אף אחד לא יצא טוב מהפרשה הזו. גם אחרי 50 שנה, לילהאמר עדיין נחשבת לכישלון המהדהד והטראומטי ביותר של המוסד. עשרות שנים דיברו על טעות בזיהוי שעשו סוכני המוסד בנורווגיה, כשהתנקשו במלצר מרוקני ושמו אחמד בושיקי כי חשבו שהוא מפקד ארגון ספטמבר השחור - ואז נחשפו וישבו בכלא בנורווגיה. סרט חדש, "קללת לילהאמר", מתאר נרטיב שונה של מחדל עמוק הרבה יותר ומטריד הרבה יותר, שמסביר הרבה יותר.
"שני החוקרים הראשיים לא האמינו שמדובר פה בסיפור של המוסד", מספר בסרט משה אלעד, מזרחן שחקר את פרשת לילהאמר. "מה לא היה להם הגיוני? שהמוסד עושה עבודה כל כך פרטאצ'ית, כל כך חובבנית. הוא התפקע מצחוק, 'לא יכול להיות' הוא אומר, המוסד?"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
העיתונאי גידי מרון, יוצר הסרט, מסביר: "הכישלון של לילהאמר, שהיה שלושה חודשים לפני מלחמת יום כיפור, הוא המיקרוקוסמוס לכישלון של יום כיפור. כי הייתה פה את היהירות הישראלית, השחצנות וגם את אי קבלת האחריות על כישלונות".
בספטמבר 1972, אחרי שחוליית מחבלים מארגון ספטמבר השחור רצחה 11 ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן, הורתה ראש הממשלה גולדה מאיר לחסל את כל צמרת הארגון באירופה. מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית "קיסריה" במוסד, מקבל את האחריות לביצוע.
בהתחלה זה נראה טוב: בזה אחר זה "מתבקשים" 16 בכירים באש"ף לישיבה של מעלה - מי בפיצוץ מטען מתחת למכונית, מי במעטפת נפץ, מי במחסנית אקדח לראשו מטווח אפס. "שירותי המשטרה האירופיים דיווחו והם בדרך כלל לא הבינו מה קורה סביבם", מסביר רון בן ישי, כתב ופרשן צבאי - ומודה: "גם אנחנו לא תמיד הבנו".
רק שם אחד נשאר ברשימת החיסול. מפקד ספטמבר השחור, עלי חסן סלאמה, "הנסיך האדום". וביולי 1973 מגיעה למוסד ידיעה שמקפיצה את כל המערכת: "פסיכיאטרית צ'רקסית שגויסה בידי המוסד למעשה ישבה בתוך הליגה הערבית", מספר נעם טפר, מיוצרי הסרט ומחבר הספר "לילהאמר - תיק פתוח". רפי סיטון, לשעבר מפעיל סוכנים במוסד ובשב"כ, מוסיף: "היא מדווחת בטלפון שהיא שמעה שעלי חסן סלאמה נסע לאוסלו בחברת סוויס-אייר בטיסה מספר כך וכך ביום כך וכך".
ד"ר אמינה אל-מופתי פעלה עבור המוסד כדי לנקום בפלסטינים שרצחו את אבא שלה בירדן. פה היה הכשל הראשון: "שמעתי במשרד" זה רחוק מאוד מ"ראיתי מסמך" - ידיעה שהייתה אמורה להיות מסווגת כשמועה סוג ד' טופלה כאילו הייתה ידיעת הזהב. "ופה מתחילה הקללה, מתגלגל כדור השלג - מטעות קטנה מגיע אסון שהוא המבצע הכי כושל של המוסד אי פעם", מסביר עמנואל נקש, במאי הסרט.
בשלב זה קבוצה של אנשי מוסד בפיקודו של מייק הררי מורכבת במהירות. המפקד בשטח היה אברהם גמר, דן ארבל - איש מוסד יליד דנמרק - איתר באוסלו אדם שסלאמה היה אמור לפגוש והגיע לחדר שלו במלון. בסרט הוא משחזר: "הדלת הייתה פתוחה והוא לא היה. על השולחן ראיתי פתק נייר ושם כתוב 'לילהאמר, רכבת' ושעות כך וכך".
