כבר יותר מ-100 ימים שאנחנו מלווים את המשפחה של נעמה לוי במציאות הבלתי-אפשרית הזו. מציאות של מטוטלת ענקית שנעה בין אי-ודאות וכעס - לניסיון להיאחז בתקווה. מטוטלת שנעה בין סרטון החטיפה המצמרר של נעמה והסכנה שבה היא וצעירות נוספות נמצאות - לבין הניסיון להיאחז באותות החיים שהגיעו מהחטופות שחזרו.
"העניין פה זה נעמה, היא מחזיקה מעמד - אז מה אני?"
יוני לוי, אביה של נעמה, שיתף לפני יותר מ-100 ימים: "אני אבא שהילדה שלו כבר 61 יום בגיהינום. התחושה שלי בתור אבא לילדה כזאת היא שאני לא יכול לעזור לה". עוד הוסיף יוני: "כולם שואלים 'איך אתם מחזיקים מעמד?'. אין לי בכלל את הזכות הזאת לא להחזיק מעמד - אני גם לא העניין. העניין פה זה נעמה, היא מחזיקה מעמד - אז מה אני?".
כמה הוא מחכה לה - לנוני, לנעמה שלו. האבא שבבוקר שבת אחת נוראית ושחורה הפך לאבא לילדה חטופה. אבא לילדה שנמצאת בגיהינום - ולא יכול להיות שם להגן עליה. כל מה שנותר לו עכשיו זה לנסות להעביר לה מסרים, לדבר אליה בקול, לדבר אליה בלב - שתדע שהוא שם איתה, הכי שהוא יכול.
איילת שחר לוי, אימה של נעמה, ממשיכה להגיע לעבודתה במרפאה שלוש פעמים בשבוע למרות הקושי. היא שיתפה בתחושותיה לגבי המצב: "המפגש האנושי הוא טוב. באיזשהו שלב הבנתי שחלק ממה שאני צריכה לעשות זה לשרוד, להחזיק מעמד בעצמי - ולחכות לה שתבוא. זה לא קל לשרוד ופשוט רק להיות. אני אפילו כבר לא רואה את הסרטון הזה של נעמה אבל מה שאני הכי דואגת ממנו זה שנעמה תתייאש ותוותר. זאת לא היא - היא לא כזאת, היא חזקה. כל הזמן אני אומרת לה - פשוט איכשהו תעברי מיום ליום, כי זה יקרה - אל תעזבי ידיים".
"אני מצטער שאת עדיין שם"
ביום ה-104 למלחמה, סבה של נעמה, שאול, נאם בכיכר החטופים. "הדאגה של כולנו לגורלה מכלה בנו", הוא אמר בדבריו. "עם כל הכאב, נעמה תשרוד. היא צברה ניסיון חיים וחוסן נפשי, והיא קורצה מחומר של טריאתלטית - חזקה פיזית ומנטלית". יוני אביה של נעמה הצטרף אליו והוסיף: "זה יותר מדי זמן ואני מצטער שאת עדיין שם. אני קורא למנהיגות שלנו ולעומד בראשה, לראש הממשלה - תעשו כבר את מה שצריך כדי להחזיר אותם".
"תעצרו - אנחנו עושים פה עוול לדורות"
בזמן שהם מתחננים לנעמה שתחזיק מעמד - הם מנסים לעשות כאן הכול כדי להחזיק מעמד בשבילה. הימים עוברים ואין עסקה - והכעס מתחיל לחלחל. "אני מרגישה שלא עושים הכול, ואני מרגישה שאין למדינה הזאת זכות קיום אם משאירים אותם שם", אמרה איילת בכאב. "זה כאילו נראה ברור, אבל זה לא - חושבים שאפשר להמשיך הלאה".
יוני הביע את התסכול הגובר מהלחץ הצבאי שלטענתו נמשך יותר מדי זמן: "מתמרנים בח'אן יונס, וכל פעם אומרים שזה ייקח שבועיים-שלושה. אחרי 7 באוקטובר, יש אובדן אמון במערכות שגורם עכשיו לחשדנות מאוד גדולה. התחושה שלי היא שיכול להיות שגם הצד שני לא החזיר תשובה, או שהחזיר תשובה לא טובה, אבל אנחנו כבר בונים סיפור - המחירים יהיו גדולים מדי, עד המיטוט המוחלט, עד הניצחון המוחלט. כאילו כבר מכינים את הקרקע לזה שעסקה עכשיו היא לא תהיה טובה. תעצרו - אנחנו עושים פה עוול לדורות. תקבלו את ההחלטה הנכונה - תבינו את גודל השעה".
"זה בכלל לא פוליטי - תחזירו לי את הילדה!"
אחרי פסגת פריז, בסוף חודש ינואר, יש תחושת אופטימיות באוויר. גורמים בישראל כבר מדברים על מתווה שמתגבש, ונראה שנעמה תהיה כלולה בעסקה שזכתה לשם היבש "הפעימה ההומניטרית". אבל לא עובר שבוע והעסקה מתרחקת - ואיתה גם נעמה. "קצת מרגיש שהתרגלנו. אם זה באולפני החדשות או בהצהרות הקבועות ביום שבת", סיפר יוני.
ביום האישה, איילת פנתה לבתה בנאום בכיכר החטופים: "את זו שאמורה להיות על הבמה ולהציג את החזון שלך לעולם שיוויוני וצודק. איך נוכל להמשיך לשמוח כשאת לא יכולה לצחוק בקול? נחטפת על ידי מחבלים ארורים. כבר 155 ימים בלי החיבוק האוהב שלך". גם יוני קרא: "אנחנו כבר לא יודעים מה הדבר הנכון לעשות - והזמן נותן אותותיו. זה בכלל לא פוליטי, אני אבא של נעמה - תחזירו לי את הילדה!".
עוד 133 חטופים נמצאים שם
כשנעמה נחטפה היה חם בחוץ. עכשיו, כבר הגיע האביב, חג שמחת תורה התחלף בפורים, תכף פסח חג החירות, ורק דבר אחד לא השתנה - היא עדיין שם. עוד 133 חטופים נמצאים שם - גם הם ילדים של מישהו, שכלואים בגיהינום.