עין בטחונית מקצועית, אינה הכרחית כדי להבין שייתכן שמדינת ישראל לקראת עימות רב זירתי - מלחמה. השנה האחרונה נראתה כהר געש ההולך ומתפרץ לנו מול עינינו הפקוחות.
מאז הפיגוע הקשה בבאר שבע, במרץ אשתקד, בו נרצחו ארבעה בני אדם, מדינת ישראל מצויה מזה כשנה במצב בטחוני שהולך ומתעצם עד שהגיע לשיא מסויים ב-48 השעות האחרונות בו אנו עדים למתיחות במספר זירות, הזירה הפלסטינית, בשתי החזיתות, עזה ויהודה ושומרון. זאת, לצד הזירה הצפונית, חזית לבנון - חיזבאללה וחזית סוריה בה מנסה איראן להאיץ את התבססותה במרחב.
המשבר המדיני שאנו חווים בשלושת החודשים האחרונים "מעודדים" את אויבנו לפעול נגדנו' ושוחק את ההרתעה שישראל עומלת קשה מאוד לשמרה. מאז מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 בזירה הצפונית, בפעילות שגרתית ביהודה ושומרון ובתגובה באש על כל שיגור מעזה. הרתעה נבנית לא רק בכוח צבאי, אלא לא פחות מעוצמת לכידותינו כחברה וכמובן מתמיכה בינלאומית מחברתה הטובה ביותר המעצמה - ארה"ב.
מלבד עוצמתה הצבאית של ישראל שבוודאי נשמרה, בכל שאר המרכיבים מתקיימת פגיעה מהותית. לא פלא שמכל אחת מהחזיתות אנו חווים לא רק אירועים קשים של פיגועים, אלא גם עלייה בתעוזה כמו מל"טים,ייתכן חמושים, שחודרים לשטח ישראל הן מתוך כוונה לפגוע אך ללא ספק גם מתוך כוונה "לבחון יכולות", לאסוף מודיעין ולהציב את ישראל במבוכה.
גם שליחת מפגעים שחוצים גבול כדוגמת הפיגוע בצומת מגידו במרץ השנה, מעידים על עלייה בתעוזה ויותר מכך על לקיחת הסיכון כי כל אחד מהאירועים הללו יכולים להיות זה שפתח את המלחמה הבאה. מדינת ישראל, המנהיגות, חייבת להתעשת ולראות את "המאגמה ההולכת ומצטברת" ולפעול מיידית. ראשית, בהחזרת האמון בממשלה של חלק גדול מהאוכלוסייה. להתחיל ולנסוך ביטחון מנהיגותי באמצעות איזון של הקצוות בקואליציה, הרי לא בכדי הקבינט לא מתכנס, קיים קושי רב לקיים שיח בטחוני בהרכב זה.
למרות האמור, אינני מציעה לאויבנו לנסות ולבחון את עוצמתו הרבה של צה"ל. בארבע השנים האחרונות, צה"ל, בהובלתו של הרמטכ"ל הקודם רא"ל במילואים אביב כוכבי, העלה כשירותו באופן ניכר אל מול תרחיש מלחמתי רב-זירתי הן ביכולות ההתקפה המשולבת של כלל הכוחות בדגש על יכולות אש ופגיעה במטרות איכות של האויב למען ניטרולו המהיר, והן ביכולות ההגנה – תפיסת הניצחון.