נחמיה בן מאיר, הסוכן שזיהה 13 שנים קודם לכן את אייכמן בארגנטינה, זיהה בבית קפה אדם שנראה לו כמו חסן סלאמה. וארבל נזכר: "הוא אומר לי 'דן, האיש שראית זה אותו דבר?', אמרתי 'זה לא הוא, זה לא יכול להיות הוא'". הוחלט לשלוח את סילביה רפאל, הסוכנת המצטיינת של המוסד באירופה, להסתכל מקרוב על האיש שעבד כמלצר במלון.
וסיטון נזכר: "הלבישו את סילביה רפאל בביקיני מינימלי כמה שאפשר, והיא הלכה על ידו 20 פעם כדי למשוך את תשומת ליבו וחזרה למייק ואמרה לו 'מייק, זה לא הוא!' והוא אומר לה 'זה בסדר, זה בסדר'". רפאל אמרה שהאיש מדבר נורווגית שוטפת, וגם זה לא שכנע את מייק הררי: הוא הבין שזמנו קצר, שמבחינתו עלי חסן סלאמה מבחינתו כבר הפעיל את התא וחוזר בקרוב לביירות. למרות שגם המחסל א' התריע שמדובר באדם הלא נכון, מתקבלת פקודה לבצע בכל זאת.
בשבת בערב, כשהמלצר אחמד בושיקי ואשתו הנורווגית חוזרים מהקולנוע, מתבצעת ההתנקשות ברחוב. מאותו הרגע הכול מתרסק לשורה של טעויות חובבניות: שכנה רשמה את המספר של המאזדה הלבנה והעבירה למשטרה, ולוחמי המוסד - במקום להיפטר מהרכב כמו תמיד - החזירו אותה למוחרת לסניף חברת ההשכרה וקבעו בכך שיא עולם חדש באיוולת. "אפילו השוטרים השתוממו כאשר אותה מכונית ממש שמספרה נרשם הגיעה יום אחרי כן למשרדי אוויס בשדה התעופה של אוסלו, החובבנות זועקת לשמיים", נאמר אז בדיווחים.
דן ארבל נעצר ונלקח לחקירה, ואז התבררו שני דברים: הראשון - שמרוב שאננות לא טרחו אפילו להכין לו סיפור כיסוי, והשני - שבמוסד לא ידעו פרט משמעותי מאוד מעברו. "הייתי בן 6 וחצי, הנאצים החליטו לעצור את הילדים ולשלוח אותם למחנות. כדי שלא ימצאו אותנו, שמו אותנו במרתף לחודשיים - ומאז יש לי קלאוסטרופוביה. סיפרתי כל מה שאני ידעתי לחוקר ואני חשבתי שהם בצד של ישראל - ואז דיברנו חופשי".
שרשרת הטעויות החלמאיות ממשיכה להיפרש: "אחד האנשים שנעצרו רשם את מספר הטלפון שלנו על הדרכון שלו וכך הם הגיעו אלינו", נזכרת איילה אייל, רעיית קב"ט השגרירות. ובעלה יגאל אייל אומר: "טעות קשה מאוד. באותו ערב אנחנו שומעים דפיקות בדלת - אני מסתכל דרך העינית ואז אני אומר 'הסתבכנו'".
מפקד המבצע מייק הררי הצליח להימלט מנורווגיה לישראל - ואז התברר עד כמה היה קל להימנע מכל זה. יעקב עמידרור, אז ראש מדור יעדים באמ"ן, נזכר: "הוא הרים לי טלפון ואמר לי 'אני רוצה להגיד לך משהו שעוד לא התפרסם - אנחנו חיסלנו את עלי חסן סלאמה', לא זוכר אם הוא אמר בנורווגיה או בלילהאמר, ואני עניתי לו מיד 'אבל איך זה יכול להיות? אנחנו יודעים שהוא היה אתמול בביירות'".
העיתונאי והפרשן יוסי מלמן מ"הארץ" מסביר: "המוסד לא שיתף איתם פעולה, כי המוסד אז היה כמעט כמו מדינה בתוך מדינה. גם היום הוא מדינה בתוך מדינה בתוך מדינה, אבל היום יש שיתוף פעולה הרבה יותר הדוק וחלוקת סמכויות וחלוקת אחריות, ולכן זה היבריס, זו יוהרה בעיקר של מייק הררי".
