חמישה לוחמי צנחנים מגדוד 202 נהרגו בג'באליה שבצפון רצועת עזה מירי טנקים של צה"ל, בהם סרן רועי בית יעקב, בן 22 מהיישוב עלי ובוגר מכינת עלי - החלל החמישי מהיישוב מאז 7 באוקטובר וה-21 מהמכינה. אביו אבידן, סיפר היום (חמישי) בריאיון לחדשות 12 על בנו, על המפגש המרגש שלהם בעזה ועל כך שאין לו טיפת כעס על הכוח שירה בשוגג על הבית שבו היה בנו עם הלוחמים שנפגעו: "אחרי המלחמה הם מוזמנים לבוא לבקר פה. לא נשארו שאלות קשות. אנחנו נחבק אותם".
אבידן סיפר שבנו "לא היה מדבר הרבה, הוא היה עושה הרבה. היו לו ידיים נפלאות, הוא היה מאוד מדויק ומקצועי בדברים שעשה. אני מניח שזה גם מה שהוא הביא לצבא. הוא ידע לאיפה הוא הולך ואת המחיר שהוא ישלם, אפילו יצאנו לנו לדבר על זה קצת, לפעמים בציניות. אנחנו מבינים מה המחירים שיכול להיות שנאלץ לשלם. אני לא חושב שזה עצר אותו או שהוא עסק בזה, אבל זה בהחלט משהו שהיה בידיעה".
הוא סיפר על צער גדול שיש לו בגלל שגם פקודיו של רועי ז"ל נפלו בתקרית הקשה: "אני כואב את חיילים שלו שנהרגו ונפצעו שם. זה לא פחות כואב". יחד עם זאת, הוא הבהיר: "החיילים בטנק הם צדיקים והם עשו את הכי טוב שהם יכלו לעשות. יש תקלות כי זאת מלחמה. מי שלא היה שם לא יבין את זה. אין לי טיפה של ביקורת אליהם - אני מחבק אותם. המפקדים שלהם צריכים לחבק אותם בשביל שימשיכו להילחם. אחרי המלחמה הם מוזמנים לבוא לבקר פה. לא נשארו שאלות קשות. אנחנו נחבק אותם".
בבוקר 7 באוקטובר אבידן ובנו רועי קפצו יחד להילחם. הם נסעו יחד, התפצלו בכביש 6 - ונפגשו אחר כך לראשונה כמעט 3 חודשים לאחר מכן: "המ"פ שלו אסף אותו לשדרות להילחם שם ואני המשכתי לחטיבה שלי". המפגש הראשון שלהם היה רק כשהצנחנים יצאו לראשונה מסוג'עייה. "מיד אחרי הפגישה הזאת נכנסנו ביחד לח'אן יונס, אני עם החטיבה שלי והוא עם שלו". שבועיים לאחר אבידן הבין כי המחלקה של סרן רועי מאבטחת את הציר של הכוח שלו. "ישבנו ביחד ולמדנו את המשימה", שיחזר. "אין רגע יותר מרומם מהדבר הזה של אבא ובן במלחמה. זה רגע שבו אתה לא פרט, אתה עוסק רק בכלל. זה היה מרגש. אחרי זה נפגשנו עוד פעמיים או שלוש".
"המלחמה הזאת כמה שהיא קשה וכואבת היא זאת שמגלה שעם ישראל הוא חפץ חיים ושיש לו אנשים מדהימים בתוכו", סיכם אבידן. "היא לא ארורה - האויב שלנו ארור. צריך להכריע את האויב. זה לא רק כוחות של הצבא, זה כוחות של העם שלנו. אנחנו לא סופרים את כמות המתים - אנחנו מקדשים את החיים".