במובנים רבים, מלחמת חרבות ברזל, שעדיין מתנהלת בעזה, שונה מאוד ממלחמות אחרות שניהל צבא ההגנה לישראל. בחדרי חדרים קציני צה"ל מכנים אותה בתדרוכים "המלחמה הדיגיטלית הראשונה", בגלל יכולות הקשר הדיגיטליות שהצבא מציג בשטח. שם הקוד הזה, שהוצג לעיתונאים שוב ושוב בחודשים האחרונים, יכול אולי להישמע כמו עוד כותרת יחסי ציבור של הצבא, שמנסה לשווק מלחמת פתע שהחלה במכה קטלנית ונמשכת חודשים רבים. אבל בצה"ל באמת מאמינים בביטוי הזה ובכך שהוא מסמן כמה החשיבה על לחימה בשטח היא שונה הפעם.
"בוא ננסה לחשוב על זה במובן האזרחי", אומר לי קצין הקשר והתקשוב הראשי תא"ל יוסי כראדי, שמפקד על חיל הקשר ומוביל את אותה מהפכה דיגיטלית בקשר של צה"ל. "כשאני מרים טלפון ברחוב, אני אפילו לא חושב על הקשר שלי. אני פשוט מצפה שהוא יפעל ושאוכל לגלוש באינטרנט, להפעיל אפליקציות, לחייג למישהו. אני מצפה שהטלפון שלי יידע לתקשר עם טלפונים אחרים, יידע להעביר את המידע שאני צריך הלאה ולקבל מידע, לא משנה מאיזה טלפון או מאיזו אפליקציה. זה פשוט פועל, זה כמו אוויר בשבילנו. מתי אנחנו שמים לב לזה? כשאין קליטה פתאום, כשאתה תקוע באמצע שום מקום, כשאתה על מטוס – אז אתה נזכר שטלפון זקוק לקישוריות".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"מבחינתנו אותו דבר חייב להתקיים גם בשטח - המטרה שלנו היא שהחייל שנמצא עכשיו בשטח יהיה מחובר לכולם, שהוא אפילו לא יצטרך לחשוב על זה", מסביר הקצין וממשיך: "שהוא יוכל לקבל מידע מהמפקדה, מהמטוס שבאוויר או מהספינה שבים, ושכל הגורמים האלה יוכלו לתקשר זה עם זה בלי שיצטרכו לחשוב בכלל על הקשר הזה. החייל בלב ח'אן יונס צריך לקבל את כל המידע הרלוונטי לו במאית השנייה הזאת, הוא רק מרים את המכשיר שלו וכבר יודע לקלוט מידע מגורמים שונים בבת אחת, וכולם מחוברים עם כולם".
בלב עזה: "זה נראה כמו קסם"
רובנו חושבים על קשר בצבא ומדמיינים את מכשירי הקשר הענקיים שחיילים סחבו בשטח, רק בשביל שאלה יעלו על תדר פתוח כלשהו וידברו עם מחלקות אחרות בשטח. המלחמה בעזה מתנהלת בצורה אחרת לגמרי: ללוחמים יש מכשירים שמזכירים טלפונים חכמים. הם מקבלים מידע קולי וחזותי ויכולים לראות ולנתח מידע במהירות רבה יותר.
החיילים בשטח יכולים לראות את מה שהמטוס שולח להם, הם יכולים לראות את מה שהרחפן רואה ברגע זה ולכוון אותו ולקבל מידע ישיר מהחמ"ל, ששולח להם ויזואליה של השטח. הלוחמים יכולים להתעדכן בזמן אמת במיקום של יחידות אחרות בשטח, וכל זאת בזמן שהאויב מסביב לא יכול לעלות על הקשר הזה. כדי לאפשר את התקשורת הזו יוצר חיל הקשר "בועות של קשר" בשטח, לפי ההתקדמות של החיילים במרחב. בתוך אותן בועות מרים החייל את המכשיר החכם, מקבל את המידע, ומתקדם הלאה - מבלי לחשוב שכמה מטרים משם הקשר הזה כבר לא קיים.
