אל פוראן רמת הגולן, אתמול. יחד עם הנהלת החברה שלי, קרדן נדל"ן, ביקרנו בבסיס אל פוראן ברמת הגולן כדי לבשר על ההחלטה לאמץ את גדוד 12 בגולני, הגדוד בו שירתתי ב-1995 כמש"קית חינוך. זו הייתה התקופה היפה ביותר בחיי, כששם, באל פוראן, פגשתי לראשונה את כל עם ישראל על גווניו השונים והצבעוניים. שם התחברתי לרקמה האנושית החמה שמאפיינת אותנו.
הנוף בבסיס הוא אותו נוף של אחד מחבלי הארץ היפים במדינה. אך איפה שעמדו אוהלים יש היום מבני קבע ובמקום אכזריות יש נמרים. דבר אחד בכל זאת לא השתנה; בשיח שקיימתי איתם, החיילים סיפרו לי ש'הנמרים הם שובר השוויון שלנו מול האויב'. אמרתי להם, 'טעות בידכם. אתם הלוחמים - אתם שובר השוויון שלנו. העולים מצרפת, מאוקראינה ומאתיופיה. הדתיים, המסורתיים והחילונים, שלוחמים יחד כתף אל כתף ושומרים אחד על הגב של השני'. אחוות הלוחמים הכל-כך ישראלית הזו לא השתנתה, והיא גם לא תשתנה. היא תמיד תישאר נחלתו של הצבא החזק והמוסרי בעולם, צבא ההגנה לישראל.
סיפרתי לדרג המפקדים על התקופה שלי בגדוד, על המג"ד שלי סא״ל חוסיין עמר מג׳וליס שנהרג בלבנון, ועל המח"ט האגדי שלנו ארז גרשטיין ז״ל שגם הוא נהרג בלבנון. סיפרתי להם עד כמה היה להם חשוב שכולנו נבין על מה אנחנו נלחמים; שנכיר את המקומות בהם דרכו אבותינו ונתחבר באמת למורשת בשמה אנו נלחמים. שנשריש בתוכנו את הסיפור הרחב של כולנו, סיפורו של עם, דרך הרגליים, הראש והלב. סיפור על אהבה, אחווה ורעות.
28 שנים אחרי, חזרתי לאל פוראן וראיתי בעיניים שלי שהאהבה של החיילים שלנו למדינה ולחבריהם לנשק, נשארה אותה אהבה. שמסירות הנפש על המדינה שכולנו אוהבים ודואגים לשלומה, זורמת להם בעורקים ובנשמה. האהבה הזו - היא שמביאה עלינו את היומיים הכי עוצמתיים בשנה, שיחלו הערב. והיא שפועמת בלב האומה כבר 75 שנה, ותמשיך לפעום בה בעוצמה.
הערב, נרכין ראש ונתייחד עם זכרם של הנופלים ונרצחי פעולות האיבה. שבאהבתם למדינה ולארץ מסרו את הדבר היקר מכל, את החיים. ובעצם היותם, ציוו אותנו להמשיך בדרכם.