אימותיהן של הלוחמות נועה לזר ושיראל אבוקרט ז"ל, הלוחמות שנפלו בעת מילוי תפקידן, נפגשו עם החברות שהיו איתן בשטח. לפני שנה לא היה געגוע בתואר הזה, רק אהבה. אימא לא מפסיקה להיות אימא גם כשביתה איננה ועכשיו הם לומדים לחיות חיים חדשים, של זיכרונות.
נועה לזר ז"ל נולדה וגדלה בבת חפר, ביתם של קארין ולירון, אחות קטנה לעדי. הייתה פעילה בצופים וירשה מאימה את האהבה לספורט. לקראת השירות הצבאי היא הודיעה לכולם שהיא חולמת לשרת כחיילת קרבית. "כשהתחילו הדיונים על הגיוס, היא הודיעה לי שהיא הולכת להיות מג"בניקית, היו לנו המון ויכוחים ואז אמרתי לה 'אני מצטערת אני מעדיפה שאת תבכי ולא אני אבכה'", סיפרה קארין אימה של נועה. "אחר מכן היא עשתה בירורים ואמרה לי 'טוב אני הולכת להיות לוחמת מעברים'".
נועה התגייסה לחיל המשטרה הצבאית והוצבה בגדוד המעברים "ארז" בעוטף ירושלים. "זו הייתה שבת, היה לי הסכם שאנחנו מדברות בסיום משמרת. שלחתי לה 'סיימת?' היא לא ענתה לי - אין מצב שהיא לא ענתה, היא תמיד ענתה. ראיתי שהיה פיגוע בשועפט, היה בכלל רשום מג"בניקית בת 22 אבל מיד ידעתי שזאת היא".
ב-8 באוקטובר 2022 ירדה נועה ממשמרת בעמדת הבידוק שבמחסום שועפאט. מחבל שהגיע למחסום פתח באש ונועה נהרגה במקום. "החלטתי ליסוע לבית החולים, כל הדרך נאחזתי במחשבה אבל ידעתי שזאת היא. כשהגעתי הכניסו אותי לחדר, הקריאו לי מדף ומשם הכול התגלגל".
"5 דקות אחרי שקיבלתי את ההודעה שאלו אם אני רוצה לתרום את הקרניות שלה - וישר הסכמתי. חברה שלי שאלה 'את לא רוצה לחשוב על זה?' אמרתי לה 'מה יש לי לחשוב? אני מבינה שלי זה כבר לא יעזור, אז אם אנשים אחרים יכולים לקבל את זה וזה ייתן להם משהו, אז מה טוב. ואז הלכתי להיפרד ממנה. אמרתי לה שאני אוהבת אותה ושאני מצטערת שלא הייתי שם".
"אין שנייה שאני לא חושבת עליה והיא לא חסרה לי", סיפרה אימה של נועה. "כשאני הולכת לקבר אני יושבת שם משמיעה לה שירים ומדברת איתה שתיתן לי כוחות גם כי אני זקוקה להם מאוד".
שיראל אבוקרט נולדה בצרפת ועלתה לישראל בגיל 3 עם הוריה דבורה ויצחק ואחיה הבכור אלון. היא חלמה לשרת במג"ב והוצבה בגזרת ג'נין במרחב יהודה ושומרון. "היא אהבה את הארץ מאוד. היא תמיד ידעה מה היא רוצה לעשות בצבא, היא אמרה לי 'אימא זה או מג"ב או כלום', אז הלכתי איתה וישנתי פחות טוב בלילה אבל היא הייתה קורנת, ממש", סיפרה דבורה אבוקרט, אימה של שיראל.
ב-27 במרץ 2022 בדרכה חזרה מקורס בבית אל נפגעה שיראל מירי בטווח קצר של מחבלים ונהרגה במקום. יחד איתה נהרג גם חברה ליחידה יזן פלח.
"בזמן הפיגוע דיברתי עם הבן שלי ואחרי כמה דקות הוא שאל אותי אם יש לי את הטלפון של המפקדת של שיראל. אמרתי לו 'כן אבל למה אתה רוצה להפריע למפקדת שלה?' הוא ענה כי הוא 'צריך אותה דחוף לשאול אותה משהו והיא לא עונה' שלחתי לו וביקשתי שיגיד לי מה קרה. בזמן שאני מדברת איתו דפקו לי בדלת".
"בני אמר 'תשאלי אותם מי זה' ואמרתי לו 'אני לא רוצה'", שחזרה דבורה בדמעות. "הלכתי לדלת ושאלתי 'מי זה?' הוא אמר 'גבי' אמרתי 'אני לא מכירה' ואז הוא אמר לי 'משטרה'. פתחתי את הדלת והתחננתי אליו 'תגיד לי שהיא רק פצועה', הוא הניד את ראשו. אז ביקשתי ממנו 'תגיד שזאת לא היא' והוא לא היה מסוגל לענות לי אפילו".
"למוחרת חיכינו ללוויה זה היה הכי קשה, היא הייתה יפה היא חייכה כאילו היא ישנה", אמרה אימה. עיניים סגורות ומחייכת. לא רציתי זה היה קשה".
השבוע הגיעה קארין למחסום שועפאט לפגוש את חברותיה של נועה מהגדוד. זהו יום הזיכרון הראשון בלעדיה, היא הכינה סיכות עם פניה של נועה וביקשה להיות שם כשחברותיה שומעות לראשונה את השיר שנכתב לזכרה.
רב"ט שירה עייש, לוחמת מעברים בגדוד שבו שירתה נועה לזר ז"ל, אמרה כי לדעתה אין צורך להבדיל בין גברים לנשים בשירות המעברים: "אנחנו אותו הדבר. גם אני יכולה לתת מעצמי כמו שגבר נותן מעצמו". רב"ט אדל גולוב, גם היא לוחמת בגדוד הוסיפה: "אנחנו באמת פה ושומרות ומגינות גם אם צריך בגופנו".
לקראת יום הזיכרון חברותיה של שיראל מהטירונות ומקורס הגיעו לפגוש את דבורה, מקום שעד לא מזמן היה עבור שיראל בית. "אפילו ממש בדקות האחרונות שלנו כל מה שעשינו היה לצחוק", שיחזרה סמ"ש נוי דואק, שהייתה עם שיראל ז"ל בזמן הפיגוע. הקצינה של שיראל, פקד בר שושן סיפרה כי היא הייתה תמיד שמחה: "2 בלילה היא הייתה נכנסת אליי למשרד צוחקת. אפילו כשהיינו יוצאים למשימות ודברים מורכבים, מעצרים, לשבת איתה ברכב זאת חוויה".
נועה ושיראל הן רק חלק מסיפורי הגבורה של נשים ששילמו בחייהן להגן על הארץ הזו. ארץ שאהבו ורצו לשרת אותה ולשמור עליה, ובעיקר צעירות אמיצות שהביאו לאימהות שלהן המון גאווה, מהולה בגעגועים שלא יגמרו אף פעם.