הרבה תקוות נתלו ברונן בר כשמונה לתפקיד ראש השב"כ. למרות שהיו גם כאלה שהסתייגו מהמינוי, בעיקר משום שבא מרקע מבצעי ולא מהאגפים הערביסטיים שמחוברים לשטח ולמקורות המודיעיניים, לאיש לא היה ספק לגבי היכולת שלו להוביל את הארגון ואנשיו. דווקא בגלל שמדובר באדם מוכשר, עתיר ניסיון ותחושת שליחות, העובדה שנכשל במשימתו העיקרית ב-7 באוקטובר הפכה את האכזבה וההלם לגדולים פי כמה.
"אין ספק שלראש השב"כ יש אחריות על הפעולות שנקט בהן השב"כ, להתרעה, לפעולות שביצע", אומר עדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ. "רונן בר, כמו ראש אמ"ן חליוה, וכמו הרמטכ"ל הלוי, כולם אחראים, כל אחד בגזרתו, כל אחד בתחומו. אני לא חושב שאפשר להתחמק מזה ואני לא חושב שהם מתחמקים מזה, להפך, הוא היה אחד הראשונים שלקח את האחריות ומבין לחלוטין את משמעויותיה", טוען סא"ל במיל' אבירם הלוי, סגן מפקד סיירת מטכ"ל.
על סוגיית האחריות מרחיב ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט: "אני חושב שהגדולה היא לקחת אחריות ובמקביל להניע ארגון שחטף מכה מאוד קשה מורלית, להרים את הארגון, ולתפקד כמו 'צוק איתן', ואת זה רונן עושה".
מי אתה, רונן בר?
רונן בר בן 58, נשוי ואב לשלושה ילדים ובעל שני תארים, מאוניברסיטת תל אביב ומהרווארד. הוא גדל ברחובות, התנדב לסיירת מטכ"ל ושירת כקצין ולוחם ביחידה, בין היתר יחד עם דדי ברנע, לימים ראש המוסד, ועם אלוף משנה (במיל') ליאור לוטן.
כשאל"מ (במיל') לוטן נשאל איזה מן חייל היה בר, הוא עונה: "חייל מאוד מוכשר. מפקד טבעי. באחת הסדרות היותר קשות של ניווטים במדבר, במשך שבוע, שבמהותה נועדה להפגיש אותנו עם הסבל האנושי הגבוה, רונן ואני היינו זוג, הלילה ירד. ובסוף המקטע הזה של חושך ואפלה אנחנו מוצאים את עצמנו על איזה צוק וצריכים להחליט אם להמשיך קדימה או להתייאש, לוותר".
הוא ממשיך, "אני חושב שאז ראיתי ברונן תכונות שאני לא שוכח אותן עד היום. מבחינתו, המשימה היא מעל הכול. לא מכניס שום דבר ברמה האישית שום דבר מהקושי, מהעייפות, מהרעב, מהמשקל. לא מתלונן לגבי אחרים, לא מאשים, לא מצטדק, לא בא בטענות. המבט הוא רק פנימה - מה אני יכול לעשות עוד יותר טוב כדי שנעמוד במשימה. אין מקום לייאוש, אין מקום לתסכול". התכונות האלה שמתאר אל"מ (במיל') לוטן, הן כנראה גם מה שאפשרו לבר ביום שאחרי מחדל ה-7 באוקטובר לקחת אחריות מלאה ובמקביל להמשיך לפקד על אנשיו ולהוביל אותם בלחימה.
"הוא מפקד מאוד-מאוד שקול, מאוד שיטתי, אבל הוא גם חבר", מעיד אבי דיכטר, שר החקלאות, לשעבר ראש השב"כ. "אדם שניתן לסמוך עליו, על המקצועיות שלו, על הנחישות", מתאר סא"ל (במיל') אבירם הלוי. אל"מ (במיל') לוטן מעיד כי בר הוא פטריוט ישראלי, ציוני, חכם ואמיץ מאוד. "השילוב הזה של מקצוענות, של ניסיון מבצעי עשיר, של אומץ לב ושל להיות בן-אדם, זה מה שסלל לו את הדרך להיות גם ראש השירות", מיטיב לסכם כרמי.
במהלך שנותיו ביחידה בסדיר ובמילואים השתתף בעשרות מבצעים בעורף האויב, רובם נותרו חשאיים. בין היתר השתתף במבצע "עלם חמודות" לחטיפתו של השיח' עובייד בדרום לבנון. "רונן שהיה אז כבר מילואימניק, הצטרף אלינו והוא ידע מה לעשות", מספר סא"ל (במיל') אבירם הלוי. "נדרשנו שם להתגנב בתוך כפר בלבנון, בלי לעשות רעשים ובלי להתגלות. הוא עשה את זה בצורה מקצועית, בצורה יעילה. הוא היה האיש הנכון במקום הנכון".