בשביל ליצור את התנאים הללו צריכים חיילי יחידת הקשר של צה"ל להצטרף ללוחמים ולהתקין את הציוד שלהם בלב הקרבות. "הם ילדים וילדות מוכשרים שצריכים גם להבין איך ליצור את הקשר, גם להכיר את כל הכלים וגם לדעת איך להיכנס לשטח ולהפעיל את הדבר הזה, שנראה כמו קסם", מפרט תא"ל כראדי. "הם לוחמים ולוחמות שיכולים להיכנס לשטח, והם גם צריכים לבוא עם מידע טכני מאוד גבוה וליצור עבורנו את בועות התקשורת האלה. הם עולים לגגות בלב עזה להתקין אנטנות, ואחר כך כשהכוח מסתלק הם צריכים להוריד הכול ולא להשאיר עקבות. הדברים שהם עושים בשטח כמעט דמיוניים".
"הקצב שונה מכל מה שהכרנו"
"עכשיו תחשוב על כמות הידע שהחיילים האלה צריכים כדי לבצע את המשימה", מציין כראדי. "ב'קומה' הראשונה, שהיא הקומה הלוחמת, הם צריכים להיכנס לשטח ולהיות כמו כל החיילים, בקומה מעליה הם צריכים להכיר את המכשור ולדעת איך להתקין אותו, להבין איך הם פורסים רשת תקשורת, מה כמות רוחב הפס שהם צריכים לספק ואיך לספק אותה; והקומה השלישית היא עולם ההצפנה והסייבר – הם צריכים לדאוג שכל הרשת הזאת נשמרת לכוחותינו".
"אנחנו בשיאה של המהפכה הדיגיטלית בצה"ל", אומר תא"ל כראדי, "והקצב שלה שונה לגמרי מכל מה שהכרנו, בטח עבור הצבא. כיום יש תלות מוחלטת בדיגיטל. רוב האנשים ששומעים על המלחמה שומעים על התקיפות במטוסים, על המודיעין, על כוח התמרון שנכנס לשטח, אבל הם לא חושבים על איך כל הדברים האלה מתקשרים זה עם זה בזמן אמת. ואת זה מביאה המהפכה הדיגיטלית".
שיתוף הפעולה הזה, בין האוויר ליבשה לים, הגיע השבוע לשיאו עם פתיחת המתקפה האיראנית על ישראל. בתוך שעות ספורות היו צריכים כוחות רבים לתקשר ביניהם וחפ"קים ברחבי הארץ היו צריכים לנהל את האירוע. התיעודים שפרסם צה"ל מראים כיצד מטוסי קרב וכלים אחרים ידעו לעקוב אחרי הטילים והכטב"מים ולקבל מידע ממקורות שונים בזמן אמת. "אנחנו שותף פעיל ומשמעותי בהגנה על המדינה", אומר כראדי. "לא נוכל לפרט, אבל יש שותפות רב-זרועית בתחומי הדיגיטל והספקטרום שבאה לידי ביטוי באירוע כזה".
"כל יום מרגיש כמו חודשים"
החזון של כראדי, שאותו הוא מוביל כבר שנים, מתגשם בבת אחת במלחמה הזו. הקצין, בן 48 מקיבוץ החותרים, נשוי ואב לשלושה, הוא בעל תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ובעל שני תארים שניים: בביטחון לאומי וביחסים בין-לאומיים, שניהם מאוניברסיטת חיפה. בתפקידיו האחרונים היה ראש מחלקת המבצעים של אגף התקשוב וקצין הקשר והתקשוב של פיקוד הדרום. ב"צוק איתן", לפני עשור, היה מג"ד הקשר של אוגדה 162. בשנתיים וחצי האחרונות הוא משרת כקצין הקשר והתקשוב הראשי באגף התקשוב וההגנה בסייבר (סב"ר), תפקיד שהוא עתיד לסיים ביולי. "אני מתקשה לראות זאת כראיון סיכום התפקיד, יש כל כך הרבה זמן עד יולי", הוא מבהיר. "כל יום מרגיש כמו חודשים רבים".
מערכות התקשורת של צה"ל שפרוסות בשטח צריכות לקשר בין החיילים בשטח ובין החפ"ק - ובין גורמים נוספים שיכולים לספק מידע, אך הן גם צריכות לגרום לכך שמכונות יוכלו לדבר עם מכונות אחרות. אחד הכלים שפגשנו במלחמה האחרונה הוא הכטב"מים - מכשירי טיסה קלים, חלקם מופעלים ישירות מהקרקע, והם צריכים גם לקבל נקודות ציון מהחיילים וגם לפעול בשטח ולהעביר מידע בחזרה למכשירים של החיילים. הכטב"מים חייבים תקשורת מלאה לאורך כל המסלול שלהם.
"הקשר של היום הוא כבר לא בין אדם לאדם כמו שהיה פעם", מסביר כראדי. "גם המכונות מדברות עם המכונות. והקשר הזה גורם לכך שבכל מקום בארץ, בכל שלב, אפשר לנהל הרבה מאוד זירות. זאת הסיבה שהיום חפ"ק שיושב במקום אחד בארץ יכול לנהל מערכה שקורית במקום אחר לגמרי. והחפ"ק הזה לא צריך לוותר על כלום, הוא יכול לקבל את כל הגישה וכל המידע שהוא צריך בשביל לקבל את ההחלטות הנכונות ולשלוט בסיטואציה. את זה אנחנו צריכים לספק לו".
תחום חדש אחר שנכנס לחיל הקשר בשנים האחרונות, ומשנה את הצורה שבה מנוהלים קרבות בשטח, הוא תחום האנליסטים. "בעולם הישן, לפני הדיגיטל, מידע היה עובר באוויר ונעלם - קשר הרדיו הזה שדיברת בו עם הפלוגה שלך היה באוויר ואז הלך לפח", מתאר כראדי. "עכשיו תתאר לעצמך שאת הקשר הזה אנחנו יכולים לשמור במערכת, את כל הקשר, ולהפוך אותו לנתונים. ואז אנחנו אוספים נתונים ובונים מערכת שיכולה לנתח את הנתונים האלה, לבנות תמונת מצב הרבה יותר רחבה ולעזור למקבלי ההחלטות להגיע בהווה ובעתיד להחלטות מושכלות יותר. זאת מהפכה גדולה מאוד".
"הרי יש פה הררים של מידע, וניהול קרב הוא בעצם היכולת לקבל אלפי החלטות בכל רגע נתון, והחלטות אפשר לקבל טוב יותר ככל שיש מידע. לכן אנחנו משתמשים באנליסטים, שיודעים לא רק להסתכל ולאגור את המידע הזה, אלא גם לנתח אותו ולאפשר לנו לקבל החלטות מודעות יותר", מציין כראדי. "עכשיו המערכת הזאת יכולה לענות על השאלות הנכונות ולעזור לחייל שבחפ"ק ולחייל שבשטח לקבל החלטות טובות יותר. חשוב לציין שאת ההחלטות בסופו של דבר מבצעים בני אדם, שום דבר לא נעשה באופן אוטומטי בידי מכונה. אבל כדי שהחיילים יוכלו להגיע להחלטות טובות יותר, עם יותר מידע, המערכות האלה עכשיו עומדות לרשותם".
