במשך יותר משני עשורים גייל שורש שימשה כקצינת איסוף באגף "צומת" במוסד, עד לפני זמן לא רב. תפקידה בארגון, היה לגייס ולהפעיל סוכנים זרים. כשנשאלה האם תמיד רצתה להיות מרגלת, השיבה שורש: "ממש לא. רציתי להיות משפטנית".
גייל סיפרה על אופי האנשים שמתאים לארגון: "אנשי המבצעים של המוסד הם אנשים שיש בהם תכונות שכל אחת בנפרד היא לא מאוד נדירה באוכלוסייה, אבל השילוב של שתי תכונות, בדרך כלל הופכיות, באדם אחד - זה מה שעושה את הנדירות של הדבר". היא נימקה, "למשל, אנחנו מחפשים אנשים שהם קרי רוח אבל מאוד חמים לאנשים. אנחנו מחפשים אנשים שהם מאוד מאוד אמינים, עם יושרה, עם טוהר כפיים ומצד שני אנחנו מחפשים אנשים מאוד מניפולטורים, שידעו לעשות מניפולציות, לספר שקרים, לרקום סיפורי כיסוי. אנשים חושבים על ג'יימס בונד, בתי מלון, מרדפי מכוניות, כלי נשק, החיים זה לא ככה".
סוכנת המוסד הבכירה לשעבר שחזרה כיצד הכול התחיל. אחרי הכשרה ארוכה היא נשלחה בפעם הראשונה לחו"ל ללמוד את העבודה, הפעם "על רטוב". "אני אמורה להגיע לצוות שפועל בחו"ל, להשתלב בעבודת הצוות, נגיעות, לראות איך מנהלים פגישה עם סוכן ועוד כל מיני פעולות", סיפרה.
"אני נוחתת אי שם ואומרת לעצמי: אלוהים ישמור, מה עשיתי? עם משהו שאחרי זמן מה הבנתי שהיה התקף חרדה היסטרי", גייל שיתפה. "אני מגיעה למלון, מתארגנת כמו חיילת טובה, מקיאה את נשמתי ויוצאת לפעילות ובערב אני אמורה לפגוש את המפקד הבכיר בשטח. אני מגיעה אליו עם החלטה, 'תודה, הבנתי, ביי'. הוא מסתכל עליי, איש יקר, הוא רואה שאני קצת נסערת, והוא אומר לי: 'בואי נשב בצד'".
"אולי הוא אמר לי את מה שאני צריכה לשמוע ולא את האמת - אבל זה עבד"
היא המשיכה, "הוא שואל אותי: 'מה קורה?' ואני מתפרקת, אני אומרת לו: 'תשמע, אני עם התקף חרדה נוראי, לא מצליחה לישון כבר יומיים, אני רוצה הביתה'. הוא אומר לי: 'חכי רגע כאן'. עולה לחדר שלו, חוזר, נותן לי חצי כדור שינה ואומר לי: 'תקשיבי, כולם מרגישים ככה, את היחידה שמדברת על זה, קחי, הנה חצי כדור שינה, לכי למלון, תישני כמה שתישני, כשתתעוררי, הכול יהיה בסדר'".
"אולי הוא אמר לי את מה שאני צריכה לשמוע ולא את האמת - אבל זה עבד", ציינה הסוכנת לשעבר. בהמשך היא מתחילה לעבוד - הגלובוס הוא זירת המשחקים שלה. טיסות, מלונות עלומים, מפגשים חשאיים, אובייקטים שצריך לגייס - רבים מהם ממדינות אויב.
הצצה לארגון הכי מעניין במדינה
השיחה עם גייל מרתקת, היא מספקת הצצה נדירה לדרכי הפעולה של המוסד. ושם, גיוס סוכנים זרים, סורים כמו איראנים, עיראקים כמו אנשי חיזבאללה - זו המהות, הלב של עבודת המודיעין. לרוב אגב, הם כלל לא ידעו שהם עובדים עם המוסד, טביעת האצבע הישראלית עלולה רק להפריע.
"קודם כול, אנשים רוצים שיעריכו אותם", סיפרה על המוטיבציה של אנשים לעבוד איתה. "שיוקירו ויכירו בהם, שיחמיאו להם. זה מדהים כמה בעולם הזה יש אנשים שצריכים את זה. כשזה לא קורה בבית, כשזה לא קורה בעבודה - אתה מחפש את זה בחוץ".
"כשאתה עוסק בפרויקט סודי שאסור לך, בתמונת מראה אלינו, אסור לך לספר לחברים שלך בסוריה במה אתה עוסק, שאתה מדען בכור הגרעיני בדיר א-זור. אסור לך", הוסיפה גייל. "ואולי הבוס שלך מתעמר בך? אולי אתה לא מוערך? אולי חברים שלך שנסעו לצרפת עובדים בסורבון מרוויחים הרבה יותר ממך?".
"את עלולה למצוא את עצמך מאחורי סורג ובריח"
גייל שיתפה גם על המשמעות של היותה אישה בתפקיד של הפעלת סוכנים: "יש כל מיני סטריאוטיפים שכולנו שותפים להם. יופי, נשיות ומיניות הם מניעים קצרי טווח ובלתי ניתנים להשבעה ולכן אסור להגיע אליהם. בתקופה המבצעית שלי תמיד לבשתי חליפות, מידה אחת מעבר לגודל שלי כדי שמתאר הגוף שלי לא ייראה, היו לי משקפי מורה, הייתי בלי איפור, בלי תכשיטים. כלומר ניסיון לדכא מיניות, במובן מסוים".
"פתיינות היא כלי שלא נעשה בו שימוש רב, הוא נעשה במקומות מאוד מאוד ספציפיים כמו המקרה של סינדי בחטיפתו של ואנונו והבאתו לישראל", הבהירה. "וגם שם, זה היה אירוע מאוד נקודתי שלא התממש לשום דבר".
הסוכנת הבכירה לשעבר סיפרה גם על הסכנה בתפקיד: "מצאתי את עצמי בסכנה לאובדן חירות. כשאת יודעת שאם את טועה במשהו את עלולה למצוא את עצמך מאחורי סורג ובריח עם תקלה מדינית שיכולה לקרות. זה אירוע שהוא לא משפיע רק עליי ברמה האישית. בסדר, אובדן חירות, זה חלק מהעסק, אבל יש פה אירוע שיכול לעלות מחירים מדיניים למדינת ישראל, זה בעיניי הרבה יותר משמעותי".
עבודה בצל הסכנה
סכנה נוספת שנקרתה בדרכה הייתה כשהסכימה באופן חריג מאוד להכניס למערכה גם את בני ביתה. הימים היו שלטון קדאפי, בישראל חששו שהוא מייצר במחשכים תכנית גרעין לצד פרויקט טילים ארוכי טווח. גייל נתבקשה ליצור קשר עם גורם לובי בחו"ל.
"הבנו שתחום העיסוק המקצועי שלו הוא כזה שאנחנו לא נדע ללמוד את זה לבד", הסבירה. "גם היה לחץ זמן וגם תחום העיסוק הספציפי שלו היה מאוד-מאוד מיוחד". גייל ועמיתיה היו צריכים לגייס מהנדס ישראלי למבצע חד פעמי, כדי שישוחח בזהות בדויה עם הלובי ויבין את מידת מעורבתו וחשיבותו בפרויקט.
אז, נכנס לתמונה בעלה של גייל. "פתאום מצאתי את עצמי בדילמה איומה. מצד אחד, אנחנו מאוד רוצים לקדם את המבצע הזה וכבר תפרנו את הכל ויש פה נושא מאוד-מאוד חשוב ואין לנו איש מקצוע. מצד שני, יש את בעלי שתפור בדיוק על הסיפור הזה". בעלה של גייל, משתף, "במקרה היה רלוונטי לפרויקט מעצם היותי מהנדס וההבנה שלי קצת בדברים שקשורים למערכות". זו הייתה הפעם היחידה בתולדות המוסד שקצין איסוף נעזר בפעילות מבצעית באדם הקרוב אליו ביותר.
מחו"ל - בחזרה לארץ
לדבריה, אזרחי ישראל יכולים לישון בשקט בכל הקשור להתנהלות המוסד מול איום חיצוני. "אני כל כך מוטרדת ממה שקורה בפנים שזה מעיב. יש פה שבר עמוק של הפרת חוזה בסיסי של האזרחים עם המדינה, שזה המשטר הדמוקרטי".
אחרי אינספור פעולות מעבר לגבול, גייל יוצאת כעת למערכה הגדולה הבאה של חייה. היא נלחמת, לדבריה, על הדמוקרטיה ועל עיצוב הסביבה שלה, ומתמודדת על ראשות עיריית רמת השרון שבה היא מתגוררת. היא מנמקת את בחירתה לרוץ לעירייה: "מה שקורה במדינה משפיע על מה שקורה פה בעיר. זאת עיר שיש לה צביון פלורליסטי וליברלי שלצערי מאוים על ידי מה שקורה פה במדינה. כל השנים האלה שהייתי במוסד, פעלתי באמת מתוך תחושת שליחות. שליחות לאומית, לשמור על הבית. והנה, אני מוצאת את עצמי בתקופה שאני מרגישה שאני צריכה להתגייס עוד פעם, שוב לשמור על הבית".