אביתר דוד ויובל חברים עוד מימי השירות הצבאי, והקשר ביניהם נשמר - וסבב בעיקר סביב המוזיקה. יובל עבר אחרי השחרור מצה"ל לניו יורק, שם הוא מתגורר ועובד בחודשים האחרונים. הידיעה על מתקפת ההפתעה של ה-7 באוקטובר תפסה אותו בשעת לילה מאוחרת. "בדיוק חזרתי ממסיבה והתרסקתי אצל חבר. אז הוא העיר אותי באמצע הלילה ולא באמת חשבתי שיש איזה משהו קיצוני בארץ. דפדפתי בטלגרם ושם ראיתי את אביתר. זה היה אחד הדברים הכי נוראיים שראיתי בחיים. אתה לא באמת מעכל שזה באמת קורה. אני למשל ניסיתי להתקשר אליו, אין לך מושג באמת מה עושים בסיטואציה כזו".
"פתאום שולחים הודעה בקבוצה של החברים מהצבא, 'חברים, אביתר נחטף'", מספר אילון, חבר נוסף של אביתר דוד מימי הצבא (המרואיינים בכתבה ביקשו להזדהות בשמם הפרטי בלבד). "הייתי בטוח שהוא צוחק איתנו. לא ממש הבנתי ואז התחילו עוד להגיב ואמרו שיש סרטון בטלגרם. ישר רואים שזה הוא. בהתחלה מתוך טנדר, ואז היה עוד סרטון שזה היה נראה מתוך עזה. היה קצת זמן לתפוס את זה שזה באמת קורה. אבל. מתחילים לעכל לאט-לאט שזה הסיטואציה".
"דיבר בהתרגשות על מסיבה גדולה"
"עשינו על האש עם חבר'ה מהצבא בדיוק שבוע לפני", משחזר אילון את פגישתו האחרונה עם אביתר. "הוא דיבר בהתרגשות על מסיבת טראנס גדולה. אצלנו בחבורה של הצבא פחות אוהבים ושומעים טראנסים. אז זה קצת פחות תפס אותנו, מה שהוא אמר. אבל לא חשבנו באותו זמן שזו תהיה באמת הפעם האחרונה בזמן הקרוב שניפגש".
אביתר, בן 23 מכפר סבא, הגיע אל מתחם הנובה שליד קיבוץ רעים כחלק מחבורה של ארבעה: לצידו בעת חטיפתו היה גם חברו הטוב מילדות גיא גלבוע-דלאל, שנחטף יחד איתו. רון צרפתי ז"ל ועידן הרמתי ז"ל, גם הם בחבורה, נרצחו. הארבעה ניסו להימלט יחד באותו הרכב מחוץ למתחם כשהחל הטבח: בני המשפחה הצליחו ליצור איתם קשר כשהחל האירוע. אך בשלב מסוים ככל הנראה התפצלו גל ואביתר משני חבריהם שנרצחו. מאחר וכל מי שהיה עד להתרחשויות נרצח או נחטף, המשפחות לא יודעות דבר על נסיבות החטיפה. חבר נוסף של אביתר, ניב כהן, היה במסיבה והצליח לשרוד.
התיעוד של אביתר וחבריו היה אחד הראשונים שהופצו כבר בשעה מוקדם בבוקרו של 7 באוקטובר. שלושה סרטונים בהם הוא נראה בבירור התפשטו ברחבי הרשת - באחת מהם נראה אביתר נגרר באלימות על ידי מחבל לכיוון עזה. בסרטון נוסף, שצולם כבר בתוך עזה, נראה אביתר כפות, מבולבל ומבוהל יחד עם חטופים נוספים בתוך מה שנדמה כחלל תת-קרקעי.
136 חטופים בעזה: השמות, הסיפורים והתמונות
"כריזמה שקטה, המוקד של כל ישיבה"
בקצהו של האוהל הגדול בכיכר החטופים שבתל אביב התאספו מוזיקאים, חובבים ברובם, ועסקו בכיוון כליהם. ממש עוד מעט יחל כאן באוהל ג'אם סשן לכבודו של אביתר. מדי יום חמישי לקראת ערב מתקבצים בכיכר מוסיקאים מכל רחבי הארץ ומכל גווני הקשת המוסיקלית ומהדהדים בנגינתם את רוחו של אביתר, בעצמו מוזיקאי בראשית דרכו, והציבור מוזמן להצטרף. "שומרים לך מקום לידנו, אביתר דוד", נכתב על הבמה.
בשוליו של האוהל עומדים צעירים מעט נבוכים, בשתי חבורות. אלו חבריו של אביתר, השותפים גם לארגון המסורת השבועית הזו שהתהוותה בחודשי המלחמה. הם נראים כולם מיודדים היטב, אך משיחה קצרה מתברר שנציגי שני המעגלים החברתיים של אביתר הצעיר - חבריו מהתיכון וחבריו מהצבא - התמזגו לאור הנסיבות אלו עם אלו ממש לאחרונה. עד לפני שבועות בודדים הם כלל לא הכירו אלו את אלו.
