ב-7 באוקטובר היה סמ"ר עמית כזרי מפקד כיתה בגדוד 50 של הנח"ל במוצב סופה. בשעות הבוקר, עשרות מחבלים תקפו את הבסיס והצליחו לחדור אליו. לוקחים את הנשקים, דורכים כדורים ומתחילים לקבל אש. במשך כשבע שעות הוא מצא את עצמו נלחם על חייו לצד חבריו שהתבצרו בחדר האוכל, פצועים ובנחיתות מספרית משמעותית. "כל רכב שמגיע זה סרט בפני עצמו, כל רכב שמגיע יכול להיות רכב של החמאס", הוא משחזר את הסיוט. "רשמתי הודעה לחברים שלי שזהו, ושאני אוהב אותם", הוא מעיד.
את הקרב מחוץ למוצב ניהלה מג"דית קרקל, סא"ל אור בן יהודה. "אש מטורפת, רימונים, אר-פי-ג'י. נהירה מטורפת של מחבלים. כמויות, עשרות, עשרות שרצים עם ג'יפים, אופנועים, רגלית", היא מתארת את הקרב ההירואי שהתחולל במקום. סא"ל בן יהודה, שהייתה אחראית בין היתר גם על פינוי פצועים מהמקום. "רציתי שיטפלו באחד מהחברים שלי שנפצע, ומסתבר שהוא כבר לא היה איתנו". מתייחס סמ"ר כזרי לחברו, סמל שגב שוורץ ז"ל מבית שאן, שהיה לוחם בגדוד 50 של הנח"ל, נפצע במהלך המתקפה ובכל זאת הצליח להגיע לחדר האוכל - החייל היחיד מבין אלה שהתבצרו שם שלא שרד את הקרב.
בשלב זה הרופא של השייטת כבר עדכן את אור שהוא נהרג. "בתוך כל סל הרגשות המטורף הזה, עמית קורא לי "פלאפל. פלאפל תלכו לטפל בו, הוא איבד מלא דם!", משחזרת סא"ל בן יהודה. "חיפשנו את הדרגה הכי בכירה, ומצאנו מאוד מהר", מסביר סמ"ר כזרי. "תטפלו בו, הוא הפצוע הכי קשה שלנו", המשיך כוזרי לבקש. אלא שבתוך הלהט ובתוך הטירוף, לא הייתה לאור ברירה אלא לבשר לו את הנורא מכל: "אתה לא רואה שהוא כבר לא איתנו?".
מיד לאחר המשפט הנורא הזה, המ"מ בגדוד של סא"ל בן יהודה הודיע לה שיש מחבלים שנמצאים על ציר בדרך אליהם, והיה עליה להמשיך הלאה בריצה. כשעזבה, שמעה מאחוריה בליל קללות, שהגיע בעקבות דבריה. "הצלחתי לעצבן אותם", היא מודה. "היה שם איזה פרץ רגשות", מודה גם סמ"ר כזרי ומוסיף: "מי שחוטף הכי קשה זה המבשר". מלבד שגב שוורץ ז"ל, עוד שלושה מחיילי מחלקת המרגמות של גדוד 50 נפלו באותה השבת: סמל אמיר לביא ז"ל, סמל נחמן דקל ז"ל וסמל טל לוי ז"ל.
בידיהן של שתי אחיות
סמ"ר כזרי הגיע לשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, מבלי לדעת שד"ר שיר שבת, רופאה בכירה במחלקה לרפואה פיזיקלית ושיקום של הדסה הר הצופים, שלקחה חלק בשיקומו, היא למעשה אחותה של אור. בשנים האחרונות כל אחת מהאחיות פיתחה קריירה בכיוון אחר: אור שברה תקרות זכוכית בצה"ל וזכתה בעצמה בצל"ש לפני כעשור אחרי היתקלות עם מחבלים, ושיר סללה לעצמה דרך עצמאית בעולם הרפואה, רחוק מההתמחויות של הוריהן הרופאים. ובכל זאת, בטוויסט ישראלי בעלילה, היקומים המקבילים שלהן נפגשו.
סמ"ר כזרי הוא אחרון הפצועים מה-7 באוקטובר שעוד לא השתחרר הביתה ממחלקת השיקום של הדסה. כשנודע לו מד"ר שבת שאחותה היא המג"דית שניהלה את הקרב במוצב בו שהה ב-7 באוקטובר, הוחלט שהשניים ייפגשו.
"זה מוזר, כי אתה רוצה להגיד הרבה תודה לאנשים שהיו שם אבל אתה לא במצב בכלל לזכור מי האנשים שהיו שם", משתף סמ"ר כזרי. "כן זכרתי את אור, ופתאום מסתבר שאור היא אחות של שיר, מה הסיכוי?". ד"ר שבת סיפרה לאחותה שבבית החולים יש חייל שכעס עליה כשהיו במוצב. סא"ל בן יהודה מספרת שנזכרה מיד, וכתבה לאחותה בתגובה: "כל הקללות התקבלו בברכה ועכשיו, פעם הבאה נשב על קפה".
כשסא"ל בן יהודה מגיעה לבית החולים, השניים נפגשים בשנית. בשיחה בין השניים, סמ"ר כזרי משתף שכעת האתגר הכי גדול שלו הוא לחזור לחיים האזרחיים, לאחר השחרור מהצבא. "אני מתחיל את החיים שלי, את החיים האזרחיים, מנקודת פתיחה שונה, אבל... אני בטוח שאני אמצא איזה מסלול טוב", הוא אומר באופטימיות. "אני שמחה לדעת שההמשך שלך והשיקום זאת אחותי, כי היא באמת הכי טובה שיש", עונה לו סא"ל בן יהודה. "אחרי שאני יודעת גם מה עברת, הלוחם שאתה ותעצומות הנפש שיש בך, טיק-טק זה מאחוריך", היא מוסיפה.
אל דבריה של אחותה, מצטרפת גם ד"ר שבת: "אני חושבת שבזכות הרוח המאוד חזקה שלו והכוחות המאוד-מאוד גדולים שיש לו, הוא יגיע מאוד רחוק, לא חשוב בדיוק מה הפרוגנוזה והסטטיסטיקות. כי זה הוא והוא אריה". כוזרי מצידו, מתייחס לדבריה: "כל מה שהיא אומרת אני חותם".