בבוקר 7 באוקטובר היה סא"ל אלון, מפקד יחידת הניוד המבצעי 444, בחופשה בביתו. עוד לפני השעה 7:00 הוא זינק דרומה לכיוון שדרות אחרי שנתקל בסרטון הטויוטה הלבנה, העמוסה במחבלים, שמסתובבת ברחובות העיר באין מפריע. "בדרך לשדרות, לפני צומת יד מרדכי, ראיתי פצועים", הוא מתאר. "תשאלתי אותם מאיפה ירו עליהם ואיך הם נפצעו. הם סימנו שבכיוון זיקים יש מחבלים. נסעתי לשם ונתקלתי בשני מחבלים אופנוענים. לא היו שם כוחות נוספים מלבד לוחם מימ"ס דרום. ביצענו ירי על המחבלים וחיסלנו אותם. זה הרגע שבו הבנתי שאנחנו באירוע אחר. הקפצתי את כל היחידה, סדיר ומילואים, ונסעתי לבסיס".
הלוחמים הגיעו לבסיס היחידה שליד צאלים, התיישבו מאחורי ההגה והתחילו לנסוע. גם אחרי חודשים של אימונים מפרכים והכשרות, דבר לא הכין אותם לתמונות הזוועה שפגשו באותה שבת שחורה. תחת אש וירי פצמ"רים, הם הבינו את תמונת המצב הקשה, חיסלו מחבלים שנקלעו בדרכם, הגיעו לפצועים רבים ופינו אותם אל מחוץ לאזורי הלחימה, ובמקביל גם הכניסו מים ומזון לכוחות שנלחמים כבר שעות ארוכות.
"באחד האירועים נסענו לכיוון מוצב פגה לחלץ את הפצועים ואת ההרוגים של גולני", נזכר סא"ל אלון. "בכניסה השנייה חטפנו קורנט, נהרג לנו לוחם גולני בתוך הכלים ונפצע חייל שנפל מתוך הכלי. תוך כדי הכניסה למוצב, חיסלנו בעזרת מסוק קרב עוד 25 מחבלים ואז יצאנו החוצה. אלה היו ארבעה ימים ראשונים עמוסים מאוד, גם פיזית וגם מנטלית. אלה מראות קשים, הרבה מאוד אזרחים פצועים, הרבה מאוד חיילים פצועים ולא מעט הרוגים".
כשקווי המשטרה קרסו וכוחות הצבא נותרו בערפל ללא מידע ומיקומים, נעזרו לוחמי היחידה באזרחים שהפעילו חמ"לים משל עצמם. "יצאנו החוצה ללא פקודה, אז גם ההתנהלות הייתה בברדק כי השטח היה רווי במחבלים ולא באמת הייתה תמונת מצב ברורה", מודה סא"ל אלון. "הסתייענו בבחור בשם רפאל חיון שגר בנתיבות, ובהרבה מאוד מידע שהוא העביר לנו כדי להגיע למשפחות ולחבר'ה שברחו מהמסיבה. בזכותו הגענו לעשרות ניצולים שהתבצרו בתוך ממ"דים נעולים, בכל מיני מקומות, או שברחו מהמסיבה לכל מיני נחלים כדי שנוכל לחלץ אותם".
"הלוחמים היו מזועזעים, נתפסנו בעיניהם כמושיעים"
מיד אחרי שהחלה המתקפה החליטו בצה"ל להביא מבסיס עורפי בדרום את נגמ"שי האיתן החדשים שהיו עדיין בשלבים של הטמעה מבצעית. סגן ל', מפקד צוות "איתן" ביחידה, חבר עם לוחמיו לסיירת הנח"ל ונלחם יחד איתם. הלוחמים הוקפצו עם הנגמ"שים הגלגליים למוצב כרם שלום, שם פגשו את החיילים שניהלו קרב גבורה נגד עשרות מחבלים, שבמהלכו הצליחו לבלום אותם מלבצע טבח בקיבוץ.
"הגעתי למקום שנראה כמו זירת מלחמה, מלא הרס", הוא מתאר. "לשמחתנו לא הצליחו לכבוש את המוצב. הגעתי למקום שכל האנשים בו נמצאים אחרי לחימה קשה, כאילו אחרי לחימה של חודשים. נפולי פנים, המומים, מזועזעים, עם חברים שלהם שנפלו. חברנו למוצב שכאילו היה מובלעת, הם החזיקו את המוצב ומנעו מהמחבלים להיכנס. הגענו למקום של הרס ואיך שהגענו החבר'ה מאוד שמחו לראות אותנו. נתפסנו בעיניהם כמושיעים".
טבילת האש של הנגמ"ש החדש הובילה להרג של עשרות מחבלים ואפשרה להגן על היישובים שבגזרת סיירת הנח"ל במוצאי שבת ובימים שאחרי 7 באוקטובר, כשמחבלים עדיין שרצו בעוטף. "הגענו שיירה של מספר כלים משמעותיים ומהירים, עם רמת מיגון גבוהה מאוד, והתחלנו לנצל את היתרון שלנו כלוחמי ניוד ולבצע פעולות שאף אחד עוד לא עשה בזמן הזה. נתקלנו בלא מעט מחבלים שעוד נותרו בשטחנו וחיסלנו אותם, וביצענו פעולות אינטנסיביות בעיקר בדרום העוטף כדי לטהר את השטח, לפנות משפחות ואזרחים, ולהחזיר את המצב לקדמותו".
בשעות הערב יצאו הלוחמים רכובים על גבי נגמ"שי איתן לסגור את הפרצות בגבול. בתום קרבות שארכו שעות הצליחו הכוחות לאטום את הפרצות בגזרתם ובכך מנעו מעוד מחבלים להיכנס ולצאת משטח ישראל עד לחיסול כלל המחבלים במרחב. "היינו הכוח הראשון אחרי 7 באוקטובר שעלה לקו גדר המערכת והתחיל לשקם אותו יחד עם כוחות הנדסיים תוך ביצוע ירי הסחה. הבאנו לשדה הקרב מהירות, איכות מיגון גבוהה ויכולת ניוד של הרבה מאוד לוחמים בבטחה ובמהירות לעומק השטח".
יוצאים מהצללים
לוחמי יחידת הניוד המבצעי 444, או בשמה המוכר יותר בית הספר לניוד מבצעי (בלנ"ם), מתמחים בנהיגה מבצעית על כלל הכלים בצה"ל - בנהיגת לילה חשוכה, במזג אוויר משתנה, ובהגעה ליעדים מרוחקים מחוץ לגבולות המדינה, באופן מדויק, עצמאי ומהיר. הייעוד העיקרי של הנהגים המובחרים הוא להעביר כוחות וצוותים ייעודיים ליעד שבו הם נדרשים לפעול ובחזרה ממנו, בתנאי שטח קשים ובאזורים הדורשים יכולות נהיגה מיוחדות. הם מתכננים, בוחרים צירי תנועה וכלי רכב, מנווטים ונוהגים תחת איומי נ"ט, צליפה ומטענים. לא בכדי פרטיהם של מבצעים רבים שבהם השתתפו אסורים בפרסום.
ביום-יום מכשירה היחידה המובחרת את כל הכוחות בצה"ל לנהיגה בכלים משוריינים ולוקחת חלק בפעילות השוטפת במעוזי הטרור ביהודה ושומרון. גולת הכותרת שלה הוא קורס הנהיגה המבצעית שמכשיר נהגים מבצעיים ליחידות המובחרות, לפלוגות הניוד בחטיבות החי"ר ולפלוגות המסייעות. מאות לוחמים נבחרים מכל היחידות המתמרנות ומגיעים לקורס בן ארבעה שבועות, שבמסגרתו הם לומדים כיצד לנהוג בשטח מאתגר במיוחד מבחינה טכנית.
במלחמה הופכים לוחמי היחידה המיומנים ממדריכים לנהגי החוד של חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות באזורי הקרבות. הם חוצים את גדר הגבול ומוצאים צירים שרק הם יצליחו לעבור בהם, בחשכת הלילה, עם פנסים כבויים. כשהם מגיעים לעומק שטח האויב, הם משנעים לוחמים ממקום למקום, מפנים פצועים לקבלת טיפול רפואי או למסוקים, ומעבירים אספקה קריטית לכוחות הלוחמים.
החילוץ מג'באליה וה"אקס פקטור" של היחידה
כשהחל צה"ל את התמרון בעזה, צוותו הלוחמים האוחזים בהגה - גם בסדיר וגם במילואים - לאוגדות המתמרנות. מאז הם מבצעים משימות מסובכות תחת אש, מאפשרים הובלה מהירה וחשאית של כוחות גדולים אל עומק שטח הלחימה ומשתתפים עם המשאיות המבצעיות שלהם בפעילויות מיוחדות, שתכליתן השמדת מנהרות חמאס. בנוסף, הם מניידים אל ומחוץ לרצועה עשרות אלפי לוחמים, ונמצאים בקשר רציף עם הכוחות המתמרנים ועם מערכי הרפואה בשטח ישראל.
סגן ל' פיקד לאורך הלחימה על שיירת פינוי הפצועים של חטיבת הנח"ל. "כל פצוע של החטיבה הופקד בידי השיירה שלי בשלב כזה או אחר במהלך הלחימה, בין אם זה אירוע בודד של ירי מחבלים ובין אם אירוע רב נפגעים של עלייה על מטען", הוא מבהיר. "עצם זה שהיינו שם עם האיתנים נתן אקס פקטור. היכולות שהבאנו לשטח הצילו לא פעם ולא פעמיים לוחמים שקיבלו כדור לראש או לחזה".
כשצוות הקרב של הנח"ל הגיע למחנה הפליטים ג'באליה שבצפון הרצועה, היה זה ל' שהוביל פינוי מורכב של לוחמי הסיירת שנפצעו מפיצוץ מטען שהופעל בסמוך אליהם. "זה האירוע הכי גדול שחוויתי בלחימה", הוא משתף. "15-10 פצועים בעומק ג'באליה, בתוך אזור מאוים, שאיבדו את היכולת הפיקודית שלהם. גם המפקדים נפצעו וגם הלוחמים נפצעו. צריך לחלץ אותם ותוך כדי לנהל אירוע רב-נפגעים, שזה כאוס שלם שמתרחש תוך כדי ירי והיתקלויות. סיווגנו את הפצועים לפי רמת חומרה, ופינינו אותם במהירות למנחת ומשם למסוק. כל הפצועים באירוע הזה קיבלו טיפול רפואי בתוך דקות ספורות ואחוז ההישרדות שלהם היה גבוה במיוחד בזכות היכולת הזאת".
במקרה אחר נפצע לוחם הנח"ל קשה מירי בצווארו ונזקק לחמצן בדחיפות. בזכות יכולת הטיפול הרפואי בפצועים ויכולות לוחמי הניוד בהגעה מהירה אל הזירה, תוך 10 דקות מרגע ההיתקלות הפצוע כבר המתין במנחת למסוק שיפנה אותו לבית החולים. "אם אנחנו הולכים לחטיבות אחרות או למבצעים קודמים, זמני הפינוי של לוחם יכולים להגיע גם ליותר משעה", מציין סגן ל'. "אם זה היה כלי אחר וכוחות אחרים, הלוחם הזה, כפי שהעידו הרופאים בשטח, כנראה לא היה מספיק לקבל את החמצן בזמן וגורלו היה אחר".
ניידו רבבות לוחמים תחת מעטה חשאיות
מתחילת הלחימה פינו לוחמי יחידת הניוד המבצעי פצועים רבים מעומק הרצועה ביותר מ-1,500 פעילויות, דבר שהציל חיים של לוחמים רבים. במהלך הקרבות, איבדה היחידה את רס"ר (מיל') יוסף אבנר דורן ז"ל, בן 26 מירושלים, ששירת כלוחם איסוף ייעודי בשייטת 13, התנדב ליחידה ונפל בצפון הרצועה. במקביל לתמרון, הכשירה היחידה מתחילת המלחמה אלפי נהגים בסדיר ובמילואים שאפשרו לחימה רציפה.
גם בפשיטה החוזרת של צה"ל על בית החולים שיפא, שהחלה כפעולה לילית מפתיעה של כיתור המתחם, היו אלה לוחמי היחידה שניידו באופן חשאי את הכוחות המיוחדים שנכנסו למוסד הרפואי הגדול שבמערב העיר עזה. "הניוד מהווה רגל מבצעית משמעותית בלחימה, גם בגלל תנועת הלוחמים בתוך שטח הרצועה וגם בגלל סוגיית ההכנסה שלהם לקצה 'החץ הכחול' (כיוון התמרון הקרקעי) בצורה נסתרת, עם כמה שפחות פגיעה בדרך. ניידנו עשרות אלפי לוחמים, שבהשוואה לתנועה רגלית הגיעו ליעד מהר יותר ובצורה מוגנת יחסית. לצערי היו גם פגיעות של האויב בסיטואציות מסוימות, אבל הצלחנו להגיע לכל נקודה, גם באזורים מורכבים מאוד".
במהלך המלחמה התחדשה היחידה בשני רכבים חדשים שנועדו להחליף עשרות כלי רכב שנפגעו במתקפת הפתע: רכבי סיור ממוגנים מסוג "פלייר" 72 שבאופן סמלי קיבלו את השם העברי "בארי", ורכבים טקטיים קלים מסוג JLTV. "פלייר" 72 הוא רכב הסיור הטקטי של הכוחות המיוחדים בארה"ב. הנהג שלו יושב באמצע ומשני צידו יושבים חיילים עם מקלעים, ועל גג הרכב יש אפשרות להתקנת מקלע כבד ממוגן. ה-JLTV הוא המחליף של רכב ההאמר בצבא ארה"ב, במארינס ובכוחות המיוחדים האמריקנים. בנוסף הוא מצויד במערכת מיגון הניתנת לפירוק והרכבה לפי הצורך.
גם עכשיו, אחרי שישה חודשי לחימה ולמרות רידוד הכוחות, ליחידה יש עדיין כמה צוותים בתוך הרצועה. כשהוא נשאל על תחושות של התקדמות איטית ואווירה של דשדוש במקום, סא"ל אלון מעביר מסר ברור ומעודד: "בתור מפקד בצבא, אני גאה לחיות במדינה שנלחמת ולא מוותרת עד הניצחון השלם. כשאתה נמצא בפנים אתה מבין מה זו הכרעה, אתה מבין מה זה ניצחון. אולי לאזרח שלא נלחם בתוך עזה קשה להבין את ההצלחות או את שאר המהלכים שקורים בפנים, אבל אני אומר לכולם - אנחנו מנצחים יום-יום. ההצלחות מצטברות ולאורך זמן אני מניח שגם האזרח שלא מכיר מה קורה בפנים יחוש את זה. היחידה גאה להיות בפנים ואני גאה לפקד עליה".
הפרטים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.