"תמיד ידענו שיש שני חבר'ה מהבית, אבל לא ידענו מי עומד מאחורי. גם שמענו סיפורים עליהם עוד קודם לכן אבל לא באמת ידענו לקשר פנים לשם" אומר אילון, חברו מהצבא. "הוא מאוד חברותי. יש לו המון חברים, אז כשמגיעים לג'אם כל שבוע אז ממש אתה רואה את את המגוון הרחב. אנחנו זה באמת אולי רבע מהחברים הכי-הכי קרובים שלו", מוסיף רועי, חבר ילדות של אביתר. החברים והמוזיקה - אלו שני הנושאים המרכזיים שחוזרים על עצמן בשיחות עם החברים המתגעגעים.
"הוא היה משמיע לי כל מיני דברים חדשים שהוא היה אוהב", מדגיש יובל, חברו מהשירות הצבאי. "אני הייתי נורא נרתע מזה, אבל הוא היה מת על זה ואתה רואה באמת את הפאשן שלו למוזיקה". ורועי מוסיף: "גם בתיכון, כל פעם שהיינו נפגשים אצלי בבית או אצל מישהו אחר, אביתר תמיד היה לוקח את הגיטרה ומתחיל לנגן, וכולם מצטרפים, או כזה מסתכלים עליו. הוא היה נהיה מוקד של כל ישיבה. ותמיד היה עושה אווירה טובה. זה מתחבר גם לרוגע שהיה בו, לצ'יל הזה. אביתר בן אדם מאוד שלו, וגם הנגינה לדעתי מבטאת את זה".
"יש לו כריזמה שקטה כזו", אומר יותם, גם הוא חבר ילדות מכפר סבא. "בן אדם שמשדר לך ביטחון מעצם זה שאתה לידו. אתה איתו מרגיש תמיד בטוח ולהרגיש שיש לך על מי לסמוך. הוא בן אדם מאוד מוכשר במה שהוא עושה". ויותם מדגיש: "מעבר למוזיקה הוא גם ספורטאי כישרוני", ומזכיר כי בנערותו עסק דוד בהתעמלות קרקע ובקראטה.
"אמרתי 'אין מצב שאני טס'"
רק לפני שנה וחצי השתחרר מהצבא, ובתקופה האחרונה עבד אביתר כאחראי משמרת במסעדה בהוד השרון. כמו בני גילו הוא ניסה למצוא את מקומו בעולם: לאחרונה, מספרים חבריו, המוזיקה החלה לתפוס נפח הולך וגדל בחייו של אביתר, המנגן על שלל כלי נגינה. "באותו על האש שהיינו הוא התחבר עם איזה חבר מהצבא, שהוא DJ וכבר די מתקדם בתחום", מספר אילון. "אני לא ידעתי שאביתר כזה מתעניין במוזיקה, כי הוא תמיד לא ממש חשב באמת על מה הוא הולך לעשות בחיים אבל מסתבר שהוא ממש רוצה להיכנס לקטע של המוזיקה וללמוד הפקה מוזיקלית. לא ידעתי שזה באמת מה שמעניין אותו, אבל הוא אמר לי שזה כרגע הכיוון".
שתי החבורות הללו, המעגלים בחייו של אביתר, נפגשו לראשונה בכיכר החטופים: אביתר נהפך דווקא בהיעדרו לדבק הקושר אותם יחד. אך גם לולא הנסיבות האיומות שבהם התלכדו, המיזוג הזה היה אמור להתרחש בכל זאת רחוק מאוד מפה. בנובמבר אמור היה אביתר לצאת לטיול הגדול שלו. החטיפה תפסה אותו ואת חבריו בעיצמן של ההכנות. את הטיול הוא תכנן להתחיל עם רועי ויותם בתאילנד ואז בתאילנד לחבור לאילון ויובל ולהמשיך לוייטנאם, לפיליפינים, לדרום קוריאה וליפן.
"אני הגשתי התפטרות מהעבודה והייתי אמור לחזור לארץ", מספר יובל. "הזמנתי כבר את כל הכרטיסים וכמו שאתה רואה אני עדיין פה. הם הבינו לגמרי את הסיטואציה וברגע שקרה הכול אני אמרתי 'אין מצב שאני טס'". "גם אני ויותם כבר הזמנו את כל הטיול", אומר רועי. "סגרנו טיסות פנים והרבה דברים שאי אפשר לבטל - מלונות, אטרקציות, טיולים. הטיול שלנו, בשונה מהטיול של אילון ויובל, היה אמור להיות יותר קצר, אז הוא היה גם יותר מפורט - ידענו מה אנחנו עושים כל יום. גם לנו היה ברור שלא נטוס. התחלנו תהליך של ביטול וזה הלך חלק יחסית, הם הבינו את המצב והתחשבו". כעת, רחוק מאוד מאותם יעדים אטרקטיביים, אביתר נמצא בתוך עזה - והחבורות שגיבש סביבו עושות הכול כדי שישוב במהרה.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv