לקראת כיבוש העיר עזה: 60 אלף מילואימניקים יחלו להתייצב החל מהיום

מעלים הילוך: 60 אלף חיילי מילואים יתייצבו לשירות החל מהיום (שלישי), לקראת הרחבת הפעילות הקרקעית ברצועה. רבים מהם כבר שירתו מאות ימים במילואים מאז 7 באוקטובר. הם ישאירו משפחות, קריירה וחיים שלמים מאחוריהם - יעלו שוב על מדים, בתקווה שהפעם תושג הכרעה. קצין בשריון תיאר את המסקנה שאליה הגיע אחרי הלבטים שהוא חווה: "גם אם הכתף מאוד כואבת - אתה לא מפיל את האלונקה".

בשלב הראשון צפויות להתגייס בסך הכול חמש חטיבות שכוללות יותר מ-15 אלף מילואים. בהמשך יושלם הגיוס ויגיע ל-60 אלף חיילי מילואים. חלקם ירדו דרומה ויצטרפו לכוחות שנערכים לכיבוש העיר עזה. אחרים יתייצבו בכל הגזרות - לבנון, סוריה ויו"ש - ויחליפו את החיילים הסדירים שיצטרפו למאמץ המלחמתי בעזה.

"אין התלבטות אם להתגייס. אחוזי הגיוס לא ייאמנו"

בזמן שלוחמי מילואים רבים צפויים שוב לפשוט את בגדי האזרחות שלהם – וללבוש את מדי המילואים. עולה הזעקה שלהם מאוכלוסיות שלא משתתפות במאמץ המלחמתי לשוויון בנטל.

רס"ל עומר בן חמו, לוחם באגוז (במיל') מעמותת "מילואימניקים דור הניצחון" שקיבל שוב צו גיוס, קרא לחרדים להתגייס: "עם כל הבעיות שאולי יש להם בצבא - המצב בעם, במילואים ואצל החיילים קשה. אם אתם אחים שלנו, אתם צריכים להציל אותנו. במה מתבטא שאנחנו אותו עם אם לא בזה?!".

בן-חמו סיפר כי כשקיבל את הצו לא הייתה לו שום התלבטות שהוא מתייצב: "לא סיימנו עדיין את העבודה, עוד לא השגנו הכרעה - ולכן אין כלל התלבטות אם להתגייס". הוא מוסיף כי למרות מאות ימי המילואים שהם עשו, אחוזי הגיוס נשארו גבוהים: "זה לא ייאמן".

הלוחם שיתף במחירים הכבדים שבהם חיילי המילואים נושאים: "זה לא הגיוני לעשות 300 ימים בשנה. אנחנו לא סדירים אלא חיילי מילואים. יש לנו משפחה, עסקים ולימודים - זה לא צריך להיראות ככה".

"כשאתה מתחת לאלונקה, גם אם הכתף מאוד כואבת - אתה לא מפיל את האלונקה, כי יש עליה חבר פצוע"

הלל, קצין בשריון, קיבל גם הוא צו גיוס. הוא ישאיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים, בני שנה ושלוש. "המחיר נהיה כל פעם יותר כבד, רואים את זה דרך הילדים. הם עכשיו מתחילים מסגרות, אני אהיה ביום הראשון, אבל בהמשך כבר לא".

הקצין שיתף כי החברים שלו רוצים להתייצב ולקחת חלק, אבל שזה נהיה מאתגר מפעם לפעם. הוא דיבר גם על הצורך בהרחבת השורות: "אנחנו כל פעם משתמשים במטאפורה של הצורך באנשים נוספים 'מתחת לאלונקה'. אני חושב שאולי הבעיה היא שאנשים שצריכים להיכנס מתחת לאלונקה לא מבינים מה האתגר של מסע אלונקות. אבל כשאתה מתחת לאלונקה - למרות שהכתף נורא כואבת, ואתה זועק לאוויר - אתה יודע שאתה לא יכול להפיל את האלונקה, כי יש עליה חבר פצוע".

הוא הסביר את האנלוגיה, ומיהו אותו "חבר פצוע": "במקרה הזה יש לנו את תושבי העוטף ויש לנו חטופים. התחושה שלנו היא שאם אנחנו לא נגיע, אנחנו נפקיר אותם, וחלילה ניתן להם ליפול מהאלונקה".

אבשלום זוהר-סער שקיבל גם הוא צו סיפר כי קשה לו לסמוך על כושר השיפוט של מקבלי ההחלטות. "אני כועס על מי ששולח אותי, אני כועס על ממשלת ישראל שלא אומרת בבירור מה אנחנו עושים ולאן אנחנו הולכים, ואני כועס על מי ששם אותי במצב הזה".

הוא הוסיף כי הוא גאה להיות חייל קרבי, ולשרת במילואים, אך המצב הנוכחי לא פשוט: "למרות הכול, אני אלך לשרת, כי אני מאמין במדינת ישראל וחשיבות שלהגן על עם ישראל".