ששת סוכני המוסד שנעצרו הועמדו לדין ונשפטו למאסר. ארבל מספר: "אני רק זוכר שהשופט אמר לי - 'אתה מסוכן, אתה משקר, שש שנים". דן ארבל, היום בן 80, חי בדיור מוגן ועובד כשומר בקניון. 50 שנה הוא היה הש"ג שעליו היה נוח לכולם לזרוק את כל האשמה במקום על מפקדי המבצע הכושל. תסתכלו בוויקיפדיה, עדיין כתוב שם שסוכני המוסד סברו בטעות כי בושיקי הוא עלי חסן סלאמה.
"מצאתי אנשים טובים, אנשים מצולקים מאוד, אנשים שליבי נכמר אליהם", אומר יוצר הסרט מרון, "זרקו אותם לעזאזל מכיוון שהמדינה הזו וגם המוסד אוהב אנשים מנצחים, אנשים מצליחים והאנשים האלו נכשלו". וטפר מוסיף: "יש פה סיפור של 50 שנה - לוחמים שנושאים עליהם צלב שהם לא צריכים לשאת אותו. הלוחמים בלילהאמר עשו את העבודה שלהם".
מייק הררי נפטר לאחר מאבק בסרטן. קודם לכן הוא הסתבך בעסקאות ייצוא נשק לדרום אמריקה. רוב אנשי המוסד האחרים שהיו מעורבים בפרשה עזבו את המערכת בטריקת דלת, לא מעטים מהם הלכו לעולם גם הם מסרטן בגיל צעיר יחסית.
א', המחסל, חי היום לבדו בדירת חדר, שקוע בדמנציה. "הוא חזר מלילהאמר איש אחר, הוא איבד את הרגשות שלו", אומר מרון, "הוא לא היה יכול ליצור קשר רגשי עם אנשים". אברהם גמר כתב לפני מותו מסרטן המוח מכתב חריף מאוד, שבו האשים את ראש המוסד צבי זמיר ואת מפקד "קיסריה" מייק הררי. "זו לא טעות בזיהוי, זו זחיחות ושיקול דעת של המפקד", כתב.
על לילהאמר לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. חודשיים וחצי אחר כך פרצה מלחמת יום הכיפורים ולמדינה היו בעיות יותר קיומיות להתעסק איתן. מחסן סלאמה "נפרדנו" כעבור 6 שנים בפיצוץ מכונית בביירות, אבל הבריחה מאחריות וה'יאללה יהיה בסדר' עוד חוזרים פה ושם לביקור.
ממשרד רה"מ נמסר בתגובה בשם המוסד: "המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים פעל במשך שנים לבוא חשבון עם הטרוריסטים האחראים לרצח אחד עשר הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב- 6 בספטמבר 1972.
"למען הצדק ההיסטורי ובשמם של אלו שאינם בין החיים להשמיע את קולם חשוב להבהיר כי פרשת לילהאמר הייתה תקלה מבצעית מצערת, אשר המוסד תחקר עמוקות, והפיק לקחים רבים אותם מיישם גם בחלוף 50 שנה. הדברים כפי שהובאו בכתבה מציגים את האירועים באופן חלקי ובאור שגוי ומטעה.
"מייק הררי ז"ל, מפקד קיסריה, אשר פיקד על מבצע חיסולו של המחבל עלי חסן סלאמה, לקח אחריות מיידית על האירועים בלילהאמר, ואף הגיש מכתב התפטרות לראש המוסד דאז, צבי זמיר. בקשתו להתפטר לא התקבלה על ידי ראש הממשלה, גולדה מאיר ז"ל, והוא המשיך לפקד על יחידת קיסריה ולהובילה לשלל הצלחות מבצעיות, שהשפעתן על ביטחונה של מדינת ישראל ניכרת עד היום.
"המוסד פועל בנחישות, אומץ לב, ומתוך תחושת שליחות עליונה להגן על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. המוסד מוקיר את לוחמיו שפעלו ופועלים מחוץ לגבולות המדינה תוך סיכון חירותם וחייהם ורואה בהם עמוד התווך לפעילותו".
הסרט "המוסד וקללת לילהאמר" ישודר בשבוע הבא בהוט 8