בשבת השחורה ב-7 באוקטובר, תושבי קיבוץ בארי זעקו לעזרה, נטבחו ונחטפו - אך כוחות הצבא לא הגיעו. בתיעוד חדש שפרסמנו אמש (ראשון) נראה כוח ההתערבות הצה"לי של יחידת שלדג, שהגיע לבארי כבר בשעה 9 בבוקר, ונסוג - לאחר שכמה מהלוחמים נפגעו ופונו במסוק.
קצת לפני השעה 07:00 בבוקר, עשרות מחבלי חמאס חדרו באין מפריע לקיבוץ בארי, מהשער הראשי ומפרצה שיצרו בגדר המערבית. כיתת הכוננות וצוות החירום של היישוב מוצפים בעשרות הודעות של תושבים שמחבלים חודרים אליהם לבתים ומזעיקים את צה"ל.
רק בשעה 09:00 בבוקר מגיע לקיבוץ צוות של היחידה המיוחדת שלדג, שתפס כוננות בסוף השבוע בגזרה. מדובר בצוות התערבות צמוד מסוק, שלושה עשר לוחמים, נגב, רובי אם-16 עם 6 מחסניות לכל אחד. בתיעוד הבלעדי שחשפנו ניתן לראות את חבר כיתת הכוננות של בארי מוביל אותם לכיוון השכונה המערבית, שבזמן הזה כבר מוצפת במאה מחבלים לפחות.
בשעה הזו, הכוח של שלדג הוא הכוח הצה"לי המסודר היחיד שנכנס להילחם בקיבוץ בארי. הוא התקדם עד לאזור שמול השכונה המערבית, שבה נהרגו ונפצעו מוקדם יותר כמה מחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ. גם האלוף במילואים יוסי בכר, תושב בארי, התמקם שם במארב.
הכוח נלחם וספג מכת אש, חייל אחד נהרג, חייל שני נפצע. בשעה 09:42, כחצי שעה אחרי שנכנס, מפקד הכוח הבין שהם מעטים מול רבים והחליט לסגת לאחור. בהמשך, מפקד הכוח של שלדג ביקש לפנות את הפצוע למסוק שמגיע ליד כביש 232.
בתיעוד ניתן לראות כי בשעה 10:15 חבר כיתת הכוננות נוסע על קלאב-קאר לכיוון הכביש, עם שני נפגעי שלדג ופצוע נוסף מהמסיבה ברעים שאספו בדרך. יתר הצוות התמקם בכניסה לקיבוץ, הציב מארב למחבלים חדשים שניסו להיכנס - למרות בקשות חוזרות ונשנות של חברי כיתת הכוננות שיישארו בפנים.
בהמשך התיעוד נראה הרכב של המחבלים, שמגיע לש"ג של בארי, ואחריו מגיעים הלוחמים של שלדג ומשלימים את חיסול חוליית המחבלים הזו. אך פנים הקיבוץ נותר מופקר עד השעה 13:30 בצוהריים. "זה היה זמן ארוך, ארוך מדי", אמרו חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ. "הגיעו כמויות אדירות של מחבלים לשער, וזיהינו שהכוח של שלדג מצליח לפגוע בחלקם ובחלקם הגדול לא. בצוהריים, התקשרו טייסים והפצרנו בהם שוב ושוב: 'איפה הצבא? תשלחו לפה אלפי חיילים'", הם הוסיפו.
חשוב להדגיש, כוח התערבות קטן שמתורגל בפריצה או לחימה לא היה ערוך לאירוע כאוטי עם מאות מחבלים, ויחידת שלדג נלחמה בחירוף נפש בעוטף וברצועת עזה ואיבדה רבים מלוחמיה במלחמה.
אך התיעוד משאיר הרבה שאלות פתוחות: מדוע לצוות התערבות שתופס כוננות לוקח שעתיים שלמות מרגע הקריאה להגיע לקיבוץ, האם לא נכון היה שהצוות יישאר בנקודת חיכוך מול המחבלים, לסייע נקודתית ולספק לצה"ל תמונת מצב על מה שקורה בפנים. מדוע פונו במסוק לסורוקה רק שלושה נפגעים, בזמן שבשעות הבוקר הקיבוץ זועק מפצועים, ולמה יתר הכוחות הצה"ליים שנשלחו לתגבור הגיעו לבארי רק בשעות הצוהריים?.