לאחר השחרור הוא פתח יחד עם שותפים את קפה בגדד בתל אביב; המקום שבו עומדת היום מסעדת סושי כשרה, היה אז אחד ממקומות הבילוי הפופולריים בעיר. שם גם הכיר את מי שלימים תהפוך לאשתו ואם שלושת ילדיו. לדברי מכריו, זו תקופה שמבטאת שני דברים מאוד חזקים שפחות מכירים. "הרוח היזמית שאומרת, אני יכול לעשות כמעט כל דבר מכל דבר, ובנוסף, זה הצד החברתי, הצד שכמעט נמשך לאינטראקציות בין-אישיות - וזו גם גדולתו", מעיד אל"מ (במיל') לוטן.
"אתה מעביר לו מידע, הוא מתרגם את זה למבצע"
אולם הקריירה של בר בחיי הלילה נגמרה בתחילת שנות ה-90 כשהתגייס לשב"כ ושירת כלוחם ומפקד ביחידה המבצעית. "אנשי המבצעים הם אנשים מאוד-מאוד עניינים, מאוד תכליתיים, ורונן, לדעתי המשפט הכי ארוך שהוא היה מוציא מהפה, זה בערך שלוש-ארבע מילים, ולעבודה", מעיד שר החקלאות דיכטר. הוא מוסיף, "רונן הוא 'שגר ושכח'. אתה מעביר לו מידע, הוא מתרגם את זה למבצע, אתה יודע שבקצה המבצע המחבל או בכלא או בקבר". כרמי מספר, "אתה רואה עליו ישר, מהרגע הראשון, שהוא בן-אדם חדור מטרה, שהוא מבין במה שהוא עושה, קר רוח".
בעשורים הבאים המשיך בר להתקדם בסולם הדרגות, עמד בראש אגף המבצעים של הארגון, ובין השאר, פיתח את תחום הטכנולוגיה והסייבר כראש אגף המטה בזמן כהונתו של נדב ארגמן, ולאחר מכן גם שימש כסגנו. לאורך הדרך היו לבר מספר הזדמנויות לפרוש מהשירות לטובת העולם העסקי; לאביו יש עסק משפחתי גדול בתחום המזון, אשתו גם היא באה ממשפחה מבוססת ומקושרת, ובכל זאת בכל פעם מחדש בחר להישאר בשירות, בקריירה שכרוכה לא אחת בסיכון חיים.
"הוא יכול היה לבחור חיים נוחים יותר", טוען אל"מ (במיל') לוטן. "היו לו נתונים להתקבל לרפואה והוא הלך ולמד תחום אחר באוניברסיטה. כלומר, הוא אדם שהולך אחרי מה שחשוב לו, לא אחרי מה שחשוב לאחרים. המסירות והמניע הפנימי הזה, באמת אפשר לו להצליח כל כך בתקופת חיים כל כך תובענית כמו שירות בשב"כ עד לתפקיד ראש הארגון".
בנאום הכניסה שלו לתפקיד, בר קשר את המחויבות שלו לשב"כ להיסטוריה של משפחתו. הוא שיתף, "אנשים מכירים אותי במספר כינויים ושמות עוד לפני עידן ה-ר', מרוני, אבו רמזי, ב"י בשירות, או אדם ורון במוסד, אבל דווקא השם האמצעי, האמיתי שלי, במקרה, והמחייב יותר, אברהם, לא מוכר".
בר הרחיב על הרקע המשפחתי, "אברהם, אח של סבי, תלמיד מצטיין שזכה ללמוד רפואה באירופה במסגרת הנומרוס קלאוזוס, אותן מכסות מפלות, לא זכה לעלות לארץ ונקלע למלחמה ההיא. באופן טבעי, הוא הצטרף לפרטיזנים כדי להילחם עד טיפת הדם האחרונה ובשלהי המלחמה, ביערות, כאשר הוא הרגיש מוקף, הוא ירה בזוגתו והתאבד. עם שם מחייב כזה, עם סבא רופא בימים הראשונים של צה"ל, אמא מורה חיילת בירוחם ואבא מג"ד מילואים ששירת בכל המלחמות עד שהעביר אלינו את האלונקה, אחות בשריון, אח גם כן ביחידה, כנראה שלא הייתה לי ברירה אחרת".
אלא שהמינוי של בר לראש שב"כ לא עבר חלק, לאחר שמכתב אנונימי הטיל דופי בהתנהלותו בעבר. בסופו של דבר הודיעה הוועדה שלא נמצא פגם בטוהר המידות שלו, ובאוקטובר 21' ראש הממשלה דאז, בנט, בירך על המוגמר, ובר החליף את נדב ארגמן כראש השירות.
"תהליך הבחירה של רונן היה תהליך למופת. בדקנו לא מעט מועמדים, ואני חייב להגיד, כל המועמדים היו מצוינים, רונן היה הכי מתאים", מציין ראש הממשלה לשעבר בנט. השר דיכטר אומר, "אסור להיבהל מהיציאה נגד מינוי של ראשי שב"כ, נדמה לי שכמעט כולנו, או שהייתה ביקורת תקשורתית, או שהוגש אפילו בג"ץ. שרדנו את זה, תמיד לאורך הקריירה אתה צובר לפחות אויב אחד או שניים, שזה הזמן הקלאסי מבחינתו במירכאות "להתנקם" באדם שאולי הם מרגישים שגרם לו עוול".
בר נכנס לתפקיד חמישה חודשים לאחר מבצע "שומר החומות". בחודשים הראשונים של בר כראש השב"כ, ישראל חווה עלייה משמעותית במספר הפיגועים, התגברות הפשיעה במגזר הערבי, ובמקביל גם המתיחות הביטחונית בין ישראל לפלסטינים החלה לגבור. העימות עם חמאס לא הוכרע.
במרץ 23' על רקע המחאה נגד ההפיכה המשפטית, בר הזהיר את ראש הממשלה נתניהו מפני העלייה באיומים הביטחוניים לצד הקרע בחברה הישראלית. בהמשך ישיר לקודמיו בתפקי הוא גם הוביל גישה התקפית מול חמאס ובצורך לפעול מולם באופן יזום, מה שכידוע לא קרה.
ישראל של אחרי 7 באוקטובר
בלילה שלפני מתקפת ה-7 באוקטובר בר הקפיץ את עצמו למטה השב"כ בעקבות סימנים מרצועת עזה על התרחשות מסוימת, וקיים התייעצויות לאורך הלילה. הוא גם שיגר צוות טקילה של היחידה המבצעית לעוטף בשל חשש מחדירה, אבל בדיעבד זה היה רחוק ממספיק. "הוא היה מוכוון לחדירה של חוליה, שתיים, שלוש. הוא היה מוכוון לחדירה של מחבלים דרך הגדר, זה מה שהוא זיהה כנראה באותו שלב, ולכן הוא התייחס במירב החומרה, בהתאם להערכת המצב שהייתה נכונה לאותו רגע", אומר כרמי.
כשעולה השאלה אם זו אחריות השב"כ להביא בדיוק את המודיעין הזה מהרצועה, טוען כרמי כי שב"כ היה צריך להביא את המודיעין - לצד אמ"ן ומודיעין פד"ם. לדבריו, "כל המשולש הזה צריך לעבוד ביחד. אבל לשב"כ יש אחריות". עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ", מפרט, "בדיעבד אנחנו מבינים היום שהייתה הסתמכות יתר הן על הטכנולוגיה והן על המחשבה שאנחנו יודעים הכול".
לאחר מתקפת הפתע של חמאס ראש השב"כ רונן בר לקח אחריות על הכשלים והמחדלים המודיעיניים. "בכך, הוא למעשה בא ואמר לעובדי השב"כ: 'אני ראש הארגון, אני אחראי. עכשיו אתם תתמקדו במשימה, תתמקדו בעבודה'", אומר כרמי.
כשנשאל האם בר צריך להתפטר, כרמי מתקשה לענות. "שאלה מורכבת בשלב הזה. קשה לי שמעליו לא שמעתי לקיחת אחריות. אני לא רוצה שהאחריות תיפול רק על הרמטכ"ל, על ראש השב"כ, ותשאיר את הדרג העליון מחוץ לתמונה, כמו שראינו ביום כיפור בוועדת אגרנט", הוא אומר. בנט, מפרט על תפקודו לאחר מתקפת חמאס: "רונן מיד התעשת, איחד את השורות, נכנס לפעולה, ובמהלך כל המלחמה השב"כ מתפקד בצורה יוצאת מן הכלל".
"אני חושב שבבוא העת הצמרת הביטחונית כולה או כמעט כולה, צריכה ללכת הביתה. אני לא חושב שמישהו שם ישלים קדנציה מלאה", סבור הראל. "בשלב הנוכחי זה משרת לחלוטין את נתניהו, זה מסיט את האשמה ממנו ומעביר את כל הדיון לתקלות המקצועיות של מערכת הביטחון".
הראל מוסיף, "הליכה של בר עכשיו מפנה את הדרך לנתניהו להחליט על איזה יס-מן הוא ממנה עכשיו, מה שעלול לזעזע פה את המערכת הדמוקרטית כולה. זה שיקול שלא הייתי מזלזל בו בכלל". השר דיכטר אומר, "אני מכיר אותו היטב, אני מכיר את הרצי הלוי היטב. אני אוהב את הלוחמים האלה אהבה אמיתית. התרומה שלהם לביטחון מדינת ישראל היא עצומה. אני חושב שהם נקלעו לתקופה טראגית. אלה לא אנשים שעוזבים מלחמה באמצע".
אל"מ (במיל') לוטן מצידו, סבור שרונן בר צריך להמשיך להנהיג את הארגון עד לניצחון. "ישראל של אחרי, ישראל שבה נעשה סדר בכל המערכות שלנו וננסה לבנות מקום טוב יותר, נכון יותר, היא ישראל שיהיו בה הרבה מאוד שינויים. אני סומך עליו שהוא יעשה את הדבר הנכון, וישרת ככל האפשר את ביטחון ישראל".