לפי דיווחים פלסטיניים, חיל האוויר תקף בשכונת שיח' רדואן, בשכונת זייתון ובמחנה הפליטים ג'באליה.

דובר צה"ל בערבית, אל"ם אביחי אדרעי, פנה לתושבי רצועת עזה, ובפרט העיר עזה וצפון הרצועה: "לפני שנעבור לשלב הבא של המלחמה, ברצוני להדגיש כי יש אזורים ריקים עצומים בדרום רצועת עזה, כמו במחנות המרכז ובאל-מוואסי. אזורים אלו נטולי אוהלים".

לדבריו, "צה"ל סקר את אזורים אלו והם מוצגים בפניכם כדי לסייע ככל האפשר לתושבים המתפנים. פינוי העיר עזה הוא בלתי נמנע, ולכן כל משפחה שתעבור דרומה - תקבל את מירב הסיוע ההומניטרי. צה"ל החל בהכנסת אוהלים והכשרת האזורים להקמת מתחמי חלוקת סיוע הומניטרי, הארכת קו המים ועוד".

בתוך כך, ברשתות החברתיות בעזה מתפשטות תגובות של תסכול וייאוש. התושבים מתארים את תחושת המחנק, את היעדר מקום בטוח ואת המחירים המאמירים של כל ניסיון להקים לעצמם מחסה. "עלות העקירה עם אוהל עולה יותר מ-2,000 דולר למשפחה קטנה כמובן. טוב, מתוך מיליון העניים שבעיר עזה - כמה יכולים לשלם סכום כזה?", תהתה אלנה.

"זה עוד בלי דמי השכירות על הקרקע, אם תחליט להקים אוהל ולא דירה, שהשכירות החודשית שלה 1,500 דולר.מה שקורה זה הוצאה להורג בשבילנו, במסכות ובתירוצים", היא הוסיפה.

יוסף פארס כתב: "אפילו מי שהחליט לעקור מהעיר דרומה אל הוואדי חי בחוסר אונים בריבוע. רק העשירים ביותר, אלו שיש להם 4,000 דולר במזומן, יכולים לממן תחבורה, לשכור בית או מחסן, או לקנות אוהל ולשכור חלקת אדמה עם שירותים, מיכל מים ומטבח קטן. הפעם אנשים ימותו מחוסר היכולת שלהם - לא מההחלטה להישאר ולעמוד איתנים. רוב האנשים אינם מסוגלים פיזית או כלכלית לעקירה נוספת. רוב האנשים רעבים, מותשים וחסרי כל. רוב האנשים יישארו, כי אין להם שום דרך אחרת".

איימן שיתפה בהתלבטות שמציפה אותה: "האם לעזוב או להישאר? ואם אעזוב - איזו דרך בטוחה? ואם אשאר - איך אגן על עצמי מהפגזות שלא מרחמות? ראשי כבד בשאלות שלא נגמרות. השינה נעלמה מעיניי, והמחשבות טורפות אותי לילה ויום. הכאב של העקירה אינו לשאת את המטלטלים, אלא לשאת את המאבק הנפשי שמכלה אותנו בכל רגע".

איהב אל-חילו: "דרום רצועת עזה כיום עמוסה מעבר ליכולת האנושית. הצבא הישראלי מבקש לדחוס מיליון וחצי בני אדם למרחב צר המהווה בקושי שליש מהרצועה. כאילו רעב לא הספיק, הוא ממשיך במדיניות החנק הקולקטיבית שלו ללא מים, חשמל, צורכי חיים ואופק. "אנשים נחנקים. עזה קטנה מאוד, רק 365 קמ"ר לא צפונה ולא דרומה, המרחק מהקצה הצפוני לקצהו הדרומי לוקח לא יותר מ-5 דקות נסיעה ברכב".

מראח מצטרפת לקולות מעזה וזועקת: "בגלל המחירים הגבוהים וההשפלה שחווים אנשי צפון הרצועה כשהם עוזבים אותנו, הלוואי ויכולתי לשכן את כל אנשי הצפון או לשלם את שכר הדירה שלהם, אני נשבעת! כולנו חווינו את ייסורי העקירה, הגועל, ההשפלה, שברון הלב וחוסר האונים. למה, למה אנחנו לא מתאחדים ודואגים זה לזה".