"היה לי רעיון לגיים צ'יינג'ר"
חלק מהפיתוחים בצה"ל יושבים על שולחן התכנון ונמצאים בשרשרת הביצוע הארוכה והאיטית כבר חודשים, אם לא שנים. המלחמה גרמה לשרשרת הפיתוח לנוע במהירות הבזק, בשביל שהפיתוחים ייצאו לשטח כמה שיותר מהר. "שמעתי את הביקורת על כך שהכלים האלה היו יכולים להיות מוכנים כבר לפני 7 באוקטובר", אומר כראדי. "אנשים שאומרים את זה לא מבינים מה זאת מלחמה. אין שום דבר שמשתווה להירתמות שקורית בזמן מלחמה, שום דבר. מעבר לזה שהחיל הוא בתפוסה של למעלה מ-150%, בשל העובדה שכולם התגייסו למשימה מהיום הראשון, החדות שהצוותים נמצאים בה עכשיו היא בשיאה".
"בימים הראשונים היה לי איזשהו רעיון לקופסה קטנה שיהיה אפשר להוריד לשטח והיא תוכל להיות גיים צ'יינג'ר", מדגים הקצין. "עכשיו אני רק משרטט משהו על דף, אני לא גורם לזה לקרות באמת, כן? משם זה עובר למוחרת לצוותים שלנו, לטכנאים שיושבים וגורמים לדבר הזה לקרום עור וגידים. מתקשרים לרכש, מוצאים את החלקים, מרכיבים אותם, בודקים אותם. בתוך שבוע זה כבר היה בנוי ובתוך עזה, אחרי שעשינו את כל הניסויים הדרושים. כשאתה במלחמה, קצב העבודה שונה לגמרי. בתוך כל זה, שינוי הקונספציה שעשינו בחיל הגיע הרבה לפני 7 באוקטובר. המהפכה שאנחנו מדברים עליה בשטח לא הייתה יכולה לקרות בתוך יום".
"המתקפה לא הפילה את היכולות"
כראדי מדבר על כך שבשמחת תורה הוקפצו המונים לקרבות בעוטף, ורבים יצאו לשטח עם הטלפונים שלהם - אפילו הטייסים. "בסופו של דבר אדם שהגיע לאזור עוטף עזה דיבר עם החברים בוואטסאפ. הוא התקשר ברשת הסלולרית הרגילה, זה היה הרגע שבו כולנו הוקפצנו. במקביל המערכת של חיל הקשר שרדה את 7 באוקטובר: גם כשהותקפו אתרי הקשר שלנו במתקפה, המערכת ידעה לנתב את הקשר לאתרים שעדיין עמדו. לכן, מבחינת ההיקף, למרות שבהחלט הופתענו, המתקפה לא הצליחה להפיל באמת את היכולות שלנו".
כראדי נוהג לדבר על החיילים שלו בחיל הקשר בשמות פרטיים. "מדובר בסופו של דבר בחיל קטן ואינטימי. אנחנו חיל משפחתי. האינטימיות כואבת גם היא, כי אנחנו מכירים את כל מי שנפלו בקרב", הוא אומר. "מצד שני אני מצפה למצוא את הקצינים שלי בחזית הקרב. תמיד. קצין שלא יהיה בחזית אין לו סיכוי להבין את הקרב, להבין את הקשר, ליצור את התשתית – ומה שתמיד נדרש מאיתנו, וזה אחד האתגרים הכי גדולים, זה להיות תמיד צעד אחד לפני האויב. אם אנחנו יוצאים ללבנון, אנחנו צריכים לתמרן עד לשם".
"התפקיד שלנו, של תקשוב, הוא לייצר קשר קדימה, הרבה יותר קדימה. ולכן אנחנו חייבים להיות תמיד בחזית", מדגיש כראדי. "אני לא יכול לתאר את רמת המחויבות שיש לחיילים שלי. יש עד היום אנשים שכועסים עליי שלא קראתי להם ב-7 באוקטובר, כולם רצו להתייצב. לא רציתי כל כך להתראיין הרבה מאוד זמן, פשוט הרגשתי שאני חייב את זה להם, לחיילים שלי, שיידעו אילו דברים מדהימים הם עושים במלחמה הזאת, איך הם משנים את השטח".
הפרטים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה.