סגן ג' סיים לא מזמן את קורס הטיס, ולאירוע כזה הוא לא חשב שייקלע - בטח לא כל כך מהר. במהלך טיסת אימון במכתש רמון, בשעה שהיה בגובה נמוך, חסידה פגעה במטוס: "היה בום מאוד חזק ואז החופה של המטוס התנפצה", הוא משחזר: הערב (חמישי) אנחנו חושפים תיעוד מהאירוע - ואת הריאיון עם הטייס הצעיר שהצליח להשתלט על המטוס ולחזור בשלום.
הטיסה התרחשה כאשר ג' מתכונן לשיבוצו הקרב: "אני סיימתי קורס טיס לפני שלושה חודשים, בסוף יוני אנחנו מתפזרים לטייסות המבצעיות. האירוע הזה קורה ביום חמישי לפני שבוע באזור השעה רבע לארבע, זה היה המבנה האחרון בטייסת לאותו שבוע. אנחנו תוקפים מתאר של גובה נמוך במכתש רמון ברביעיות", הוא נזכר. "אני ועוד חבר היינו במטוס לביא, מטוס הדרכה, מאחורי המובילים".
התקרית התרחשה ממש סמוך לאימון: "אנחנו ממש בסוף הגיחה, באים לטוס חזרה לחצרים ולסגור את השבוע. הייתי מאחורי המוביל שלי בגובה של חצי קילומטר מעל פני האדמה ובערך ב-1,000 קמ"ש - ואז משום מקום מגיעה להקת חסידות, מימין לשמאל, לא הצלחתי לראות אותן".
"רעש מחריש אוזניים, הרוח חדרה למטוס"
"שתי שניות לפני הפגיעה אני חושב שאם אני אמשוך שמאלה ולמעלה זה יעזור: אני מפנה לצד שמאל ועוצם עיניים ואז היה בום מאוד חזק של הפגיעה ואז החופה התנפצה", הוא משחזר, "בהתחלה היה רעש מחריש אוזניים של הרוח ובגלל שאני בהטייה שמאלית אז כל הרוח חדרה".
למרות שהתקשה לראות, הבין את הסיטואציה - ונכנס לפעולה בזריזות: "אני מבין מה קורה די מיד, אני רואה כתמי חום של האדמה, אני מבין שאני לפחות מתרחק ממנה. בהתחלה זו תחושה של הלם וגם קצת מכה קטנה בכתף ובהתחלה המון רוח על הפנים, המשקף עף והמשקפיים מתנפצות והכול מפריע לי לראות".
"יש איזו חצי דקה של הלם מהצד שלי, אבל אני רואה שהמטוס בשליטה", הוא מדגיש. "אני מכניס את המסכה חזרה לפה ומדווח 'חירום, חירום בזמן אמת'. אני רואה שאני משדר ומבין שעונים לי, ואני לא שומע כלום בגלל הרוח. אני שוב אומר 'חירום, חירום בזמן אמת', אומר שנפגעתי מציפורים ושבגדול אני ללא חופה".
"ברגע אתה לבד, אתה לעצמך"
בגלל שלא היה יכול לשמוע דבר בקשר, סגן ג' פעל לבד: "זו תחושה שאני זוכר, שאתה לבד במטוס ואתה לא שומע כלום. באף שלב אני לא שומע כלום - מהמכה מצד שמאל והניתוק של המסכה, גם הכבל של האוזניות התנתק. בארבעים השניות הראשונות עד שאני מדווח זה 'אתה לעצמך' וכל מה שלמדת בקורס מתנקז לנקודה הזו. הפער מהסימולטור זה הפן הפיזי".
בתיעוד האירוע שהגיע לידי N12 נראה המטוס מבפנים, עם חופה שבורה, מיטלטל ויורד לכיוון הקרקע אחרי פגיעת החסידה. בתוך זמן קצר המצלמה נפגעת, ונשמעות הקריאות "חירום, חירום, יש לו חירום" - והמערכות מתחילות לצפצף. הטייסים הנוספים נשמעים מדברים בקשר על ג', שצועק: "אני לא שומע כלום" - בעוד הם מנסים לזהות אותו ולהכווין אותו לעבר הקרקע. בקור רוח מכריזים הטייסים המובילים והמנוסים: "2 ללא חופה, אני מצטרף אליו ומלווה אותו". הם ניסו להמשיך ולקרוא לו בקשר, אך הוא הכריז שוב ושוב: "חירום, חירום!". בהמשך הכריז בשמחה: "אני רואה אותך".
סגן ג' משך בחוזקה למעלה, ותוך כדי "טיפוס" הוא סגר את המנוע והקטין את המהירות: "מ-1,000 קמ"ש אני יורד ל-600 קמ"ש, שזה די איטי במטוסי קרב". במהירות הזו, הוא מגלה, "ממש יותר קל לתפקד - אני טס ישר. החופה הקדמית רק התנפצה, היא לא נשברה כמו החופה העליונה אז היא מגנה עליי מפני הרוח במהירות הזו".
על סמך הסימולטורים וההדרכות, הוא מבין שיצטרך לנחות בבסיס רמון: "אני מנתח שהחופה זה האישיו העיקרי, אני מתאפס על עצמי". הטייסים הסמוכים שמעו את הקריאה בקשר והבינו שמדובר במצב חירום: "הראשון אומר לי לטוס אחריו והשני טס אחריי כדי לבדוק מה הפגיעות במטוס". בגלל שהמטוס הראשון טס יותר מהר וגבוה ממנו, הקשר ניתק: "היה פרק זמן של דקה שאיבדתי אותו ואז אני רואה אותו שוב, הוא מבין שהוא צריך להכווין לי את הדרך".
ג' לא דיווח על מצבו הגופני, כך שהטייסים שמסביבו לא ידעו אם נפצע. הם ליוו אותו כדי לעזור לו לנחות בשלום ברמון: "המוביל מוריד מדפים וגלגלים כדי לסמן לי גם להוריד. אני מוריד ואומר להם שהורדתי והכול עובד, ותוך כדי זה מי שנמצא מאחוריי מתקרב ורואה שהכול בסדר". המטוס שמלפניו סימן לו את המסלול: "אני אומר לעצמי לעשות נחיתה רגילה לא משנה מה, אני מתעלם מהכול כדי לנחות בשלום. אני מפקס את עצמי".
בעוד במגדל הפיקוח ניסו להבין את המצב, רשת הקשר התמלאה בקריאות ואחד הטייסים ביקש שקט. "הוא אמר שהוא יושב עליי, אני לוקח אותו לרמון", הודיע אחד מהם בקשר - והמשיך לפנות אל ג' בקריאות הרגעה. מדי פעם הכריז ג' על מיקומו וגובה הטיסה.
"הולכים לנחיתה, שב אליי קרוב", הודיע הטייס המנוסה - ולאחר זמן קצר בישר לג', רגע לפני הקרקע: "תעצור את המטוס, צוותים בדרך אליך". וג' נזכר: "אני מגיע לנחיתה כשאני לא רואה טוב קדימה אני מסתכל במסכים שכן יש לי כדי לבקר את המהירות ועושה נחיתה בסך הכול סטנדרטית - יש בלמים, הגלגלים נשארים במקומם. אני בולם יחסית חזק ועוצר על המסלול, מדווח שנחתתי בשלום וצריך שיפנו את המטוס כי אני לא יכול".
גם ברגעי הלחץ, ג' לא שקל לנטוש את המטוס: "אני חייב להגיד שלא עברה בי המחשבה להיות עם יד על המפלט כי המטוס הגיב כמו שצריך והרגשתי בטוח, אבל אנחנו כן מוכנים לכל תרחיש. כשאני נוחת אני מרגיש תחושת הקלה, פיזית אני מרגיש בסדרכשהצוותים מגיעים אליי אני מדומם מנוע, מלא אנשים שאני לא מכיר תופסים אותי".
"למזלי הייתי עם טלפון בטיסה באותו יום", הוא מוסיף ומספר. "אני מתקשר ישר למבצעים של הטייסת אומר שאני על הקרקע והכול בסדר. אחת מפקידות המבצעים ענתה לי קצת בשוק, אמרה לי שהיא שמחה. הם תיארו תחושה של הלם כי הם שמעו רק את הצעקות בקשר ולא ידעו מה סוג התקלה אז הם היו מאוד לחוצים,הם פחדו כי הם ראו רק מטוס מנופץ".
הוא התקשר גם לאימא שלו: "אמרתי לה בקטנה שתכיר את האירוע, הייתי אמור באותו סוף שבוע לצאת עם חברים אז אמרתי לה שכנראה אישאר בבית. היא מאוד נרגע, אמרה 'שלח תמונות' וחזרה לדבר עם חברה שלה". לאחר מכן גם מפקד הטייסת התקשר להורים וסיפר להם את כל השתלשלות האירועים.
לאחר השגחה קצרה במרפאת רמון וסדרת בדיקות בבית החולים סורוקה ("הכול יצא תקין"), הוא חזר לטוס ביום שלישי האחרון. ג' לא חשש להמריא שוב: "לחזור לטוס הרגיש לי רגיל. בניגוד לאירועי בטיחות שבהם המטוס בוגד בטייס, פה המטוס שמר עליי מפני מפגע חיצוני, המון מזל והמון תחושת ביטחון במטוס. לאורך הדרך דיברתי על מה שאני מרגיש עד שחזרתי לטוס והייתה סביבה תומכת".
בשיחה הוא משחזר את המפגש המרגש עם החברים למבנה בשובו לבסיס: "הטייס המוביל ראה אותי והתחבקנו וצחקנו, הוא אמר לי 'חתיכת אירוע הבאת פה'. הייתה הקלה כי לא ידעו מה היה איתי. ההובלה שלהם הייתה מדהימה, הם ממש עטפו אותי וממש דאגו להביא אותי בשלום חזרה".
על קור הרוח שהפגין הוא אומר: "זה מה שמצופה, זה מה שמלמדים אותנו בעיקר לפני המעבר לטייסת המבצעית. עוד יותר התחדד לי שם כמה צריך קור רוח. אחרי כמות הטיסות שהייתה לי וכמות הסימולטורים שעשיתי, אני חושב שהיכולת לשמור על קור רוח נבנית המון על אימון וניסיון. יצא תחקיר מסודר בנושא - בסוף התוצאה הסופית היא מאוד טובה ונחתנו בשלום ושיבחו אותנו על התפקוד בסיטואציה".