"לא לקבל מציאות של חללים שמקום קבורתם לא נודע": בנות משפחה של חטופים חללים בהצהרה

משפחות חטופים חללים מוסרות הבוקר (שישי) הצהרה מכיכר החטופים בתל אביב, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. בהצהרה משתתפות דלית שתיוי, אימו של עידן שתיוי, יעל אדר, אימו של תמיר אדר, ושורדת השבי נוגה וייס, בתו של אילן וייס.

נוגה וייס אמרה: "ב-7 באוקטובר אבא שלי יצא להגן על קהילת בארי. מחבלים פרצו לבית, חטפו את אימא מול עיניי. אחרי שעה שהצלחתי להסתתר מחבל חטף גם אותי. כשחזרנו בעסקה נודע לנו שאבא שלנו נרצח ונחטף לעזה. היום אני עומדת כאן, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. אני דורשת - את אבא שלי ואת שאר החטופים אפשר להחזיר. כל רגע שהם נשארים בשבי חמאס זו סכנת חיים לחטופים החיים, וסכנת היעלמות למתים".

נוגה הוסיפה: "לכולנו מגיע קבר ומקום למנוחת עולמים. אני פונה לראש הממשלה ולמקבלי ההחלטות - המומנטום נמצא כאן, אסור לפספס אותו. החובה מוטלת עליכם, שביום הזיכרון הקרוב לכל משפחה יהיה קבר לעלות אליו. רק כך נוכל להתחיל לאחות את השברים. רק כך העם יוכל להתחיל להשתקם. אין התנגשות בין מטרות המלחמה: חייבים למוטט את חמאס, אבל אי אפשר לעשות את זה בלי להחזיר את החטופים. אבא שלי הוא האיש הכי חזק שאני מכירה. עכשיו תורנו להיות חזקות בשבילו".

דלית שתיוי אמרה: "הבן שלי עידן יצא למסיבה חי. מדינת ישראל לא יכולה להחזיר לי אותו בהודעה. הוא חייב לחזור לכאן. תמיד אומרים לנו - מה שבטוח הוא המוות. במקרה הזה - זה גם לא בטוח. באחריותה של מדינת ישראל להוציא את עידן מהסיוט הזה, אותי את משפחתי ואת כל עם ישראל. מיד. אני פונה לראש הממשלה ולחברי הכנסת מכל הסיעות - בבקשה, תאמצו את ההיגיון הפשוט. את החטופים עכשיו, את המלחמה נגד חמאס אחר כך".

יעל אדר אמרה: "אל לנו כחברה בעלת ערכים ומוסר לקבל מציאות שבה יש חללים שמקום קבורתם לא נודע. הגדרה כזו ראוי שתישאר נחלת העבר, לימים שבהם לא היו הכלים הצבאיים והמודיעיניים כדי להגיע לאיראן ולחסל את הנייה, לחדור לביפרים של אנשי חיזבאללה, להגיע לכל אדם בכל מקום בעולם למען ביטחון ישראל. לכל משפחה מגיעה סגירת מעגל. כל חלל ראוי שיגיע לקבורה".

"תמיר נפצע ב-7 באוקטובר. ביום 4 בינואר 2024 קיבלנו את הבשורה שתמיר לא שרד את הפציעה. הוצע לנו על ידי נציג הרבנות הצבאית לעשות קבורה, ללא גוף. עם חפצים של תמיר. קבורה כזו היא סגירת מעגל עבור הממשלה ושליחיה - אבל לא עבורנו. ההצעה נדחתה על הסף. תמיר, בני בכורי, הוא אדם - עולם ומלואו. הוא הותיר אלמנה ויתומים, סבים, אחים, הורים שכולים. יצא להגן על המדינה בשם הערבות ההדדית, והותיר אחריו חלל גדול. הוא ראוי לקבורה ראויה כאן באדמתנו, אדמת ישראל".

"לאחר שדחינו את ההצעה לקבורת חפצים קיבלנו תעודת פטירה. 2 תעודות פטירה לחלל אחד: בראשונה כתוב שמקום הקבורה 'לא נודע'. לקריאת המשפט הזה הרגשתי כמו סכין בלב. הילד שלי, איש אמת שיצא להגן על המדינה, הוחלט שמקום קבורתו לא נודע - כאשר הוא ממש נודע: הוא נמצא ברצועת עזה בידי בני עוולה. כיצד מדינת ישראל ויתרה עליו? פניתי למשרד הפנים ודרשתי לשנות זאת. אני לא אקבל שבשנת 2024 יהיה חלל שמקום קבורתו לא נודע. לאחר שפניתי קיבלתי תעודה חדשה. כבר לא מופיע בה שמקום הקבורה לא נודע. כתוב: 'סיבת הפטירה - חלל חטוף, חרבות ברזל'".

"אילו כמשפחה היינו מקבלים את ההצעה לקבורת חפצים ואת הנוסח שלפיו "מקום קבורתו לא נודע" - מדינת ישראל הייתה סוגרת את הגולל. לא. על מדינת ישראל להחזיר את כל החללים. יש להשיב מיד את כל 59 החטופים המוחזקים בשבי חמאס - חיים ומתים. טרם החיים יהפכו לחללים בעצמם, והמתים יאבדו. כל שנדרש זו החלטה אמיצה להציל את כולם: את החטופים, ואת בני משפחתם. לכל חלל יש מעגלי חיים שחייהם אינם חיים, והם יוכלו להשתקם רק לאחר החזרת החטופים".

בישראל קבעו בחודשים שלאחר פרוץ המלחמה כי עידן שתיוי, תמיר אדר ואילן וייס נרצחו ב-7 באוקטובר וגופותיהם נחטפו לעזה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע מצוין בכל שנה בתאריך ז' באדר, שנחשב על פי המסורת ליום פטירתו של משה רבנו – שמקום קבורתו לא נודע.